הנה לפניכם מסמך חמור שנערך בשנת 2008 (והדברים נכונים גם להיום)שחקר את תפקוד המפקחים במשרד החינוך ויכולתם לבצע את תפקידם, מסמך זה מראה באופן חד משמעי שהעם בישראל רומה כאילו שישנם מפקחים, וכאילו שהמפקחים בודקים את המערכת, וכאילו שהמפקחים מגישים דוחות, וכאילו שהדוחות נקראים,וכאילו שהמנהל מקבל תכתיבים מהמפקח, במילים אחרות המפקחים במשרד החינוך לאורך כל השנים היו לא יותר מאשר בובה שקרית שתפקידה לאחוז את עניהם של הקהל הישראלי, לצערנו ולצערם של הורי התלמידים הנזקים של תרמית זו שמשרד החינוך היה שותף לה נפגעו עשרות אם לא מאות אלפי תלמידים בארץ.
ידוע שלתפקיד מפקח לא מספיק כישורים או תוארים, רק עם פרוטקציות וקשרים חברתיים, ובוודאי שאין שום קשר בין תואר ראשון לבין עבודתם עובדה שהמחקר גילה שהם לא עושים כלום!
בידיים כבולות (2008)
מסמך חמור שהוגש לאחרונה לשרת החינוך קובע את מה שרבים במערכת מרגישים: המפקחים אינם יכולים למלא את תפקידם כראוי ואינם שותפים לתהליך החינוכי בבית הספר. קיצוץ עקבי בתקנים מצד אחד, והגדלת מספר בתי הספר שבאחריות כל מפקח מצד שני, הם רק חלק מהקשיים שאתם נאלצים המפקחים להתמודד. במשרד החינוך מבטיחים לערוך בקרוב "גיבוש של מהות תפקיד המפקח בעידן 'אופק חדש'"
על שולחנה של שרת החינוך יולי תמיר הונח לפני זמן קצר נייר עמדה חמור. "בשל עומס יתר, קיים פער קשה לגישור בין הציפיות והחובות הרבים המוטלים על המפקח, לבין חוסר היכולת שלו לבצע אותם", נכתב במסמך המקיף שחיברו תלמידי התוכנית לסגל בכיר במשרד החינוך שבמכון מנדל תחת הכותרת "הפיקוח בעידן של סביבות משתנות בחינוך הציבורי".
אלוני זמורה, יו"ר ארצי של ארגון המפקחים בהסתדרות המורים, חריף אף יותר בגישתו לנושא. "במצב שנוצר היום, המפקח אינו יכול לבצע את תפקידו", מסביר זמורה. "למפקחים נוספו יותר ויותר מטלות ותחומי אחריות, אבל ממשיכים לקצץ בתקנים שלהם. על מפקח, שבאחריותו כ-25 בתי ספר, מוטל עומס עצום, ולכן אין לו זמן להיות יותר מאשר אורח בבית הספר. הוא בא לשטח, מציץ ונעלם. הוא לא יכול ללוות את התהליך החינוכי. במקרה הטוב הוא מצליח לכבות שריפות".
יכולתו של המפקח ללוות תהליכים בבית הספר ולהשפיע עליהם היא מזערית, סבורה גם פלורה מור, ראש תחום פיתוח תוכניות ב"אשלים - עמותה לתכנון ולפיתוח שירותים למען ילדים ובני נוער בסיכון". העמותה מלווה בתי ספר עם קשיים במשך פרקי זמן ארוכים, לצד המפקחים. "כמו שמורה לא מגיע לכל תלמיד, גם המפקח לא מצליח לצלול לתוך בעיות. המפקח מתקשה לבנות תמונה שלמה של בית הספר מפיסות מידע שהוא קולט בביקוריו הקצרים ואינו שולט במפה".
שפה פיקוחית אזהרתית
הצורך בזמן הוא קריטי לעבודת המפקח, בין השאר, משום שחלק מהבעיות המתעוררות בבית הספר אינן גלויות ואינן פשוטות. "מנהלת יכולה לעשות רושם טוב, אבל ברובד הסמוי ייתכן פער בין התקשורת הרהוטה שלה לבין יכולתה להנהיג צוות", טוענת מור. "קיימת הסתרה רבה, וגם המורות לא ממהרות להיות אלה שמגלות את המציאות הקשה. הן לא ממש בוטחות בממסד, מעדיפות לשמור על עורן ומתהלכות על חבל דק".
אבל לא רק זמן לליווי תהליכים חסר למפקחים. לדברי מור, חסרה להם גם הכשרה מתאימה. "גם מפקחת עם אינטואיציות טובות, שמבינה את תמונת הניהול, לא תמיד יכולה להניע את המנהלת לתרגם תובנות לתפישת סיוע. היא יכולה לחזור לשפה פיקוחית אזהרתית, בלי יכולת ללוות את המנהלת ולעזור לה לצמוח".
הקושי גדול עוד יותר בעבודה עם מנהלים שאינם משתפים פעולה, מסבירה מור. לדבריה, גם למפקחת בעלת תודעה גדולה, אין מספיק כלים להיכנס לתהליך של שינוי, אם המנהלת לא הופכת אותה לשותפה. ידיה כבולות. מנהלת שאינה מקצועית מספיק עלולה לחוש מאוימת בסיטואציה כזו. "דווקא היא זאת שזקוקה לעזרה, אבל תתקשה לקבל אותה".
מהמפקח נדרש להבין בתהליכי ניהול, מדגישה מור, אבל הוא לא עבר הכשרה לכך. "כדי להבין בית ספר היום, צריך להבין דינמיקות מאוד מורכבות, וזה מחייב תהליך ממושך. בסיומו של תהליך כזה, לעתים קרובות תגובת המפקחים היא 'איפה כל זה התחבא?' והם מגלים עד כמה התמונה הייתה נסתרת".
אלוני זמורה מסכים שחסרים בארץ תהליכי הכשרה מקצועיים של מפקחים. "לוקחים מנהל מוכשר ואומרים לו 'בוא תהיה מפקח'. אין מוסד שמכשיר אנשי מקצוע לתפקידי פיקוח והגיע הזמן להקים בארץ בית ספר גבוה למפקחים".
לא רק הכשרה מקצועית חסרה למנהלים, סבור זמורה, אלא גם פיקוח שוטף מצד משרד החינוך. המפקחים אינם מחויבים בהגשת דו"חות חודשיים על עבודתם בבתי הספר, ומשרד החינוך אינו קורא לסדר מפקח שאינו מבקר מספיק בשטח.
מדיניות עמומה וסותרת
אבל נראה שהקושי העיקרי הוא היעדר אמון מצד השטח. משמעותו היא חסימה של המפקחים מלשמש כשותפים בתהליך החינוכי בבתי הספר. "הצוות החינוכי מרגיש שהמערכת משדרת מסר כפול", טוענת מור. "מצד אחד היא מדברת על רווחת התלמיד והמורה, ומצד שני מציגה דרישות נוקשות להישגיות. המפקח מייצג את שני הערכים האלה. המורים מבינים שבסופו של דבר נבדקים ההישגים. כל השאר הם מהשפה אל החוץ. יתר על כן, המפקח נתפש כנציג הרשות המקומית, והצוות החינוכי נוכח לדעת שלעתים קרובות הוא עסוק במה שמציק לראש מחלקת החינוך בעיר יותר מאשר בבעיות של בית הספר".
המפקח עובד כיום בבית הספר בעיקר מול המנהל, וגם הקשר שלו עם המורים נעשה בתיווך המנהל. בעידן הביזור, האוטונומיה הבית-ספרית והתחזקות כוחו של המנהל, הפכו המפקחים ליועציהם וליד ימינם המקצועית. לפיכך, גם כאשר מורה מרגישה כי היא מופלית לרעה על ידי המנהלת, היא לא תפנה למפקח.
"המפקחים לא יוכלו לעזור לי, הם יתנו תמיד גיבוי למנהלים", אומרת ג', מורה מכפר סבא. "ולא צריך להתפלא על כך. המפקחים יושבים במכרזים והם שממנים את המנהלים, אז למה שייצאו נגדם? זו תהיה הודאה בכישלון שלהם. לכן, מפקח לא יוצא נגד מנהלת, ומנהלת לא יוצאת נגד מפקח. מי שנשאר זרוק בשטח זה המורים".
שרה לוטן, מפקחת באזור תל אביב, מאשרת כי הקשר שלה עם מורים הוא רק דרך המנהלת, גם במקרים בהם המורה מבקשת לא לערב את המנהלת. "אני יושבת בחדר מורים, המורות כבר מכירות אותי ומרגישות בנוח", היא מספרת, "אבל אם ניגשת אליי מורה ואומרת שהיא חייבת לפגוש אותי, אבל בלי שאגיד למנהלת, אני אומרת לה שאם היא רוצה עזרה, המנהלת חייבת לדעת. המקום שלי בסיטואציה הזאת הוא אך ורק ברמה של מגשרת". למרות שיתוף המנהלת, היא טוענת, מורות רואות בה בכל זאת כתובת לפתרון בעיות.
העבודה השוטפת שמקיימת לוטן עם המנהלות,אחת למספר שבועות כקבוצה לומדת, יכולה לסייע, לדבריה, גם למניעת הסתרה של בעיות בבית הספר מצד המנהלות. "אני מאמינה שהמנהל צריך להיות אדם שעושה עבודה לעומק עם עצמו, ותהיה לכך גם השפעה על המגע שלו עם המורים".
גם למדיניות העמומה והסותרת של משרד החינוך ביחס לתפקידם של המפקחים ולמעמדם יש תרומה לא מבוטלת לקושי שלהם למלא את התפקיד. מחד גיסא, מדברים אתם על חשיבות עבודתם ועל האחריות העצומה המוטלת עליהם, ומאידך גיסא, מדברים על קיצוץ עתידי שיביא לכך שכל מפקח יהיה אחראי על כ-30 בתי ספר. כבר כיום תחת מפקח פורש, לא יבוא מפקח אחר. כלומר, מדובר, למעשה, בצמצום תקנים.
אחריות ענקית – יכולת מימוש זעירה
"במשרד החינוך יש אי הבנה לגבי חשיבות המקצוע וישנה ירידה במוטיבציה של מנהלים להיות מפקחים", קובע זמורה. "אם המפקח עובד פי שניים מאשר בעבר והשכר שלו קטן יותר, למה שייבחר בפיקוח? מעמד המפקח נחלש, כי הממסד מחליש אותו ולעתים אף מתעלם ממנו, והדבר כבר הביא לכרסום גם בדימוי העצמי של המפקחים".
ואמנם, דו"ח דברת שחובר בתקופת השרה לימור לבנת העלים לחלוטין את המפקחים. במשרד החינוך חשבו שמומחים מבחוץ יעשו טוב יותר את העבודה. גם כאשר הוכרז על תכנית הרפורמה "אופק חדש", בשיתוף עם הסתדרות המורים, הקימה שרת החינוך יולי תמיר חברה חיצונית להטמעת הרפורמה בבתי הספר. זמורה מספר כי המפקחים נדרשו להקים קול צעקה, כדי שתמיר תתחייב בפניהם שהם אלה שיישמו את התכנית ואף תבטיח להפסיק את עבודת החברה החיצונית. לאחרונה התברר לזמורה כי למרות הבטחת השרה, חברה זו עדיין פועלת בשטח.
זאב אלדר, מפקח באזור הדרום ואחד ממחברי נייר העמדה של תלמידי התוכנית לסגל בכיר במשרד החינוך שבמכון מנדל, מסביר את המדיניות הסותרת של משרד החינוך כלפי הפיקוח והמפקחים, בין השאר, בכך שבמשרד עצמו יש המחזיקים בתדמית שלילית כלפי מוסד הפיקוח. "יש הסבורים שם שהרבה אנשים קיבלו תקני פיקוח, אבל אין עליהם די אכיפה", מציין אלדר. הסבר נוסף למדיניות הסותרת, לדבריו, הוא שלמשרד החינוך מחלחלת האידיאולוגיה של "נערי האוצר", לפיה כוחות השוק הם שצריכים לעשות את העבודה ולכן אין צורך בפיקוח של המדינה. עם זאת, אלדר מדגיש כי אף אחד מבכירי משרד החינוך אינו סבור שיש לבטל לחלוטין את תפקיד המפקח.
במצב הקיים, נראה כי כדי לחזק את מעמד המפקחים ולאפשר להם יותר מעורבות בתהליכים החינוכיים בבית הספר, אין די בהחזרת תקנים וימי הדרכה ובחיזוק ההכשרה.
מור, הסבורה גם היא שמשרד החינוך משאיר בידי המפקח אחריות ענקית ומעט מאוד יכולות מימוש, מציעה ללמוד ממדינות אחרות. "בעולם מנסים לתת כלים נוספים למפקחים. באנגליה, לדוגמה, כל אנשי החינוך, כולל המפקחים, נדרשים להימצא בתהליך של למידה, בקרה והערכה, ועליהם לעמוד בבחינות. זו מערכת שמשרתת את הפיקוח ומאפשרת למפקחים למידה מתמדת, בתוך מערכת שמתעדכנת של הזמן".
ידוע שלתפקיד מפקח לא מספיק כישורים או תוארים, רק עם פרוטקציות וקשרים חברתיים, ובוודאי שאין שום קשר בין תואר ראשון לבין עבודתם עובדה שהמחקר גילה שהם לא עושים כלום!
בידיים כבולות (2008)
מסמך חמור שהוגש לאחרונה לשרת החינוך קובע את מה שרבים במערכת מרגישים: המפקחים אינם יכולים למלא את תפקידם כראוי ואינם שותפים לתהליך החינוכי בבית הספר. קיצוץ עקבי בתקנים מצד אחד, והגדלת מספר בתי הספר שבאחריות כל מפקח מצד שני, הם רק חלק מהקשיים שאתם נאלצים המפקחים להתמודד. במשרד החינוך מבטיחים לערוך בקרוב "גיבוש של מהות תפקיד המפקח בעידן 'אופק חדש'"
על שולחנה של שרת החינוך יולי תמיר הונח לפני זמן קצר נייר עמדה חמור. "בשל עומס יתר, קיים פער קשה לגישור בין הציפיות והחובות הרבים המוטלים על המפקח, לבין חוסר היכולת שלו לבצע אותם", נכתב במסמך המקיף שחיברו תלמידי התוכנית לסגל בכיר במשרד החינוך שבמכון מנדל תחת הכותרת "הפיקוח בעידן של סביבות משתנות בחינוך הציבורי".
אלוני זמורה, יו"ר ארצי של ארגון המפקחים בהסתדרות המורים, חריף אף יותר בגישתו לנושא. "במצב שנוצר היום, המפקח אינו יכול לבצע את תפקידו", מסביר זמורה. "למפקחים נוספו יותר ויותר מטלות ותחומי אחריות, אבל ממשיכים לקצץ בתקנים שלהם. על מפקח, שבאחריותו כ-25 בתי ספר, מוטל עומס עצום, ולכן אין לו זמן להיות יותר מאשר אורח בבית הספר. הוא בא לשטח, מציץ ונעלם. הוא לא יכול ללוות את התהליך החינוכי. במקרה הטוב הוא מצליח לכבות שריפות".
יכולתו של המפקח ללוות תהליכים בבית הספר ולהשפיע עליהם היא מזערית, סבורה גם פלורה מור, ראש תחום פיתוח תוכניות ב"אשלים - עמותה לתכנון ולפיתוח שירותים למען ילדים ובני נוער בסיכון". העמותה מלווה בתי ספר עם קשיים במשך פרקי זמן ארוכים, לצד המפקחים. "כמו שמורה לא מגיע לכל תלמיד, גם המפקח לא מצליח לצלול לתוך בעיות. המפקח מתקשה לבנות תמונה שלמה של בית הספר מפיסות מידע שהוא קולט בביקוריו הקצרים ואינו שולט במפה".
שפה פיקוחית אזהרתית
הצורך בזמן הוא קריטי לעבודת המפקח, בין השאר, משום שחלק מהבעיות המתעוררות בבית הספר אינן גלויות ואינן פשוטות. "מנהלת יכולה לעשות רושם טוב, אבל ברובד הסמוי ייתכן פער בין התקשורת הרהוטה שלה לבין יכולתה להנהיג צוות", טוענת מור. "קיימת הסתרה רבה, וגם המורות לא ממהרות להיות אלה שמגלות את המציאות הקשה. הן לא ממש בוטחות בממסד, מעדיפות לשמור על עורן ומתהלכות על חבל דק".
אבל לא רק זמן לליווי תהליכים חסר למפקחים. לדברי מור, חסרה להם גם הכשרה מתאימה. "גם מפקחת עם אינטואיציות טובות, שמבינה את תמונת הניהול, לא תמיד יכולה להניע את המנהלת לתרגם תובנות לתפישת סיוע. היא יכולה לחזור לשפה פיקוחית אזהרתית, בלי יכולת ללוות את המנהלת ולעזור לה לצמוח".
הקושי גדול עוד יותר בעבודה עם מנהלים שאינם משתפים פעולה, מסבירה מור. לדבריה, גם למפקחת בעלת תודעה גדולה, אין מספיק כלים להיכנס לתהליך של שינוי, אם המנהלת לא הופכת אותה לשותפה. ידיה כבולות. מנהלת שאינה מקצועית מספיק עלולה לחוש מאוימת בסיטואציה כזו. "דווקא היא זאת שזקוקה לעזרה, אבל תתקשה לקבל אותה".
מהמפקח נדרש להבין בתהליכי ניהול, מדגישה מור, אבל הוא לא עבר הכשרה לכך. "כדי להבין בית ספר היום, צריך להבין דינמיקות מאוד מורכבות, וזה מחייב תהליך ממושך. בסיומו של תהליך כזה, לעתים קרובות תגובת המפקחים היא 'איפה כל זה התחבא?' והם מגלים עד כמה התמונה הייתה נסתרת".
אלוני זמורה מסכים שחסרים בארץ תהליכי הכשרה מקצועיים של מפקחים. "לוקחים מנהל מוכשר ואומרים לו 'בוא תהיה מפקח'. אין מוסד שמכשיר אנשי מקצוע לתפקידי פיקוח והגיע הזמן להקים בארץ בית ספר גבוה למפקחים".
לא רק הכשרה מקצועית חסרה למנהלים, סבור זמורה, אלא גם פיקוח שוטף מצד משרד החינוך. המפקחים אינם מחויבים בהגשת דו"חות חודשיים על עבודתם בבתי הספר, ומשרד החינוך אינו קורא לסדר מפקח שאינו מבקר מספיק בשטח.
מדיניות עמומה וסותרת
אבל נראה שהקושי העיקרי הוא היעדר אמון מצד השטח. משמעותו היא חסימה של המפקחים מלשמש כשותפים בתהליך החינוכי בבתי הספר. "הצוות החינוכי מרגיש שהמערכת משדרת מסר כפול", טוענת מור. "מצד אחד היא מדברת על רווחת התלמיד והמורה, ומצד שני מציגה דרישות נוקשות להישגיות. המפקח מייצג את שני הערכים האלה. המורים מבינים שבסופו של דבר נבדקים ההישגים. כל השאר הם מהשפה אל החוץ. יתר על כן, המפקח נתפש כנציג הרשות המקומית, והצוות החינוכי נוכח לדעת שלעתים קרובות הוא עסוק במה שמציק לראש מחלקת החינוך בעיר יותר מאשר בבעיות של בית הספר".
המפקח עובד כיום בבית הספר בעיקר מול המנהל, וגם הקשר שלו עם המורים נעשה בתיווך המנהל. בעידן הביזור, האוטונומיה הבית-ספרית והתחזקות כוחו של המנהל, הפכו המפקחים ליועציהם וליד ימינם המקצועית. לפיכך, גם כאשר מורה מרגישה כי היא מופלית לרעה על ידי המנהלת, היא לא תפנה למפקח.
"המפקחים לא יוכלו לעזור לי, הם יתנו תמיד גיבוי למנהלים", אומרת ג', מורה מכפר סבא. "ולא צריך להתפלא על כך. המפקחים יושבים במכרזים והם שממנים את המנהלים, אז למה שייצאו נגדם? זו תהיה הודאה בכישלון שלהם. לכן, מפקח לא יוצא נגד מנהלת, ומנהלת לא יוצאת נגד מפקח. מי שנשאר זרוק בשטח זה המורים".
שרה לוטן, מפקחת באזור תל אביב, מאשרת כי הקשר שלה עם מורים הוא רק דרך המנהלת, גם במקרים בהם המורה מבקשת לא לערב את המנהלת. "אני יושבת בחדר מורים, המורות כבר מכירות אותי ומרגישות בנוח", היא מספרת, "אבל אם ניגשת אליי מורה ואומרת שהיא חייבת לפגוש אותי, אבל בלי שאגיד למנהלת, אני אומרת לה שאם היא רוצה עזרה, המנהלת חייבת לדעת. המקום שלי בסיטואציה הזאת הוא אך ורק ברמה של מגשרת". למרות שיתוף המנהלת, היא טוענת, מורות רואות בה בכל זאת כתובת לפתרון בעיות.
העבודה השוטפת שמקיימת לוטן עם המנהלות,אחת למספר שבועות כקבוצה לומדת, יכולה לסייע, לדבריה, גם למניעת הסתרה של בעיות בבית הספר מצד המנהלות. "אני מאמינה שהמנהל צריך להיות אדם שעושה עבודה לעומק עם עצמו, ותהיה לכך גם השפעה על המגע שלו עם המורים".
גם למדיניות העמומה והסותרת של משרד החינוך ביחס לתפקידם של המפקחים ולמעמדם יש תרומה לא מבוטלת לקושי שלהם למלא את התפקיד. מחד גיסא, מדברים אתם על חשיבות עבודתם ועל האחריות העצומה המוטלת עליהם, ומאידך גיסא, מדברים על קיצוץ עתידי שיביא לכך שכל מפקח יהיה אחראי על כ-30 בתי ספר. כבר כיום תחת מפקח פורש, לא יבוא מפקח אחר. כלומר, מדובר, למעשה, בצמצום תקנים.
אחריות ענקית – יכולת מימוש זעירה
"במשרד החינוך יש אי הבנה לגבי חשיבות המקצוע וישנה ירידה במוטיבציה של מנהלים להיות מפקחים", קובע זמורה. "אם המפקח עובד פי שניים מאשר בעבר והשכר שלו קטן יותר, למה שייבחר בפיקוח? מעמד המפקח נחלש, כי הממסד מחליש אותו ולעתים אף מתעלם ממנו, והדבר כבר הביא לכרסום גם בדימוי העצמי של המפקחים".
ואמנם, דו"ח דברת שחובר בתקופת השרה לימור לבנת העלים לחלוטין את המפקחים. במשרד החינוך חשבו שמומחים מבחוץ יעשו טוב יותר את העבודה. גם כאשר הוכרז על תכנית הרפורמה "אופק חדש", בשיתוף עם הסתדרות המורים, הקימה שרת החינוך יולי תמיר חברה חיצונית להטמעת הרפורמה בבתי הספר. זמורה מספר כי המפקחים נדרשו להקים קול צעקה, כדי שתמיר תתחייב בפניהם שהם אלה שיישמו את התכנית ואף תבטיח להפסיק את עבודת החברה החיצונית. לאחרונה התברר לזמורה כי למרות הבטחת השרה, חברה זו עדיין פועלת בשטח.
זאב אלדר, מפקח באזור הדרום ואחד ממחברי נייר העמדה של תלמידי התוכנית לסגל בכיר במשרד החינוך שבמכון מנדל, מסביר את המדיניות הסותרת של משרד החינוך כלפי הפיקוח והמפקחים, בין השאר, בכך שבמשרד עצמו יש המחזיקים בתדמית שלילית כלפי מוסד הפיקוח. "יש הסבורים שם שהרבה אנשים קיבלו תקני פיקוח, אבל אין עליהם די אכיפה", מציין אלדר. הסבר נוסף למדיניות הסותרת, לדבריו, הוא שלמשרד החינוך מחלחלת האידיאולוגיה של "נערי האוצר", לפיה כוחות השוק הם שצריכים לעשות את העבודה ולכן אין צורך בפיקוח של המדינה. עם זאת, אלדר מדגיש כי אף אחד מבכירי משרד החינוך אינו סבור שיש לבטל לחלוטין את תפקיד המפקח.
במצב הקיים, נראה כי כדי לחזק את מעמד המפקחים ולאפשר להם יותר מעורבות בתהליכים החינוכיים בבית הספר, אין די בהחזרת תקנים וימי הדרכה ובחיזוק ההכשרה.
מור, הסבורה גם היא שמשרד החינוך משאיר בידי המפקח אחריות ענקית ומעט מאוד יכולות מימוש, מציעה ללמוד ממדינות אחרות. "בעולם מנסים לתת כלים נוספים למפקחים. באנגליה, לדוגמה, כל אנשי החינוך, כולל המפקחים, נדרשים להימצא בתהליך של למידה, בקרה והערכה, ועליהם לעמוד בבחינות. זו מערכת שמשרתת את הפיקוח ומאפשרת למפקחים למידה מתמדת, בתוך מערכת שמתעדכנת של הזמן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה