בהיות שכעת, ערב ימים הנוראים התשע"ה, ראינו בכמה בתי כנסיות שקמו כמה אנשים מן הציבור אשר רוצים לסלק את החזנים מתפקידם, וזאת ב"אשמה החמורה" שהם שמעו לקול רבם מעתיק השמועה מרבותיו נ"ע, ולא לקול כמה גדולי הדור אחרים, לכן אמרנו לברר ענין זה על פי ההלכה. והנה לא באנו כאן לדון על עיקר ה"תורה החדשה" שהמציאו שיש חיוב גמור לשמוע בקול כמה מגדולי הדור המסויימים, וזאת בגלל שרוב מנין ובנין הולכים אחריהם, אשר דבר זה נסתר מעשרות מקומות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שכל אחד הולך אחר דעת רבו, ולא אחר דעת הרוב. וכן עינינו הרואות שכל קהילה הולכת אחר הרב שלה: החסידים לעשרות שבטיהם, התימנים, הספרדים, הירושלמים. ואף בליטאים עצמם יש
חלוקה של כמה קהילות: קהילת בריסק, קהילת תלמידי החזון איש, ועוד ועוד, ואין כלל סמכות אחת שמחייבת את כל הדור. ובפרט לא שמענו מעולם כאלו רדיפות על אלו השומעים לקול רבותיהם. והנה את כל זה לא באנו לברר כאן, אלא דאפי' אם תמצא לומר שיש חיוב לשמוע בקול סמכות אחת שבדור ולא בקול רבו, האם זה דבר שמצדיק להעביר חזן ממשרתו. וראשית כל יש לדעת, שכל הבקי בספרי השו"ת יראה כמה חרדו רבותינו גדולי האחרונים בספרי השו"ת שלהם על נידון זה של להעביר חזן ממשרתו, וכמה אריכות דברים האריכו בזה, וכמה קולמוסין נשתברו עלה. כגון בשו"ת מהרי"ק, ובשו"ת הרדב"ז, ובשו"ת מהר"ם פדוואה, ובשו"ת רבי עקיבא איגר, ובשו"ת חתם סופר, ועוד ועוד. ולא שמענו מעולם שהדברים נחתכים במחי יד, במו פה, בשליפה מהשרוול, ללא מו"מ ארוך של הלכה כדרכה של תורה. ונברר כאן דין ה"חזקה" שיש לשליח ציבור, דיש לו זכות ואסור להעבירו ממשרתו, ודין שליח ציבור שעבר עבירה והאם על כל דבר שעשה שלא כדין מעבירים אותו, ודין שליח ציבור שאין מרוצה לחלק מהקהל אחר שכבר נתמנה והוחזק.
הנה מבואר בהרבה ראשונים דיש הלכה של חזקת מצוה וחזקת שררה, שמי היה רגיל במצוה ובשררה, זכה בה, ואסור להעבירו. ומקור הדברים בגמ' מכות יג. לגבי עבד עברי משוחרר שחוזר לשררה שהיה בה, וכן בירושלמי סוף הוריות לענין מי שהוחזק להיות הראשון שנותן שלום לנשיא בכל יום, ובאו אחרים ורצו ליתן שלום לנשיא לפניו, ואמרינן בירושלמי שמי שהוחזק זכה, וילפינן לה מקרא דוהקמות את המשכן כמשפטו, דקרש שניתן בצפון ינתן בצפון, וקרש שניתן בדרום ינתן בדרום, יעו"ש. ובשו"ת הריב"ש בסי' רע"א הביא דברי הירושלמי הללו לענין חזקה ברבנות. ובמרדכי בבא בתרא סי' תקל"ג הביא תשובת מהר"ם מרוטנבורג לענין חזקה במי שהוחזק בגלילת ספר תורה, והביא המהר"ם ראיה מהגמ' מכות יג. הנ"ל. ובריטב"א מכות יג. הוכיח מהגמ' שם דיש חזקה בכל מינוי ושררה, וכתב שם דה"ה לענין שליח ציבור, שאסור לסלקו. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ש' כתב שיש חזקה לשליח ציבור ואסור לסלקו. וכן כתב בשו"ת הרשב"א בח"ה סי' רפ"ג שאין לסלקו אלא אם כן מצאו בו פסול. ובשו"ת הרדב"ז ח"ו סימן ב' אלפים ע"ח כתב בשם תשובת הרמב"ם: "שאין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אלא א"כ עבר עבירה בפרהסיא". (והובאה תשובה זו בשערי תשובה או"ח סי' נ"ג).
וכן נפסק להלכה בשו"ע אורח חיים סי' נ"ג סעיף כ"ה שאסור להעביר שליח ציבור מאומנותו. וכן בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף כ"ב וחושן משפט סי' קמ"ט סעיף ל"א לענין חזקה בשאר מצוות. ומובא גם במגן אברהם בהלכות ר"ה סי' תקפ"א סק"ו לענין שליח ציבור. ומובא הלכה זו גם בשו"ת רעק"א תנינא סי' י"ב לענין שליח ציבור.
חלוקה של כמה קהילות: קהילת בריסק, קהילת תלמידי החזון איש, ועוד ועוד, ואין כלל סמכות אחת שמחייבת את כל הדור. ובפרט לא שמענו מעולם כאלו רדיפות על אלו השומעים לקול רבותיהם. והנה את כל זה לא באנו לברר כאן, אלא דאפי' אם תמצא לומר שיש חיוב לשמוע בקול סמכות אחת שבדור ולא בקול רבו, האם זה דבר שמצדיק להעביר חזן ממשרתו. וראשית כל יש לדעת, שכל הבקי בספרי השו"ת יראה כמה חרדו רבותינו גדולי האחרונים בספרי השו"ת שלהם על נידון זה של להעביר חזן ממשרתו, וכמה אריכות דברים האריכו בזה, וכמה קולמוסין נשתברו עלה. כגון בשו"ת מהרי"ק, ובשו"ת הרדב"ז, ובשו"ת מהר"ם פדוואה, ובשו"ת רבי עקיבא איגר, ובשו"ת חתם סופר, ועוד ועוד. ולא שמענו מעולם שהדברים נחתכים במחי יד, במו פה, בשליפה מהשרוול, ללא מו"מ ארוך של הלכה כדרכה של תורה. ונברר כאן דין ה"חזקה" שיש לשליח ציבור, דיש לו זכות ואסור להעבירו ממשרתו, ודין שליח ציבור שעבר עבירה והאם על כל דבר שעשה שלא כדין מעבירים אותו, ודין שליח ציבור שאין מרוצה לחלק מהקהל אחר שכבר נתמנה והוחזק.
הנה מבואר בהרבה ראשונים דיש הלכה של חזקת מצוה וחזקת שררה, שמי היה רגיל במצוה ובשררה, זכה בה, ואסור להעבירו. ומקור הדברים בגמ' מכות יג. לגבי עבד עברי משוחרר שחוזר לשררה שהיה בה, וכן בירושלמי סוף הוריות לענין מי שהוחזק להיות הראשון שנותן שלום לנשיא בכל יום, ובאו אחרים ורצו ליתן שלום לנשיא לפניו, ואמרינן בירושלמי שמי שהוחזק זכה, וילפינן לה מקרא דוהקמות את המשכן כמשפטו, דקרש שניתן בצפון ינתן בצפון, וקרש שניתן בדרום ינתן בדרום, יעו"ש. ובשו"ת הריב"ש בסי' רע"א הביא דברי הירושלמי הללו לענין חזקה ברבנות. ובמרדכי בבא בתרא סי' תקל"ג הביא תשובת מהר"ם מרוטנבורג לענין חזקה במי שהוחזק בגלילת ספר תורה, והביא המהר"ם ראיה מהגמ' מכות יג. הנ"ל. ובריטב"א מכות יג. הוכיח מהגמ' שם דיש חזקה בכל מינוי ושררה, וכתב שם דה"ה לענין שליח ציבור, שאסור לסלקו. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ש' כתב שיש חזקה לשליח ציבור ואסור לסלקו. וכן כתב בשו"ת הרשב"א בח"ה סי' רפ"ג שאין לסלקו אלא אם כן מצאו בו פסול. ובשו"ת הרדב"ז ח"ו סימן ב' אלפים ע"ח כתב בשם תשובת הרמב"ם: "שאין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אלא א"כ עבר עבירה בפרהסיא". (והובאה תשובה זו בשערי תשובה או"ח סי' נ"ג).
וכן נפסק להלכה בשו"ע אורח חיים סי' נ"ג סעיף כ"ה שאסור להעביר שליח ציבור מאומנותו. וכן בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף כ"ב וחושן משפט סי' קמ"ט סעיף ל"א לענין חזקה בשאר מצוות. ומובא גם במגן אברהם בהלכות ר"ה סי' תקפ"א סק"ו לענין שליח ציבור. ומובא הלכה זו גם בשו"ת רעק"א תנינא סי' י"ב לענין שליח ציבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה