למי אין יותר כבוד
רגעים ספורים לפני שראש-הממשלה פתח כדרכו את ישיבת הממשלה השבועית עם מייק-אפ מרוח בנדיבות על פניו ועל פניה של המציאות, התאספו בפינת חדר ישיבות הממשלה כמה משרי הליכוד הבכירים לשיחת חברים.
כל אחד מהשרים - למעט אלו שראש הממשלה רואה בהם גורמים עוינים ואינו מוכן להידבר עמם אפילו באמצעות המצרים - סיפר על הטלפונים שקיבל בשבועיים האחרונים. המתקשרים, אנשי לשכת ראש הממשלה הרשמית בירושלים והבלתי לגאלית בקיסריה, מפצירים בשרים שיעלו לשידור ויתמכו בראש הממשלה. "תעלה פעם אחת, שלא יגידו שהוא לבד", כפי שתיאר אחד השרים את השיחה הדי מטרידה. שלא במפתיע, אף אחת מהשיחות לא נענתה.
"צפיתי פה ושם בתקשורת ואני מבין שגם אתם לא הסכמתם לדבר והם שוב נתקעו עם גילה גמליאל", סיים אחד השרים את השיחה בסרקזם והתיישב מעדנות במקומו סביב שולחן הממשלה, כולו אוזן לעוד סבב פטפטת רברבני של ראש-הממשלה.
רספקט של שרי ממשלה כלפי העומד בראשה הוא נשמת אפה של כל קואליציה. רק השבוע חזינו בנשיא צרפתי המפטר שרי ממשלה שהשמיעו ביקורת נגדו. תהיה אשר תהיה תוצאת המלחמה, דבר אחד כולם יודעים כבר מעכשיו: למי-למי, אין יותר כבוד.
מדד הכבוד של שרי נתניהו כלפי העומד בראשם, מנהיג מפלגתם וממשלתם, מצוי בצניחה חופשית. הוא ממוקם, פחות או יותר, על רצפת אחוזי הריבית שהופחתה השבוע לשפל של כל הזמנים, מגרדת את אפס האחוזים. כבר לא מדובר רק בבנט ובאיווט, שאת מבטם העוין נאלץ נתניהו לסבול במסגרת ישיבות הקבינט התכופות. גם לא רק בסער, עמו נתניהו לא מחליף מילת שלום. כשמדובר בסער, נכון יותר לומר: שבת שלום.
"אין יראה, אין כבוד, יש תחושה של בוז עמוק", אמר השבוע אחד משרי הליכוד, ומדובר באחד שלשכת נתניהו עדיין לא סימנה כיריב. כל זה נאמר עוד לפני שהתפרסם הסקר שמעניק לנתניהו רק 38 אחוזי תמיכה, לעומת 82 עמם החל את המבצע. וזה כבר אינו טפטוף, אלא נפילה בלי מקום להכלה.
ובכל זאת, כששואלים את שרי ממשלת נתניהו השלישית האם הבחירות באופק הם אינם ממהרים להשיב בחיוב ומפנים את האצבע לכיוונו של איווט: "יש תחושה שככה אי אפשר להמשיך, שעם כל כך הרבה דם רע אי אפשר להעביר תקציב של קיצוצים כואבים. מצד שני לאף אחד מהשותפים אין אינטרס ללכת לבחירות. בנט הוא אולי היחיד שיש לו מה להרוויח אבל הוא כיום על הסוס, עם ועדת הכספים בידי סלומיאנסקי ומשרד השיכון בידי בונה ההתיישבות אורי אריאל. את אריאל, אף רקטה ביישובי השמאל של עוטף עזה לא תפריד מהכיסא. ליאיר לפיד, שום דבר טוב לא יכול לצאת מבחירות. אם נלך לבחירות על רקע כלכלי – הוא יוכל לשווק לציבור רק אפס אחד גדול בלי מע"מ. אם הבחירות תהיינה על רקע ביטחוני – הוא בכלל ייפגע פגיעה ישירה.
"נשארנו עם איווט שמצבו הציבורי ערב המלחמה היה לא קל. אם ליברמן ירגיש שהוא יכול לעשות אקזיט מהממשלה ולצאת מבחירות חדשות עם מספר דו ספרתי של מנדטים, לא תהיה לו שום בעיה לקום בוקר אחד ולפרק את החבילה. המשמעות המיידית תהיה הליכה לבחירות. הרי אפילו דרעי שמשאת נפשו היא כניסה לממשלה, לא יוכל לעשות זאת כשלפיד בפנים וליברמן בחוץ. בכל מקרה, גם בממשלה שלו, ביבי תלוי באחרים. לא רק מול החמאס, אלא גם מול השותפים בקואליציה, נתניהו לא קובע את לוח הזמנים".
כל הבוז הזה, נשמע כלפי נתניהו מביתו שלו. או אם לצטט את אמרת השפר של השר הליכודניק: "ביבי חי בבועה ולא קורא את הלך הרוח ברחוב. תן לו להופיע בקיסריה מול מתפקדי ליכוד וכל הקהל ישאג בוז". השרים שמזנבים בו ללא רחם עושים זאת בשיטת ההתשה של החמאס. אם אינך יכול לקרא תיגר בפומבי על ראש ממשלתך תוך כדי לחימה, הכה בו בהדלפות אנונימיות על רפיסותו, הלום בו עם תיאורים עסיסיים על הבלגתו. תן לו בעניבה, כפי ששרה פעם הלהקה בימים של שמחות.
ישי בעקבות המינגווי
בספר 'כותרת משנה' שתורגם לאחרונה לעברית ומלקט את טוריו הצבאיים של הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי (הערת אזהרה: הספר טרם קיבל את אישורה של ועדת הרבנים לענייני תקשורת זרה), מתוארת מלחמת ההתשה ככלי הנשק של הצד החלש במלחמה.
את התובנה הזאת שהייתה נכונה לזמנה, עוד בתקופת מלחמות העולם אותן תיאר הסופר זוכה פרס הנובל, אנו למדים לאחרונה על בשרנו, ובדרך הקשה. אבל לא רק צבאית-מדינית. גם פוליטית, אין כמו מלחמת התשה טובה כדי להוציא את הצד החזק במערכה משיווי משקלו.
זה נכון ליריביו של נתניהו בליכוד ומחוצה לו שמזנבים בו ללא רחם. זה רלוונטי למה שקורה בתוך הפוליטיקה החרדית – ביהדות התורה, אך בעיקר בש"ס שחיה בפלנטה משל עצמה. אלי ישי הוא הצד החלש בתנועה, למרות שכמו בעימות בין ישראל לחמאס, הרי שגם בש"ס (ולהבדיל, כמובן), מיותר לדבר על צד חזק. עם מספר המנדטים של ש"ס בסקרים, גם האריה השואג דרעי הוא כיום בבחינת ראש לשועלים.
מה שאלי ישי עושה לדרעי בימים הללו זו מלחמת התשה מתמשכת. הוא לא יוצא לקרב ראש בראש שבו אין לו סיכוי לנצח. תחת זאת, הוא מזנב בו בכל מקום שרק ניתן. פצצת נרגנות פה, חפירה עיתונאית שם, ובלבד שאלי ישי יוכיח שהוא עדיין קיים.
ביום ראשון השבוע, בעוד דרעי ממריא אל מעבר לים – לגיוס תרומות לעצרות ההתעוררות או אולי להקמת עיתון יומי (הבטחות אחרונות משכיחות את הראשונות), מיהר אלי ישי להוציא הודעה לעיתונות, שהשורה התחתונה שלה היא זו: "הדיבורים על כניסת ש"ס לקואליציה אינם על הפרק, אינם עולים בקנה אחד ואף סותרים את תפיסת תנועת ש"ס מראשית היווסדה וזאת לאור פעילותה של הקואליציה מיום היווסדה".
בימים שבשגרה ההודעה הייתה מוגדרת כהזויה. אלי ישי יכול לתת הוראות הפעלה לש"ס של דרעי באותה מידה שהוא יכול לפקד על צה"ל להפציץ תשתיות אזרחיות מהאוויר. ובכלל, רק במושב החורף האחרון חזינו בסרבן הכניסה לקואליציה, כשהוא נמנע באופן סדרתי מלהצביע אי אמון בממשלה. במבט לאחור, מושב החורף שעברנו היה המושב הרע ביותר ליהדות החרדית "מאז היווסדה" של הממשלה. הקיץ האחרון, היה הרבה פחות נורא.
אלא שאז, בעידן הקרח של מושב החורף, הייתה זו תקופה אחרת, בה נתניהו ידע לקפוץ על שתי העגלות – של דרעי וישי – גם אחרי שדרעי קיבל לידיו את מושכות היו"ר. על כל פגישה אליה זומן דרעי, נקבעה ביומן פגישה עם ישי. על כל עדכון פטפטת עם היו"ר המכהן, באה שיחת פיוס טלפונית ליו"ר לשעבר. צלם הבית של לשכת רה"מ, אפילו החל לדבר על כניסה לקואליציה של סיעת ישי לבדה.
הימים הללו חלפו עם הרוח שיצאה מהמפרשים. בסעודת השבע ברכות לבתו של דרעי ערב הבחירות לנשיאות ישב נתניהו במשך קרב לשעתיים כדי לומר הנני כאן, ולא במקום אחר. בראשית המערכה הצבאית, הזמין ראש-הממשלה ללשכתו בקריה את ראשי ש"ס ויהדות התורה. לצידם של גפני וליצמן הוזמן דרעי כנציג ש"ס לבדו. האם ההודעה של ישי השבוע נגד כניסה לממשלה, היתה משוגרת לו ביבי היה ממשיך להזמין את ישי, ומוסיף לכבד את שמחותיו בנוכחותו הממלכתית? זאת לעולם לא נדע.
להודעה לעיתונות ששיגר ישי, היה פוטנציאל של עוד בדיחת-מלחמה סמארטפונית שמגלגלת מצחוק את יושבי המ"מדים והמקלטים, אך שלא במפתיע את דרעי וסביבתו, ההודעה ממש לא הצחיקה. זהו לא המצב הביטחוני שמשרה עליהם אווירת דכדוך, כי הרי עובדה היא שמצב רוח לחופשה דווקא יש. לא אחת אלא שתיים, בארץ ובחו"ל.
מה שמנע מנאמני היו"ר בש"ס להפוך את ההודעה של ישי לבדיחה זהו הרקע שבו נאמרה – כאשר בעיתוני סופהשבוע טובי הכותבים תיארו את מאווייו הלא כמוסים של דרעי להיכנס לממשלה, ההודעה של ישי פגעה ישירות בבטן הרכה. את כל זה עשה היו"ר לשעבר בהודעה תמימה, בלי להזכיר במילה אחת את שמו של היו"ר המכהן.
ההודעה הזו של ישי מצטרפת לסדרת אמירות והופעות באולפנים במשך כל ימי הלחימה. בשעה שדרעי שידר קו מתון-מתון עם תמיכה כמעט בלתי מסויגת בראש-הממשלה, אלי ישי לא הפסיק להטריד את אנשי התקשורת בהודעות לוחמניות על בסיס יומי. ציבור מצביעי ש"ס המסורתי שממוקם על קצה הסקאלה הפוליטית בימין, שמע והזדהה עם כל מילה.
כחלון הזדמנויות
השר אלי ישי הישן והמוכר מימי השביעייה והקבינט - תמך תמיד בתקיפות מהאוויר וחשש מהסתבכות בביצה הקרקעית. אלי ישי האופוזיציונר, מאמץ את תורת הלחימה התת-קרקעית. הוא חופר - ולא רק מנהרות. מגיח ברגעים הנכונים, תוקף, ושב בחזרה אל מתחת לפני האדמה עד לפעם הבאה.
הגיחה הבאה ידועה מראש, והיא תתרחש או-טו-טו לקראת עצרות שנת האבל לפטירת מרן. אם חשקה נפשכם להתאבל כדבעי, הנכם מוזמנים להסתגר בחדר וללמוד את כתבי מרן. כי בעצרות הפומביות מה שתשמעו בעיקר זה את הרחש-בחש על אי הזמנת כמה מבני משפחת מרן.
במלחמה הפנימית הזאת אין מתווכים אזוריים ולא הפסקות אש זמניות. על כל מהלך תבוא הודעה לעיתונות, על כל עצרת תשובה, תשוגר תגובה. זה מה שנקרא, מלחמת התשה.
אפרופו ההשוואה לקרב שמנהלת ישראל מול החמאס (ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בין קודש לחול כאמור לעיל), הרי שגם כאן לא חסרים ספונסרים חיצוניים שמעודדים את 'לוחמי החופש' ותומכים תמיכה מורלית וכלכלית בחופרי המנהרות.
בין הספונסרים הללו, נמנים גם כמה מבני משפחתו הקרובה של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. עד כדי כך גדול השבר, שבאקט מחאה הצהרתי, בוחרים כמה מהם להיעזר לאחרונה בגורמים חיצוניים לש"ס בעיריית ירושלים כדי לקדם את הקמת בית מורשת מרן אודותיו נכתב כאן בעבר.
אחד מהמסייעים החדשים מאחורי הקווים, הוא כחלון. לא משה בו מדברים נכבדות כמי שיעמוד בראש מפלגה חברתית חדשה שתקרא תיגר על ש"ס הישנה שעשתה את שלה, אלא קובי, האח מעיריית ירושלים, שלפי דברי המקורבים מסייע ברוחב לב ליוזמה להקמת בית מורשת מרן.
"תהיו כחלונים", אמר פעם ביבי לשרי הליכוד בעוד משפט שהיה שמח למחוק מהארכיון. והנה, בהקשר אחר, מאמצים כמה מבני משפחת מרן את הקריאה ומגלים סימני קרבה למי שעשוי להוות יריב מר ונמהר לש"ס במערכה הבאה. גם אצל הכחלונים כידוע, הכל נשאר במשפחה.
ברכת כהנים
שני הכהנים של ש"ס, איציק בכנסת וצביקה בעיריית ירושלים – יצטרכו לעמוד בקרוב בפני ריבונם הפוליטי ולתת דין וחשבון.
אחרי כמעט שנה בתפקיד שכללה לחץ פיזי ובעיקר כלכלי בלתי מתון על מנהלי סמינרים בירושלים, מגיע מבחנו הגדול של צביקה כהן, סגן ראש עיריית ירושלים.
סגנות ראש עיר, כמוה כתפקיד הסב במשפחה. המחזיק במשרה נהנה מכל העולמות: הוא גם מתענג על נפלאות מעשיו של הנכד העולל וגם לא צריך לקום בלילה לקול צווחותיו. לצביקה כהן, הסגן מטעם ש"ס בעיריית ירושלים, אין את הפריבילגיה האמורה. סמכויות של ראש עיר אומנם אין לו, אבל לתפקיד מחזיק תיק חינוך חרדי בעיריית ירושלים, הוא נכנס עם מטרה ברורה: לפתוח את שנת הלימודים התשע"ה בלי בנות ספרדיות בבית.
צביקה מאמין שיצליח לעמוד במשימה, אבל התוצאות תיוודענה רק באמצע השבוע הבא. עו"ד יואב ללום הבלתי נלאה, כבר מוכן עם רשימה ביד של עשרות בנות שהעירייה שיבצה בסמינרים שמסרבים לקבלן. רגע האמת יגיע בשבוע הבא, עם פתיחת שנת הלימודים, או אז נדע ידו של מי תגבר במערכה העקובה משפיכות דמים, יזע של עסקנים ודמעות של בנות תמימות.
הכהן השני עליו מוטלת חובת ההוכחה הוא ח"כ איציק כהן, חבר הוועדה לבחירת שופטים. כהן כזכור, זכה בבחירה ישירה מאחורי הפרגוד במרבית קולות חברי הכנסת ונכנס לוועדה על חשבון נציג הקואליציה דודו רותם. לנגד עיני הח"כים עמד מזגו החביב והסחבקי של איציק כהן לעומת המנטליות הדורסנית של דודו רותם.
את הסחבקיות עמה נבחר, איציק כהן יצטרך להשאיר באשקלון ולהוכיח יכולות אחרות – דוגמת אלו שראינו ממנו בדיוני ועדת הכספים, שם שיתף פעולה עם ליצמן וגפני בטרפוד הצעת חוק מע"מ סכום אפס.
הדילים בוועדה לבחירת דיינים הם סעודת עניים לעומת התבשילים המהבילים שהשפים בוועדה לבחירת שופטים נוהגים להכין. כהן יושב במשבצת מכריעה, וזאת משום שהחוק מצריך תמיכה של שבעה מתוך תשעה חברים לבחירתו של שופט לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון הפך כבר מזמן לבית משפט עליון לחוקה – בעיקר בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה. חוק טל שנפסל, הבטחת ההכנסה לאברכים שנשללה, ועוד סוגיות מהותיות שנדונות בימים אלו (ליב"ה בישיבות ובתלמודי התורה כדוגמה), הופכים את כס השיפוט בבג"ץ להרבה יותר דומיננטי מכס המחוקק בכנסת.
לאיציק כהן, בעיתוי הנוכחי, יש הזדמנות להצביע ולהשפיע - אם ירקום את הדילים הנכונים ויצליח לתפור גלימת שופטים למידותיהם של אישים שאינם חברים בחונטה המשפטית השלטת. אז נכון שאין כאן מתכון מנצח, ויעידו אנשי הימין שקידמו את חוק גרוניס וקיבלו נשיא עליון מפנה מאחזים. אבל לנסות צריך, ואם מה שנראה זוהי הרמת ידיים מראש וכניעה לתכתיבי המערכת – אז למה לנו נציג בוועדה מלכתחילה, וכי מה לכהן בבית הקברות?
כהן יימדד במבחן התוצאה, ובחירה באישיות ספרדית בדמותו של מני מזוז, לא תיחשב להצלחה יתירה. אם לצביקה כהן יש את ה-1 בספטמבר, מועד תחילת שנת הלימודים כמבחן הרי שלאיציק כהן יש את ה-22 בספטמבר, המועד המתוכנן לישיבת הוועדה לבחירת שופטים.
אם גם במשבצת הממלכתית היחידה אליה ש"ס האופוזיציונית השתחלה בהצלחה לא יסופקו תוצאות, כי אז באמת יהיה מקום לטענה שגם שבעה מנדטים בסקרים זה קצת יותר מדי במצבה של התנועה.
רגעים ספורים לפני שראש-הממשלה פתח כדרכו את ישיבת הממשלה השבועית עם מייק-אפ מרוח בנדיבות על פניו ועל פניה של המציאות, התאספו בפינת חדר ישיבות הממשלה כמה משרי הליכוד הבכירים לשיחת חברים.
כל אחד מהשרים - למעט אלו שראש הממשלה רואה בהם גורמים עוינים ואינו מוכן להידבר עמם אפילו באמצעות המצרים - סיפר על הטלפונים שקיבל בשבועיים האחרונים. המתקשרים, אנשי לשכת ראש הממשלה הרשמית בירושלים והבלתי לגאלית בקיסריה, מפצירים בשרים שיעלו לשידור ויתמכו בראש הממשלה. "תעלה פעם אחת, שלא יגידו שהוא לבד", כפי שתיאר אחד השרים את השיחה הדי מטרידה. שלא במפתיע, אף אחת מהשיחות לא נענתה.
"צפיתי פה ושם בתקשורת ואני מבין שגם אתם לא הסכמתם לדבר והם שוב נתקעו עם גילה גמליאל", סיים אחד השרים את השיחה בסרקזם והתיישב מעדנות במקומו סביב שולחן הממשלה, כולו אוזן לעוד סבב פטפטת רברבני של ראש-הממשלה.
רספקט של שרי ממשלה כלפי העומד בראשה הוא נשמת אפה של כל קואליציה. רק השבוע חזינו בנשיא צרפתי המפטר שרי ממשלה שהשמיעו ביקורת נגדו. תהיה אשר תהיה תוצאת המלחמה, דבר אחד כולם יודעים כבר מעכשיו: למי-למי, אין יותר כבוד.
מדד הכבוד של שרי נתניהו כלפי העומד בראשם, מנהיג מפלגתם וממשלתם, מצוי בצניחה חופשית. הוא ממוקם, פחות או יותר, על רצפת אחוזי הריבית שהופחתה השבוע לשפל של כל הזמנים, מגרדת את אפס האחוזים. כבר לא מדובר רק בבנט ובאיווט, שאת מבטם העוין נאלץ נתניהו לסבול במסגרת ישיבות הקבינט התכופות. גם לא רק בסער, עמו נתניהו לא מחליף מילת שלום. כשמדובר בסער, נכון יותר לומר: שבת שלום.
"אין יראה, אין כבוד, יש תחושה של בוז עמוק", אמר השבוע אחד משרי הליכוד, ומדובר באחד שלשכת נתניהו עדיין לא סימנה כיריב. כל זה נאמר עוד לפני שהתפרסם הסקר שמעניק לנתניהו רק 38 אחוזי תמיכה, לעומת 82 עמם החל את המבצע. וזה כבר אינו טפטוף, אלא נפילה בלי מקום להכלה.
ובכל זאת, כששואלים את שרי ממשלת נתניהו השלישית האם הבחירות באופק הם אינם ממהרים להשיב בחיוב ומפנים את האצבע לכיוונו של איווט: "יש תחושה שככה אי אפשר להמשיך, שעם כל כך הרבה דם רע אי אפשר להעביר תקציב של קיצוצים כואבים. מצד שני לאף אחד מהשותפים אין אינטרס ללכת לבחירות. בנט הוא אולי היחיד שיש לו מה להרוויח אבל הוא כיום על הסוס, עם ועדת הכספים בידי סלומיאנסקי ומשרד השיכון בידי בונה ההתיישבות אורי אריאל. את אריאל, אף רקטה ביישובי השמאל של עוטף עזה לא תפריד מהכיסא. ליאיר לפיד, שום דבר טוב לא יכול לצאת מבחירות. אם נלך לבחירות על רקע כלכלי – הוא יוכל לשווק לציבור רק אפס אחד גדול בלי מע"מ. אם הבחירות תהיינה על רקע ביטחוני – הוא בכלל ייפגע פגיעה ישירה.
"נשארנו עם איווט שמצבו הציבורי ערב המלחמה היה לא קל. אם ליברמן ירגיש שהוא יכול לעשות אקזיט מהממשלה ולצאת מבחירות חדשות עם מספר דו ספרתי של מנדטים, לא תהיה לו שום בעיה לקום בוקר אחד ולפרק את החבילה. המשמעות המיידית תהיה הליכה לבחירות. הרי אפילו דרעי שמשאת נפשו היא כניסה לממשלה, לא יוכל לעשות זאת כשלפיד בפנים וליברמן בחוץ. בכל מקרה, גם בממשלה שלו, ביבי תלוי באחרים. לא רק מול החמאס, אלא גם מול השותפים בקואליציה, נתניהו לא קובע את לוח הזמנים".
כל הבוז הזה, נשמע כלפי נתניהו מביתו שלו. או אם לצטט את אמרת השפר של השר הליכודניק: "ביבי חי בבועה ולא קורא את הלך הרוח ברחוב. תן לו להופיע בקיסריה מול מתפקדי ליכוד וכל הקהל ישאג בוז". השרים שמזנבים בו ללא רחם עושים זאת בשיטת ההתשה של החמאס. אם אינך יכול לקרא תיגר בפומבי על ראש ממשלתך תוך כדי לחימה, הכה בו בהדלפות אנונימיות על רפיסותו, הלום בו עם תיאורים עסיסיים על הבלגתו. תן לו בעניבה, כפי ששרה פעם הלהקה בימים של שמחות.
ישי בעקבות המינגווי
בספר 'כותרת משנה' שתורגם לאחרונה לעברית ומלקט את טוריו הצבאיים של הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי (הערת אזהרה: הספר טרם קיבל את אישורה של ועדת הרבנים לענייני תקשורת זרה), מתוארת מלחמת ההתשה ככלי הנשק של הצד החלש במלחמה.
את התובנה הזאת שהייתה נכונה לזמנה, עוד בתקופת מלחמות העולם אותן תיאר הסופר זוכה פרס הנובל, אנו למדים לאחרונה על בשרנו, ובדרך הקשה. אבל לא רק צבאית-מדינית. גם פוליטית, אין כמו מלחמת התשה טובה כדי להוציא את הצד החזק במערכה משיווי משקלו.
זה נכון ליריביו של נתניהו בליכוד ומחוצה לו שמזנבים בו ללא רחם. זה רלוונטי למה שקורה בתוך הפוליטיקה החרדית – ביהדות התורה, אך בעיקר בש"ס שחיה בפלנטה משל עצמה. אלי ישי הוא הצד החלש בתנועה, למרות שכמו בעימות בין ישראל לחמאס, הרי שגם בש"ס (ולהבדיל, כמובן), מיותר לדבר על צד חזק. עם מספר המנדטים של ש"ס בסקרים, גם האריה השואג דרעי הוא כיום בבחינת ראש לשועלים.
מה שאלי ישי עושה לדרעי בימים הללו זו מלחמת התשה מתמשכת. הוא לא יוצא לקרב ראש בראש שבו אין לו סיכוי לנצח. תחת זאת, הוא מזנב בו בכל מקום שרק ניתן. פצצת נרגנות פה, חפירה עיתונאית שם, ובלבד שאלי ישי יוכיח שהוא עדיין קיים.
ביום ראשון השבוע, בעוד דרעי ממריא אל מעבר לים – לגיוס תרומות לעצרות ההתעוררות או אולי להקמת עיתון יומי (הבטחות אחרונות משכיחות את הראשונות), מיהר אלי ישי להוציא הודעה לעיתונות, שהשורה התחתונה שלה היא זו: "הדיבורים על כניסת ש"ס לקואליציה אינם על הפרק, אינם עולים בקנה אחד ואף סותרים את תפיסת תנועת ש"ס מראשית היווסדה וזאת לאור פעילותה של הקואליציה מיום היווסדה".
בימים שבשגרה ההודעה הייתה מוגדרת כהזויה. אלי ישי יכול לתת הוראות הפעלה לש"ס של דרעי באותה מידה שהוא יכול לפקד על צה"ל להפציץ תשתיות אזרחיות מהאוויר. ובכלל, רק במושב החורף האחרון חזינו בסרבן הכניסה לקואליציה, כשהוא נמנע באופן סדרתי מלהצביע אי אמון בממשלה. במבט לאחור, מושב החורף שעברנו היה המושב הרע ביותר ליהדות החרדית "מאז היווסדה" של הממשלה. הקיץ האחרון, היה הרבה פחות נורא.
אלא שאז, בעידן הקרח של מושב החורף, הייתה זו תקופה אחרת, בה נתניהו ידע לקפוץ על שתי העגלות – של דרעי וישי – גם אחרי שדרעי קיבל לידיו את מושכות היו"ר. על כל פגישה אליה זומן דרעי, נקבעה ביומן פגישה עם ישי. על כל עדכון פטפטת עם היו"ר המכהן, באה שיחת פיוס טלפונית ליו"ר לשעבר. צלם הבית של לשכת רה"מ, אפילו החל לדבר על כניסה לקואליציה של סיעת ישי לבדה.
הימים הללו חלפו עם הרוח שיצאה מהמפרשים. בסעודת השבע ברכות לבתו של דרעי ערב הבחירות לנשיאות ישב נתניהו במשך קרב לשעתיים כדי לומר הנני כאן, ולא במקום אחר. בראשית המערכה הצבאית, הזמין ראש-הממשלה ללשכתו בקריה את ראשי ש"ס ויהדות התורה. לצידם של גפני וליצמן הוזמן דרעי כנציג ש"ס לבדו. האם ההודעה של ישי השבוע נגד כניסה לממשלה, היתה משוגרת לו ביבי היה ממשיך להזמין את ישי, ומוסיף לכבד את שמחותיו בנוכחותו הממלכתית? זאת לעולם לא נדע.
להודעה לעיתונות ששיגר ישי, היה פוטנציאל של עוד בדיחת-מלחמה סמארטפונית שמגלגלת מצחוק את יושבי המ"מדים והמקלטים, אך שלא במפתיע את דרעי וסביבתו, ההודעה ממש לא הצחיקה. זהו לא המצב הביטחוני שמשרה עליהם אווירת דכדוך, כי הרי עובדה היא שמצב רוח לחופשה דווקא יש. לא אחת אלא שתיים, בארץ ובחו"ל.
מה שמנע מנאמני היו"ר בש"ס להפוך את ההודעה של ישי לבדיחה זהו הרקע שבו נאמרה – כאשר בעיתוני סופהשבוע טובי הכותבים תיארו את מאווייו הלא כמוסים של דרעי להיכנס לממשלה, ההודעה של ישי פגעה ישירות בבטן הרכה. את כל זה עשה היו"ר לשעבר בהודעה תמימה, בלי להזכיר במילה אחת את שמו של היו"ר המכהן.
ההודעה הזו של ישי מצטרפת לסדרת אמירות והופעות באולפנים במשך כל ימי הלחימה. בשעה שדרעי שידר קו מתון-מתון עם תמיכה כמעט בלתי מסויגת בראש-הממשלה, אלי ישי לא הפסיק להטריד את אנשי התקשורת בהודעות לוחמניות על בסיס יומי. ציבור מצביעי ש"ס המסורתי שממוקם על קצה הסקאלה הפוליטית בימין, שמע והזדהה עם כל מילה.
כחלון הזדמנויות
השר אלי ישי הישן והמוכר מימי השביעייה והקבינט - תמך תמיד בתקיפות מהאוויר וחשש מהסתבכות בביצה הקרקעית. אלי ישי האופוזיציונר, מאמץ את תורת הלחימה התת-קרקעית. הוא חופר - ולא רק מנהרות. מגיח ברגעים הנכונים, תוקף, ושב בחזרה אל מתחת לפני האדמה עד לפעם הבאה.
הגיחה הבאה ידועה מראש, והיא תתרחש או-טו-טו לקראת עצרות שנת האבל לפטירת מרן. אם חשקה נפשכם להתאבל כדבעי, הנכם מוזמנים להסתגר בחדר וללמוד את כתבי מרן. כי בעצרות הפומביות מה שתשמעו בעיקר זה את הרחש-בחש על אי הזמנת כמה מבני משפחת מרן.
במלחמה הפנימית הזאת אין מתווכים אזוריים ולא הפסקות אש זמניות. על כל מהלך תבוא הודעה לעיתונות, על כל עצרת תשובה, תשוגר תגובה. זה מה שנקרא, מלחמת התשה.
אפרופו ההשוואה לקרב שמנהלת ישראל מול החמאס (ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בין קודש לחול כאמור לעיל), הרי שגם כאן לא חסרים ספונסרים חיצוניים שמעודדים את 'לוחמי החופש' ותומכים תמיכה מורלית וכלכלית בחופרי המנהרות.
בין הספונסרים הללו, נמנים גם כמה מבני משפחתו הקרובה של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. עד כדי כך גדול השבר, שבאקט מחאה הצהרתי, בוחרים כמה מהם להיעזר לאחרונה בגורמים חיצוניים לש"ס בעיריית ירושלים כדי לקדם את הקמת בית מורשת מרן אודותיו נכתב כאן בעבר.
אחד מהמסייעים החדשים מאחורי הקווים, הוא כחלון. לא משה בו מדברים נכבדות כמי שיעמוד בראש מפלגה חברתית חדשה שתקרא תיגר על ש"ס הישנה שעשתה את שלה, אלא קובי, האח מעיריית ירושלים, שלפי דברי המקורבים מסייע ברוחב לב ליוזמה להקמת בית מורשת מרן.
"תהיו כחלונים", אמר פעם ביבי לשרי הליכוד בעוד משפט שהיה שמח למחוק מהארכיון. והנה, בהקשר אחר, מאמצים כמה מבני משפחת מרן את הקריאה ומגלים סימני קרבה למי שעשוי להוות יריב מר ונמהר לש"ס במערכה הבאה. גם אצל הכחלונים כידוע, הכל נשאר במשפחה.
ברכת כהנים
שני הכהנים של ש"ס, איציק בכנסת וצביקה בעיריית ירושלים – יצטרכו לעמוד בקרוב בפני ריבונם הפוליטי ולתת דין וחשבון.
אחרי כמעט שנה בתפקיד שכללה לחץ פיזי ובעיקר כלכלי בלתי מתון על מנהלי סמינרים בירושלים, מגיע מבחנו הגדול של צביקה כהן, סגן ראש עיריית ירושלים.
סגנות ראש עיר, כמוה כתפקיד הסב במשפחה. המחזיק במשרה נהנה מכל העולמות: הוא גם מתענג על נפלאות מעשיו של הנכד העולל וגם לא צריך לקום בלילה לקול צווחותיו. לצביקה כהן, הסגן מטעם ש"ס בעיריית ירושלים, אין את הפריבילגיה האמורה. סמכויות של ראש עיר אומנם אין לו, אבל לתפקיד מחזיק תיק חינוך חרדי בעיריית ירושלים, הוא נכנס עם מטרה ברורה: לפתוח את שנת הלימודים התשע"ה בלי בנות ספרדיות בבית.
צביקה מאמין שיצליח לעמוד במשימה, אבל התוצאות תיוודענה רק באמצע השבוע הבא. עו"ד יואב ללום הבלתי נלאה, כבר מוכן עם רשימה ביד של עשרות בנות שהעירייה שיבצה בסמינרים שמסרבים לקבלן. רגע האמת יגיע בשבוע הבא, עם פתיחת שנת הלימודים, או אז נדע ידו של מי תגבר במערכה העקובה משפיכות דמים, יזע של עסקנים ודמעות של בנות תמימות.
הכהן השני עליו מוטלת חובת ההוכחה הוא ח"כ איציק כהן, חבר הוועדה לבחירת שופטים. כהן כזכור, זכה בבחירה ישירה מאחורי הפרגוד במרבית קולות חברי הכנסת ונכנס לוועדה על חשבון נציג הקואליציה דודו רותם. לנגד עיני הח"כים עמד מזגו החביב והסחבקי של איציק כהן לעומת המנטליות הדורסנית של דודו רותם.
את הסחבקיות עמה נבחר, איציק כהן יצטרך להשאיר באשקלון ולהוכיח יכולות אחרות – דוגמת אלו שראינו ממנו בדיוני ועדת הכספים, שם שיתף פעולה עם ליצמן וגפני בטרפוד הצעת חוק מע"מ סכום אפס.
הדילים בוועדה לבחירת דיינים הם סעודת עניים לעומת התבשילים המהבילים שהשפים בוועדה לבחירת שופטים נוהגים להכין. כהן יושב במשבצת מכריעה, וזאת משום שהחוק מצריך תמיכה של שבעה מתוך תשעה חברים לבחירתו של שופט לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון הפך כבר מזמן לבית משפט עליון לחוקה – בעיקר בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה. חוק טל שנפסל, הבטחת ההכנסה לאברכים שנשללה, ועוד סוגיות מהותיות שנדונות בימים אלו (ליב"ה בישיבות ובתלמודי התורה כדוגמה), הופכים את כס השיפוט בבג"ץ להרבה יותר דומיננטי מכס המחוקק בכנסת.
לאיציק כהן, בעיתוי הנוכחי, יש הזדמנות להצביע ולהשפיע - אם ירקום את הדילים הנכונים ויצליח לתפור גלימת שופטים למידותיהם של אישים שאינם חברים בחונטה המשפטית השלטת. אז נכון שאין כאן מתכון מנצח, ויעידו אנשי הימין שקידמו את חוק גרוניס וקיבלו נשיא עליון מפנה מאחזים. אבל לנסות צריך, ואם מה שנראה זוהי הרמת ידיים מראש וכניעה לתכתיבי המערכת – אז למה לנו נציג בוועדה מלכתחילה, וכי מה לכהן בבית הקברות?
כהן יימדד במבחן התוצאה, ובחירה באישיות ספרדית בדמותו של מני מזוז, לא תיחשב להצלחה יתירה. אם לצביקה כהן יש את ה-1 בספטמבר, מועד תחילת שנת הלימודים כמבחן הרי שלאיציק כהן יש את ה-22 בספטמבר, המועד המתוכנן לישיבת הוועדה לבחירת שופטים.
אם גם במשבצת הממלכתית היחידה אליה ש"ס האופוזיציונית השתחלה בהצלחה לא יסופקו תוצאות, כי אז באמת יהיה מקום לטענה שגם שבעה מנדטים בסקרים זה קצת יותר מדי במצבה של התנועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה