יוצאים בשאלה ויזניצאים, שרים ומספרים בערגה ובגעגועים על ניגוני ויזניץ מבית אבא, שלמרות הכול, למרות מסע החיפוש שעברו, למרות הריחוק והנדידה למזרח, למרות עזיבת הדת, עדיין פועמים בליבם, מזכירים נשכחות מהווי החיים החמים הספוג בקדושה, ומעוררים בליבם געגועים לימי קדם, לימי התום והטוהר, לבית אבא. אחד מהם מספר, שלאחר מסע תהייה וחיפוש, חזר בתשובה בזכות אותם ניגוני ויזניץ מבית אבא. זהו סוד כוחו של הניגון, הנוגע בלשד עמקי הנשמה, פורט על מיתרי הנפש, וגם נהרות וסערות לא יכבוהו.
מתוך דבריהם:
"זה נוגע בעומק הנפש, בעומק הנשמה, וזה נשאר שם תמיד... ניגון מסוגל לגעת באדם באשפתות, ולהרים אותו... אני הגעתי רחוק מאוד מהמוזיקה של ויזניץ, נסעתי לקהיר ללמוד מוזיקה ערבית, היה לי תקופה של מרד, אנטי ויזניץ, טרקתי את הדלת, הרבה שנים לא יכולתי לשמוע ניגונוי ויזניץ וגם לא רציתי, יום אחד הסתובבתי בקהיר ופתאום זמזמתי ניגון של ויזניץ, והבנתי שזה אני, התחברתי למקום הפנימי שלי... גם בתקופות שלא נשאר כלום, היה הניגון... אפילו לא הלכתי לבית הנכסת ביום כיפור, אבל הניגון הזה היה, ישבנו עם שערות ארוכות, וסיגריות, ושרים ניגוני ויזניץ... הניגון והווי הזה, מחבר לילדות שלנו...בויזניץ אומרים, אפילו וועסט זיך שמד'ן, א וויזניצער וועלסטו בלייבן... הסתובבתי במזרח כמעט שנתיים, חיפשתי דרך, חיפשתי משמעות, אחרי שנפלטתי מאורח חיים דתי, מבני ברק, התחלתי לחפש את הדרך שלי בעולם, והתרחקתי מאוד מאוד, אבל היה לי אל מה להתגעגע, כי היה שם משהו עמוק... אני זוכר שהגעתי לבית חב"ד בתאילנד עם עוד כמה חברים לא יהודיים, והתחלנו לשיר ניגוני ויזניץ, והתחלתי לבכות, הרגשתי עומק של הנשמה מבפנים, משהו שצועק מה איתי? הרגשתי צביטה הלב,... זה פלא, מה יש לאדם שעזב עם הניגונים האלו, שישמע ביטלס, פינק פלויד, אבל תמיד היה את הפינה החמה לויזניץ... הרבי האמרי חיים אמר, שאם עם ישראל הם צבא, אז ויזניץ היא התזמורת של הצבא... פעם הרגשתי צורך לבכות, לשחרר מועקה, אז שרתי את מזמור שיר חנוכת הבית, מצד אחד יש שם קטע של ארוממך ה' כי דילתני, ומצד שני יש שם תפילה מה בצע בדמי ברדתי אל שחת... הלוואי שאני אצליח להעביר לילדים שלי משהו ממה שאני קיבלתי מבית הוריי הויזניצאים... בשבת בלילה ישבנו כולנו, עשרה אחים ואחיות ואבא ואמא, וככה מפליגים בניגונים, לתוך העומק של הניגון"...
מתוך דבריהם:
"זה נוגע בעומק הנפש, בעומק הנשמה, וזה נשאר שם תמיד... ניגון מסוגל לגעת באדם באשפתות, ולהרים אותו... אני הגעתי רחוק מאוד מהמוזיקה של ויזניץ, נסעתי לקהיר ללמוד מוזיקה ערבית, היה לי תקופה של מרד, אנטי ויזניץ, טרקתי את הדלת, הרבה שנים לא יכולתי לשמוע ניגונוי ויזניץ וגם לא רציתי, יום אחד הסתובבתי בקהיר ופתאום זמזמתי ניגון של ויזניץ, והבנתי שזה אני, התחברתי למקום הפנימי שלי... גם בתקופות שלא נשאר כלום, היה הניגון... אפילו לא הלכתי לבית הנכסת ביום כיפור, אבל הניגון הזה היה, ישבנו עם שערות ארוכות, וסיגריות, ושרים ניגוני ויזניץ... הניגון והווי הזה, מחבר לילדות שלנו...בויזניץ אומרים, אפילו וועסט זיך שמד'ן, א וויזניצער וועלסטו בלייבן... הסתובבתי במזרח כמעט שנתיים, חיפשתי דרך, חיפשתי משמעות, אחרי שנפלטתי מאורח חיים דתי, מבני ברק, התחלתי לחפש את הדרך שלי בעולם, והתרחקתי מאוד מאוד, אבל היה לי אל מה להתגעגע, כי היה שם משהו עמוק... אני זוכר שהגעתי לבית חב"ד בתאילנד עם עוד כמה חברים לא יהודיים, והתחלנו לשיר ניגוני ויזניץ, והתחלתי לבכות, הרגשתי עומק של הנשמה מבפנים, משהו שצועק מה איתי? הרגשתי צביטה הלב,... זה פלא, מה יש לאדם שעזב עם הניגונים האלו, שישמע ביטלס, פינק פלויד, אבל תמיד היה את הפינה החמה לויזניץ... הרבי האמרי חיים אמר, שאם עם ישראל הם צבא, אז ויזניץ היא התזמורת של הצבא... פעם הרגשתי צורך לבכות, לשחרר מועקה, אז שרתי את מזמור שיר חנוכת הבית, מצד אחד יש שם קטע של ארוממך ה' כי דילתני, ומצד שני יש שם תפילה מה בצע בדמי ברדתי אל שחת... הלוואי שאני אצליח להעביר לילדים שלי משהו ממה שאני קיבלתי מבית הוריי הויזניצאים... בשבת בלילה ישבנו כולנו, עשרה אחים ואחיות ואבא ואמא, וככה מפליגים בניגונים, לתוך העומק של הניגון"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה