כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א מבעלזא עם החתן
 |
| שמחת הפורשפיל אמש |
רשמי קודש מטיש ליל שבת אויפרוף
חרדת קודש שררה בהיכל הטישים עת נכנס כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כשטליתו על כתפיו, ופסע על הבמה המוגבהת למקומו. הקידוש החל כבכל שבת, כשחדי אוזן יכלו בנקל לחוש במקומות מסוימים בהם כ"ק מר"ש מאריך בנעימה, כשהבולט שבהם כנראה היה "מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי".
לא נוכל בשורות אלו אפילו לנסות להקיף את התחושות הנעלות והמעורבות של גילה ורעדה ששררו במעמד מיוחד זה, שכמותו זמן רב לא חווינו. וכפי ששמן יוכיח עליהן, הן יגעו רק בכמה שירי זמרה ובהרגשים שבאו בעקבותיהם.
זה יצא ראשונה, בעת שהורה כ"ק מר"ש לשורר "מגן אבות בדברו", בניגון המתוק והמעורר שמושר לאחרונה כמעט מדי שבת. לא יכולנו להימנע מלחשוב על המשמעות הכפולה שיש בניגון זה, הן כלפי האבות שבזכותם הכל – רבוה"ק זי"ע, והן כלפי החסידים שחשים כבנים בצל אבינו רוענו שליט"א.
ההתעלות משגרת ימי החולין וכניסה להיכלה של שבת המלכה, בעיקר שבת של שמחת- צדיקים, מותירה אותנו חסרת מילים משלנו להביע בהם את הרגשת הבריות בזמן כה נשגב. יכולים אנו רק לצטט בערגה מתוך מילות הקודש: "ומניח בקדושה לעם מדושני עונג". "מדושני עונג", זהו הביטוי שיכול להכיל מעט מרגשות הלב.
צמרמורת חלפה בגוונו, עת קהל האלפים שורר בכיסופין ובהמיה את מילותיו של הרה"ק רבי אהרן הגדול: "ויהיו רחמיך מתגוללים---
רחמיך מתגוללים--- אוי, על עם קדשך"...
בה בשעה חשנו שאין ספק ששערי מרום נפתחים לנוכח ההתעוררות האדירה של כארבעת-אלפי-איש שבדבקות ובשוועה מעתירים לרחמי שמים ולישועת ישראל ברוחניות "להשקות צמאי חסדיך מנהר היוצא מעדן"...
כמדומה, שאין מי שיחלוק על העובדה, שרגע השיא מבחינת השירה המופלאה הזו, היה בעת שהקהל כמקשה אחת התעלה טפח וטפחיים מעל הקרקע, בשירת: "מודה אני לפניך, ה' אלקי ואלקי אבותי, על כל החסד אשר עשית עמדי".
כאן נפתחו הסכרים, רגשות הלב גאו מעצמם ולא הניחו לגדר השושנים הבעלזאית לעצור בעדם מלהתפרץ. את ההדגשה שהעניק כ"ק מר"ש בעת הקידוש על ההודאה בשמחת בית בעלזא, צבעו קהל החסידים בתחושות משלהם, שמחה ואהבה, יראה וחדווה, כלפי אביהם של ישראל.
ואף הוא התכוון לענות כנגד המברכים. במחזה "נורא הוד" שאיננו רואים לרוב, ישב כ"ק מר"ש על מקומו כשפניו שלהבת-אש-קודש, כולו אחוז שרעפים וניתן היה לראות בעליל שראשו מגיע השמימה בדרגות שאין לנו בהן שיג ושיח.
כשמונה דקות בקעו מילות ההודיה בשני לחנים שבאו זה אחר זה, מפיות עמך בית ישראל, והאווירה הייתה חרדת קודש, עם הודיה עצומה על בניית נדבך נוסף בבית המלוכה, אהבה אין קץ למנהיג הדור, יחד עם תחושת שמחה עצמית כשכל אחד חש כאילו אביו מחתן צאצא.
הרהור נרגש חלף בלבנו. לא במוחנו, יען כי זה לא היה מסוגל לחשוב באותה העת, הלב הוא שמילא את מקומו ברגשי קודש: מול כזו שמחה יהודית, הודיה לה', אמונת חכמים ודבקות בקב"ה, אין ספק קל שבקלים ששערי שמים נפתחים, ועת רצון גדולה היא בשמים להשפיע עוד ועוד לעם קדושים. משכך אין יותר מתאים מלהמשיך ולהודות: "ואשר עתה עתיד לעשות... ועם כל עמך בית ישראל"...
נוכל להעז ולומר עוד, כי התבטאויות רבות נשמעו מפי גדולי ישראל בהזדמנויות שונות, בסגנון אחד: "שמחת בית בעלזא אינה שמחה פרטית. היא שמחה של כלל-ישראל".
שירת "מודה אני לפניך" נתנה לנו חלון הצצה זעיר לכוונתם: כל מי שנכח בעת ההיא בהיכל הטיש'ן, חש ברמ"ח ושס"ה שלו את ההתעוררות הגדולה דלתתא, ואת גודל השעה דלעילא. זו אינה שמחה של בעלזא בלבד. כל עם ישראל שותף לה בשפע היורד ממרום...
בזה אחר זה הושרו עוד ועוד ניגוני קודש ושמחה, שאם נרצה לעמוד על כולם נזדקק בלא ספק למילים שיהיו כאורכו של המעמד, אם לא יותר. ביניהם: "אלקא די ליה יקר ורבותא", "השבת נועם הנשמות" וניגון שמחה חדש שהולחן לרגל השמחה.
"מנוחה ושמחה" היה הזמר שנתן את האות לסיום השירים הרשמיים, כשקולו של בעל המנגן ר' ירמיה דמן, מתנשא ברמה ובנעימות ב"נשמת כל חי וגם נעריצך", והקהל מחרה מחזיק אחריו בזמזום שקט שהתגבר והלך ככל שהגיע סיומו של הבית.
מי ייתן ונשכיל לשמר בקרבנו את רגשי הקודש הללו לאורך ימים ושנים, ומשמחת בית-צדיקים זו יושפע לנו ולכל ישראל שפע ברוחניות וגשמיות, ונזכה לעבוד את ה' אלוקינו בשמחה ובחדווה כל הימים, ומלכנו בראשנו בבריאות השלמות ובשמחת צאצאיו כל הימים, עד בביאת משיח צדקנו, במהרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה