ציפי קולטניוק
בית הכנסת העתיק שחזר לידי הקהילה באירקוצק
בתקופת שלטון הצארים והשלטון הקומוניסטי, שימשה סיביר כיעד להגליית אסירים. הקור העז, המיקום המרוחק ותנאי החיים הקשים בה, הפכו אותה למקום אידיאלי למטרה זו. כבר עשר שנים קיים באירקוצק, העיר הגדולה והמרכזית בסיביר, בית חב"ד. אהרון ודורית וגנר שנולדו בישראל ו-4 ילדיהם שנולדו ברוסיה, מפיצים בקור הסבירי אור וחום יהודי. הם מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים: קור עז, כשרות, חינוך ילדים ועוד אבל שמחים וגאים על הזכות להיות שליחי הרבי ולהחיות את הקהילה היהודית במקום.
מיד לאחר חתונתם, עברו אהרון ודורית וגנר לגור בדונייצק שבאוקראינה. אהרון נסע לשם בשליחות עוד לפני נישואיהם. לאחר חצי שנה, החליטו בני הזוג שהם רוצים לנסוע למקום חדש, מקום בו אין עדיין שליח ובית חב"ד ולהחיות שם את הניצוץ היהודי. הם יצרו קשר עם הרב לאזאר, הרב הראשי של מוסקבה והוא הציע להם את אירקוצק שבסיביר.
"עד לאותו היום לא שמענו על העיר הזאת" מספרת דורית "עשינו חיפוש באינטרנט וגילינו שהיא ממוקמת בלב סיביר. מעולם לא ביקרנו בסיביר, אך אחיו של אהרון ואישתו הם שליחים בעיר קרסנוירק שבסיביר ולכן ידענו רק איפה סיביר ממוקמת על המפה".
זו סופת שלגים? לא, זה יום שגרתי
כשבני הזוג וגנר הגיעו לראשונה לאירקוצק, היה זה בג' בתשרי, צום גדליה. ברגע ירידתם מהמטוס החל לרדת שלג כבד. באותו זמן לא היו באירקוצק אוטובוסים מהמטוס לשדה התעופה והם הלכו ברגל בשטח הקטן של שדה התעופה, קופאים מקור. הם חשבו שמדובר בסופת שלגים. אבל זו היתה רק טעימה ראשונה, דורית ואהרון עוד לא הבינו מהו חורף סיבירי.
"כשהגענו דורית היתה בהריון ראשון. לא היה לנו מושג האם אפשר לסמוך על הרפואה שם, לא הכרנו אף אדם מהמקום" מספר אהרון "החודשים הראשונים היו מאתגרים ביותר, כל פעולה היתה מורכבת ודרשה מאיתנו הרבה מאמץ. ראינו אנשים שואבים מים ממשאבה והיינו בטוחים שנחתנו אחורה בזמן. החלטנו ללדת את התינוק במוסקבה. ביום שדורית טסה למוסקבה היה קור של מינוס 37 מעלות. זה היה החורף האמיתי הראשון שלנו. לא היה לנו מושג איך נסתדר, אבל בסוף התרגלנו".
משפחת וגנר
בברית האחרונה של בנם הרביעי שנולד לפני שנתיים, שרר קור של 43- מעלות. בני הזוג וגנר מספרים שמרוב אושר והודיה לה', לא הרגישו את הקור בכלל.
כמו כל השליחים במקומות נידחים, מתמודדים בני הזוג וגנר עם אתגרים רבים. חינוך חסידי לילדים, מזון כשר למהדרין, קשיים כלכליים, חוסר בסביבה יהודית ועוד. הילדים לומדים אצל מורים פרטיים וגם בבית הספר נט, בית ספר המיועד לילדי השליחים ומופעל באמצעות האינטרנט. הילדים של משפחת וגנר כבר רגילים שאי אפשר ללכת לחנות ולקנות ממתק, לחם או מעדן וגם לא להתכבד בבית של חבר. המגבלות הללו גורמות להם להקפיד על תזונה בריאה במיוחד. בחוץ ניתן לקנות רק מוצרים טבעיים. פירות, ירקות, דגים, ביצים ועמילנים לבישול. הבשר מגיע ממוסקבה. דורית למדה להכין בעצמה מוצרי חלב, גבינה רכה ויוגורט ביתי וגם ממתקים ומאפים, הכל מעשה ידיה.
"יש הרבה בעיות שאנחנו עובדים קשה על הפתרונות שלהם ולא תמיד מצליחים" אומרת דורית "הדבר החשוב ביותר הוא להתמקד בצד החיובי, לזכור למה אנחנו נמצאים כאן ולשמוח בכך שזכינו להיות שליחים של הרבי במקום הזה".
היסטוריה מפוארת ועתיד מבטיח
לקהילה היהודית במקום יש היסטוריה עשירה מאד. כבר במאה ה-17 חיו יהודים באירקוצק, בתחילה היו אלו בעיקר יהודים שהוגלו לסיביר כאסירים. במאה ה-18 נוסדה בעיר קהילה יהודית שהלכה וגדלה עד שאירקוצק הפכה למרכז דתי ליהודים שחיו בכל הכפרים והעיירות שמסביבה. בשנת 1878 ניתן היתר להקמת בית כנסת יהודי באירקוצק, תוך שנה נבנה בית הכנסת והפך לבית עבור הקהילה היהודית באירקוצק ובסביבה כולה.
בשנת 1931 בית הכנסת נסגר על ידי המשטר הסובייטי, אך גם בשנים אלו יהודי המקום לא ויתרו והמשיכו לחגוג את השבתות והחגים בחשאי, לאפות מצות, להתחתן כדת וכדין ולהיקבר על פי ההלכה. בית הכנסת הוחזר לקהילה היהודית בשנת 1990.
"כמה חודשים לאחר הגעתנו לאירקוצק" מספר אהרון "בתאריך סמלי, ט' באב של שנת 2004, פרצה שריפה בבנין והוא ניזוק באופן שכל פנים בית הכנסת נהרס לחלוטין. זכינו ב"ה לשקם את בית הכנסת ופתחנו שוב את שעריו. מרגש לחשוב שבית כנסת שהוקם במאה ה-18, מהווה גם היום לב ליבה של הקהילה היהודית באירקוצק".
קונצרט לרגל מלאות 135 שנה לייסוד בית הכנסת
בין 7000 ל-10000 יהודים חיים כיום באירקוצק ובסביבתה, והשליחות של הזוג וגנר מקיפה את כל תחומי החיים שלהם. תפילות בשבתות ובחגים, סעודות, סדרי פסח, שיעורי תורה. מקווה פעיל שנמצא באותו המקום בו נבנה במקור, לפני מאות שנים. מטבח מוסדי כשר למהדרין, הנמצא בבית כנסת ועונה על כל צרכי הקהילה. מרכז תוכניות לילדים ולנוער, מרכז יום לקשישים, מועדון לנשים וגן ילדים מושקע המשלב את מיטב הכלים המקצועיים לגידול ילדים מאושרים באווירה יהודית אמיתית.
מגוון התפקידים שממלאים בשליחות הוא עצום. דורית עובדת כאשת חינוך, כמבשלת, בלנית, מרצה, פסיכולוגית ועוד. אהרון מתעסק בנוסף לכל גם בשיפוץ המבנים, ניהול עובדים וגיוס הכספים.
חלק מהשליחות
"הילדים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהשליחות כאן" מספרת דורית "הם יודעים שהילדים האחרים מסתכלים עליהם, איך הם מתלבשים, מתפללים, מדברים ומשתדלים לתת דוגמא טובה. בשבתות הם עוזרים בבית הכנסת, מראים לאנשים איך להתפלל ומקבלים את האורחים הרבים המגיעים אלינו לסעודות בצורה מדהימה. הילדים מרגישים שיש להם אחריות וגאים בזה".
הם גרים במרחק שעה נסיעה מאגם באיקל, אגם המים המתוקים העמוק ביותר והגדול ביותר בעולם. בחורף משפחת וגנר נוסעת עם הילדים להתרענן באיקל, אגם המים המתוקים העמוק והגדול ביותר בעולם. בקיץ משתדלים להגיע לביקור קצר בישראל, לאפשר לילדים ליהנות מדברים טריוויאליים, כמו שמש, לדבר בעברית ברחוב, להכנס למכולת ולקנות חטיף.
"מה שמחזיק אותנו בשליחות" אומרת דורית "זה לא הפרויקטים הגדולים כמו פתיחת גן ילדים, או הבניה מחדש של בית הכנסת, אלא דווקא הדברים הקטנים. אישה ממועדון הנשים שמחליטה לשמור על טהרת המשפחה וללכת למקווה, חבר קהילה שקיבל על עצמו להניח תפילין כל יום, כשהבן שלי מביא חבר חדש לבית הכנסת והילד ממשיך להגיע כל שבוע וגם סוחב את אבא שלו, כשאנשים שהיו רחוקים מתחילים להתקרב ולהרגיש את הנקודה היהודית שלהם, אז אני מרגישה ששווה לנו המאמץ והמחיר שהילדים משלמים".
לסיום אומרים אהרון ודורית "אנחנו מנסים לקיים את ההוראה של הרבי ולהוסיף מעשי חסד וטוב בעולם הזה. כל אחד מכם יכול לעשות את אותו הדבר, לא צריך להרחיק עד סיביר".
מקור
בית הכנסת העתיק שחזר לידי הקהילה באירקוצק
בתקופת שלטון הצארים והשלטון הקומוניסטי, שימשה סיביר כיעד להגליית אסירים. הקור העז, המיקום המרוחק ותנאי החיים הקשים בה, הפכו אותה למקום אידיאלי למטרה זו. כבר עשר שנים קיים באירקוצק, העיר הגדולה והמרכזית בסיביר, בית חב"ד. אהרון ודורית וגנר שנולדו בישראל ו-4 ילדיהם שנולדו ברוסיה, מפיצים בקור הסבירי אור וחום יהודי. הם מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים: קור עז, כשרות, חינוך ילדים ועוד אבל שמחים וגאים על הזכות להיות שליחי הרבי ולהחיות את הקהילה היהודית במקום.
מיד לאחר חתונתם, עברו אהרון ודורית וגנר לגור בדונייצק שבאוקראינה. אהרון נסע לשם בשליחות עוד לפני נישואיהם. לאחר חצי שנה, החליטו בני הזוג שהם רוצים לנסוע למקום חדש, מקום בו אין עדיין שליח ובית חב"ד ולהחיות שם את הניצוץ היהודי. הם יצרו קשר עם הרב לאזאר, הרב הראשי של מוסקבה והוא הציע להם את אירקוצק שבסיביר.
"עד לאותו היום לא שמענו על העיר הזאת" מספרת דורית "עשינו חיפוש באינטרנט וגילינו שהיא ממוקמת בלב סיביר. מעולם לא ביקרנו בסיביר, אך אחיו של אהרון ואישתו הם שליחים בעיר קרסנוירק שבסיביר ולכן ידענו רק איפה סיביר ממוקמת על המפה".
זו סופת שלגים? לא, זה יום שגרתי
כשבני הזוג וגנר הגיעו לראשונה לאירקוצק, היה זה בג' בתשרי, צום גדליה. ברגע ירידתם מהמטוס החל לרדת שלג כבד. באותו זמן לא היו באירקוצק אוטובוסים מהמטוס לשדה התעופה והם הלכו ברגל בשטח הקטן של שדה התעופה, קופאים מקור. הם חשבו שמדובר בסופת שלגים. אבל זו היתה רק טעימה ראשונה, דורית ואהרון עוד לא הבינו מהו חורף סיבירי.
"כשהגענו דורית היתה בהריון ראשון. לא היה לנו מושג האם אפשר לסמוך על הרפואה שם, לא הכרנו אף אדם מהמקום" מספר אהרון "החודשים הראשונים היו מאתגרים ביותר, כל פעולה היתה מורכבת ודרשה מאיתנו הרבה מאמץ. ראינו אנשים שואבים מים ממשאבה והיינו בטוחים שנחתנו אחורה בזמן. החלטנו ללדת את התינוק במוסקבה. ביום שדורית טסה למוסקבה היה קור של מינוס 37 מעלות. זה היה החורף האמיתי הראשון שלנו. לא היה לנו מושג איך נסתדר, אבל בסוף התרגלנו".
משפחת וגנר
בברית האחרונה של בנם הרביעי שנולד לפני שנתיים, שרר קור של 43- מעלות. בני הזוג וגנר מספרים שמרוב אושר והודיה לה', לא הרגישו את הקור בכלל.
כמו כל השליחים במקומות נידחים, מתמודדים בני הזוג וגנר עם אתגרים רבים. חינוך חסידי לילדים, מזון כשר למהדרין, קשיים כלכליים, חוסר בסביבה יהודית ועוד. הילדים לומדים אצל מורים פרטיים וגם בבית הספר נט, בית ספר המיועד לילדי השליחים ומופעל באמצעות האינטרנט. הילדים של משפחת וגנר כבר רגילים שאי אפשר ללכת לחנות ולקנות ממתק, לחם או מעדן וגם לא להתכבד בבית של חבר. המגבלות הללו גורמות להם להקפיד על תזונה בריאה במיוחד. בחוץ ניתן לקנות רק מוצרים טבעיים. פירות, ירקות, דגים, ביצים ועמילנים לבישול. הבשר מגיע ממוסקבה. דורית למדה להכין בעצמה מוצרי חלב, גבינה רכה ויוגורט ביתי וגם ממתקים ומאפים, הכל מעשה ידיה.
"יש הרבה בעיות שאנחנו עובדים קשה על הפתרונות שלהם ולא תמיד מצליחים" אומרת דורית "הדבר החשוב ביותר הוא להתמקד בצד החיובי, לזכור למה אנחנו נמצאים כאן ולשמוח בכך שזכינו להיות שליחים של הרבי במקום הזה".
היסטוריה מפוארת ועתיד מבטיח
לקהילה היהודית במקום יש היסטוריה עשירה מאד. כבר במאה ה-17 חיו יהודים באירקוצק, בתחילה היו אלו בעיקר יהודים שהוגלו לסיביר כאסירים. במאה ה-18 נוסדה בעיר קהילה יהודית שהלכה וגדלה עד שאירקוצק הפכה למרכז דתי ליהודים שחיו בכל הכפרים והעיירות שמסביבה. בשנת 1878 ניתן היתר להקמת בית כנסת יהודי באירקוצק, תוך שנה נבנה בית הכנסת והפך לבית עבור הקהילה היהודית באירקוצק ובסביבה כולה.
בשנת 1931 בית הכנסת נסגר על ידי המשטר הסובייטי, אך גם בשנים אלו יהודי המקום לא ויתרו והמשיכו לחגוג את השבתות והחגים בחשאי, לאפות מצות, להתחתן כדת וכדין ולהיקבר על פי ההלכה. בית הכנסת הוחזר לקהילה היהודית בשנת 1990.
"כמה חודשים לאחר הגעתנו לאירקוצק" מספר אהרון "בתאריך סמלי, ט' באב של שנת 2004, פרצה שריפה בבנין והוא ניזוק באופן שכל פנים בית הכנסת נהרס לחלוטין. זכינו ב"ה לשקם את בית הכנסת ופתחנו שוב את שעריו. מרגש לחשוב שבית כנסת שהוקם במאה ה-18, מהווה גם היום לב ליבה של הקהילה היהודית באירקוצק".
קונצרט לרגל מלאות 135 שנה לייסוד בית הכנסת
בין 7000 ל-10000 יהודים חיים כיום באירקוצק ובסביבתה, והשליחות של הזוג וגנר מקיפה את כל תחומי החיים שלהם. תפילות בשבתות ובחגים, סעודות, סדרי פסח, שיעורי תורה. מקווה פעיל שנמצא באותו המקום בו נבנה במקור, לפני מאות שנים. מטבח מוסדי כשר למהדרין, הנמצא בבית כנסת ועונה על כל צרכי הקהילה. מרכז תוכניות לילדים ולנוער, מרכז יום לקשישים, מועדון לנשים וגן ילדים מושקע המשלב את מיטב הכלים המקצועיים לגידול ילדים מאושרים באווירה יהודית אמיתית.
מגוון התפקידים שממלאים בשליחות הוא עצום. דורית עובדת כאשת חינוך, כמבשלת, בלנית, מרצה, פסיכולוגית ועוד. אהרון מתעסק בנוסף לכל גם בשיפוץ המבנים, ניהול עובדים וגיוס הכספים.
חלק מהשליחות
"הילדים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהשליחות כאן" מספרת דורית "הם יודעים שהילדים האחרים מסתכלים עליהם, איך הם מתלבשים, מתפללים, מדברים ומשתדלים לתת דוגמא טובה. בשבתות הם עוזרים בבית הכנסת, מראים לאנשים איך להתפלל ומקבלים את האורחים הרבים המגיעים אלינו לסעודות בצורה מדהימה. הילדים מרגישים שיש להם אחריות וגאים בזה".
הם גרים במרחק שעה נסיעה מאגם באיקל, אגם המים המתוקים העמוק ביותר והגדול ביותר בעולם. בחורף משפחת וגנר נוסעת עם הילדים להתרענן באיקל, אגם המים המתוקים העמוק והגדול ביותר בעולם. בקיץ משתדלים להגיע לביקור קצר בישראל, לאפשר לילדים ליהנות מדברים טריוויאליים, כמו שמש, לדבר בעברית ברחוב, להכנס למכולת ולקנות חטיף.
"מה שמחזיק אותנו בשליחות" אומרת דורית "זה לא הפרויקטים הגדולים כמו פתיחת גן ילדים, או הבניה מחדש של בית הכנסת, אלא דווקא הדברים הקטנים. אישה ממועדון הנשים שמחליטה לשמור על טהרת המשפחה וללכת למקווה, חבר קהילה שקיבל על עצמו להניח תפילין כל יום, כשהבן שלי מביא חבר חדש לבית הכנסת והילד ממשיך להגיע כל שבוע וגם סוחב את אבא שלו, כשאנשים שהיו רחוקים מתחילים להתקרב ולהרגיש את הנקודה היהודית שלהם, אז אני מרגישה ששווה לנו המאמץ והמחיר שהילדים משלמים".
לסיום אומרים אהרון ודורית "אנחנו מנסים לקיים את ההוראה של הרבי ולהוסיף מעשי חסד וטוב בעולם הזה. כל אחד מכם יכול לעשות את אותו הדבר, לא צריך להרחיק עד סיביר".
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה