טילים ושקרים
בשעה שהחמה עמדה להסתלק מראשי האילנות ובבתי ישראל החלו ההכנות האחרונות לקראת כניסת שבת מלכתא עמדו שלושה אנשים והביטו זה בזה במבואה שבלשכת ראש הממשלה בקריה. המבוכה הייתה רבה. לא בגלל עצם המפגש הלא מתוכנן, אלא בשל הצלבת הדברים שנאמרו בשתי הפגישות שבהן השתתפו. נכון שהשלישייה כבר מתורגלת בסיבובים שעושה ראש הממשלה על הנפגשים איתו ובהבטחות חסרות השחר, אבל בארסנל של בנימין נתניהו יש תמיד מקום להפתעות חדשות. כמה חבל שרק חמאס לא מכיר אותן.
למעשה, המפגש המשולש היה מקרי לחלוטין. בלו"ז של לשכת ראש הממשלה נרשמה פגישה עם יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי בשעה רבע לארבע אחר הצהרים. פגישה נוספת, עם הח"כים משה גפני ויעקב ליצמן, נקבעה לשעה ארבע ורבע. דרעי נכנס, שמע מה ששמע ואמור היה לצאת מיד לאחר מכן לביתו בירושלים או לכל מקום אחר. אבל זה בדיוק מה שהוא לא עשה. אינסטינקט בריא הורה לו להישאר במקום ולהמתין עד ששני נציגי יהדות התורה יסיימו את פגישתם. השניים, שלא ידעו שהוא מחכה להם, הופתעו לחלוטין. זה לא מנע מהם לשתף אותו בפרטי השיחה.
ואז הגיע תורו של דרעי לקבל את הבאנה בראש. ראש הממשלה, כך השניים לדרעי, אמר לנו שביקשת ממנו לצרף את החרדים לממשלת חירום לאומית, בינתיים בלי תפקידים ומשרות, שעליהם ידובר בהמשך. אתם בטוחים? שאל דרעי בהפתעה. בהחלט, אישרו השניים. עכשיו אני חוזר אליו ומראה לו מה זה להפיץ שקרים בשמי, הודיע דרעי בזעם ופנה להסתער, פשוטו כמשמעו, על דלת הלשכה שרק חצי שעה קודם נסגרה מאחוריו. גפני, שוחר השלום הידוע, ניסה לעצור בעדו. לראש הממשלה יש מספיק צרות עכשיו, אמר לעמיתו הזועם. דבר איתו במועד מאוחר יותר. בכל מקרה לא ייצא מהדיבורים האלה שום דבר.
אבל דרעי סירב להירגע. ככל הנראה, הוא הבין שמה שנאמר כביכול בשמו בתוך החדר הסגור יהפוך לכותרת במהדורות החדשות של הערב. אם מצד ראש הממשלה ואם מצד השניים, שמבינים משהו בתורת ההדלפות. אי לכך נקש בעוז על דלת הלשכה, וכשזו נפתחה בפניו נכנס בלי הודעה מוקדמת. אתה אמרת בשמי שביקשתי ממך להצטרף לקואליציה? שאג באוזניו של נתניהו. ממש לא, כך הלה. רק דיברתי איתם על כך שבשעת החירום הזאת יש לאחד את כל חלקי העם סביב הממשלה והצבא.
דרעי הזועם לא קיבל את ההסבר, ולא קשה להבין מדוע. אם הוא צריך לבחור למי להאמין, אין דבריו של עד אחד בפני שניים ולא כלום. מה גם שהעד כבר נחשד בכגון דא בהזדמנויות אחרות. זו הפעם האחרונה שאני נפגש ומדבר איתך, הטיח בפניו של נתניהו. אל נא באפך, ביקש נתניהו. אני מיד מתקשר לגפני ולליצמן ומסביר להם שרק שוחחנו באופן כללי על הצורך באחדות בעת מלחמה.
האם התקשר יודעים רק השניים, והם לא נוטים לשתף אפילו את מקורביהם בכך. אולי מפני שכך או כך זהו אירוע לא נעים שכדאי לשכוח במהירות. אם דרעי ביקש להצטרף לקואליציה, ראש הממשלה משקר בשיחת ההכחשה שהבטיח שיעשה בשבילו. אם הוא לא ביקש, נתניהו מכר תותים בפגישה השנייה. יש, כמובן, אפשרות שלישית שעליה יעמוד הקורא החריף בעצמו.
אז מה כן נאמר, לפחות רשמית, בשיחה ההיא? מפרטים שיצאו פה ושם ממקורבי שני הצדדים מתברר שלפחות ראשיתה הייתה קשה. בקווים כלליים דובר על רעיון של ממשלת אחדות אך לא על ההיבטים המעשיים, לאחר שנתניהו לא טרח לשוחח על כך עם אף אחד משותפיו הקואליציוניים. המפתחות לפרישמיש חדש בקואליציה נמצאים בידיו של אביגדור ליברמן, שבמשך מספר חודשים חוסם בגופו כל ניסיון של החזרת החרדים לקואליציה על חשבון יאיר לפיד. המצב הנתון הזה לא השתנה עם רעם תותחי 'צוק איתן', ושר החוץ, שמחפש את הדרך לבחירות חדשות בתוך מספר חודשים, לא זקוק כעת לחיזוק הקואליציה בי"ח ח"כים נאמנים.
הצטרפות לקואליציה לא תהיה, אבל משהו קטן בכל זאת יצא. ביום ראשון השבוע אמורה הייתה הממשלה לדון ולאשר תקנות חדשות לחוק הגיור. הן נועדו להחליף את חוק הגיור החדש, שנמצא בדיונים בוועדת החוקה לקראת העלאה להצבעה סופית במליאה. בדיונים שבין הבית היהודי, יש עתיד וישראל ביתנו סוכם שכתחליף לחוק השנוי במחלוקת תגבש הממשלה תקנות משלה, ואלה יסדירו את הגיורים לכל דכפין. דרעי ביקש שלרגל המצב הביטחוני יידחה הדיון בנושא למועד אחר. נתניהו נענה לבקשה, אך מחשש לתגובה קשה של יוזמי התקנות נקט בצעד אחר.
במוצאי שבת קיבלו השרים הודעה על ביטול ישיבת הממשלה שנועדה למחרת. בתגובה הודיע יו"ר ועדת החוקה שהוא מעלה את החוק המסוכן לדיון מחדש. הדיון אמור היה להתקיים ביום שני השבוע, אלא שבשעות הבוקר החלו להתפרסם השמועות על 13 ההרוגים הי"ד בקרבות הלילה בעזה. האווירה בכנסת הייתה כל כך עכורה שאפילו דודו רותם רע הלב הבין שזה לא הזמן והוריד את הנושא מעל סדר היום. עד מתי? נקווה שעד סוף מושב הקיץ המקולל הזה.
שוברים צלחת שבורה
כפי שהיה ברור מראש לכל המעורבים בשתי הפגישות האמורות, הכותרות על שיחות בין ראש הממשלה והחרדים על הצטרפות לקואליציה קיבלו ביטוי פומבי עוד לפני הדלקת הנרות. במקרה הזה אין צורך לחפש את האשמים: ההדלפות יצאו מכל הכיוונים. לנתניהו היה חשוב שכל השותפים הקואליציוניים יידעו שנערכת חשיבה על היום שלאחר המלחמה ושיש לו אופציות נוספות. לשלושת הנפגשים החרדיים היה אינטרס ברור להראות שגם לאחר כמעט שנתיים באופוזיציה עלובה הם עדיין מבוקשים. משל למה הדבר דומה: לנערה מתבגרת שהשדכנים הפסיקו להתקשר לבית הוריה. יום אחד היא פוגשת במכולת מישהי שמעדכנת אותה שחשבה על הצעה טובה בשבילה. עשר דקות אחר כך מתקשרת הבחורה לכל חברותיה ומספרת בסודי סודות שמשהו מתחיל להתבשל ושאולי בעוד שבוע יהיה וורט. נעבאך.
אבל אשליה עדיפה מחוסר תוחלת. אם מבחינתו של נתניהו נגמר הסיפור של ממשלת האחדות, הצד החרדי מצץ את הלימון הזה עד הטיפה האחרונה. ביום שני נועדו נציגי הסיעה עם כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא ומסרו לו דיווח על הפגישה עם ראש הממשלה ועל נושאים נוספים. עוד לפני שדרכה רגלם על מפתן הבית שברחוב דובר שלום כבר הפיץ מי שהפיץ את הידיעה שבשיחה תוזכר ההזמנה של ראש הממשלה להיכנס לקואליציה. יום קודם היה מי שידע לספר שנמסר למרן הגראי"ל שטיינמן על הפגישה ואת מה שאמר, או שאמרו שאמר, בנושא.
מי שסיפק את המבט המפוכח יותר על תעלוליו של נתניהו היה ח"כ ישראל אייכלר, שלא השתתף בפגישה עם נתניהו ולא הסתנוור מקסמו. אם ראש הממשלה היה רוצה לקרב אותנו לקואליציה הוא היה נוקט בכמה מחוות קטנות בשביל הרצון הטוב, אמר. אפשר היה לדחות את אישור חוק המע"מ שמפלה חרדים בצורה בוטה לתחילת המושב הבא. אפשר היה לאותת לנציגי הליכוד בוועדת הכספים שלא חובה להצביע כמו רובוטים על נוסח החוק של לפיד. אבל הוא פוחד פחד מוות מהשותפים הנוכחיים שלו, ולכן לא עושה דבר מעבר לדיבורים על הצורך בליכוד כוחות.
את המחווה הראשונה מספק, או מנסה לספק, דווקא יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומיאנסקי. לפני שלושה שבועות דווח כאן על יוזמה של ח"כ יעקב אשר לשינוי קל אך מהותי בחוק הפטור ממע"מ לדיור. קל במובן שהוא לא מעלה את סכום הפטור למי שלא שירת בצבא, צעד שהיה נתקל בווטו של יש עתיד וישראל ביתנו. מהותי במובן שהוא רלוונטי לאלפי עסקאות של רכישת דירות במגזר החרדי ובמגזר הכללי. ההצעה של אשר גורסת שהפטור יינתן לפי המדרגות שנקבעו בהצעה המקורית (950 אלף שקלים למי שלא שירת, מיליון ו-600 אלף למשרתים), אך גם לדירות מעל הסכומים האמורים. כלומר: מי שירכוש דירה שמחירה מיליון ומאה אלף שקלים לא יאבד כליל את הזכות לפטור כמו בהצעת לפיד, אלא ישלם מס מלא על הסכום שמעבר לפטור. בדוגמה הזאת יחול המע"מ רק על ההפרש שבין מיליון ומאה אלף השקלים ל-950 אלף השקלים. כנ"ל גם ליוצאי צבא, שיוכלו לרכוש דירות מעל מיליון ו-600 אלף שקלים וישלמו מס רק על הסכום שמעבר.
ההצעה של אשר קיבלה גיבוי ממספר שרים בממשלה, אך נפלה בדיון שנערך אודותיה עקב התנגדותו התקיפה של לפיד. ביום שני השבוע הפתיע סלומיאנסקי את עמיתיו לוועדה כשלקח את הצעתו של אשר ובנה עליה פלטפורמה ברוח ימי הלחימה הנוכחיים. לפי ההצעה ייקבעו שלוש מדרגות מס: משרתים בקרבי שיקבלו את הפטור הגבוה - מיליון ו-600 אלף שקלים; משרתים בתפקידים עורפיים (כמו כתבים בעיתון במחנה ובדובר צה"ל. לתשומת לב אבא של יאיר נתניהו), שיקבלו פטור עד מיליון ו-400 אלף שקלים; ושאינם משרתים, שיישארו בסכום הנוכחי - 950 אלף שקלים.
הקץ'? הסכומים האמורים לא יגבילו את מחיר הדירה. ניתן יהיה לרכוש גם דירות יקרות יותר, כפי שהציע ח"כ אשר, והפטור ממס יחול על הסכומים מעל המדרגות שנקבעו. כך ייהנה כל עם ישראל, למעט פקידי האוצר שיראו כיצד עוד חצי מיליארד שקלים מתנדפים מקופת המדינה ושר האוצר שיחזה בחרדים שרוכשים דירות יקרות יותר מסכום המסגרת שקבע ועדיין נהנים, שומו שמים, מזיכוי מס ששוויו כ-145 אלף שקלים.
השאלה המסקרנת את הח"כים החרדיים: כמה יעמוד עוז רוחו של סלומיאנסקי מול לפיד וחבר מרעיו. כמו שהספיקו חברי הוועדה להכיר את העומד בראשה, תעצומות הנפש שלו נגמרות בדרך כלל בתוספת כלשהי להתנחלויות. במקרה כזה, הם חושדים, זה עלול להיגמר בהכללת קבוצות הרכישה (ישראל זעירא מחברת אמנה הד"לית פועל נמרצות בנושא) ותו לו. הגורם היחיד שיכול לחזק את סלומינאסקי בנושא הוא איתות של ראש הממשלה לנציגי הליכוד בוועדת הכספים להעניק גיבוי להצעה שלו חרף לחצי האוצר. אם זה מה שיקרה אפשר יהיה לראות אור בקצה המנהרה ולחשוב שלמרות הכול יש משהו בחיזורים של ראש הממשלה. אם גם זאת לא ייעשה, ונתניהו רק ימשיך לדבר על הצורך באחדות, כדאי יהיה להיזכר שוב במשל הרווקה הזקנה.
ניר הפיל דיל
גם כשהתותחים רועמים החיים הפוליטיים והציבוריים ממשיכים. ברוח זו אמורה הייתה בשבוע שעבר להתכנס סוף-סוף הוועדה למינוי דיינים ולהכריז על 15 דיינים חדשים בישראל. הישיבה נקבעה לצהרי יום חמישי שעבר, ודומה היה שהיא תהיה פורמלית בלבד. בדיונים שמאחורי הקלעים נקבעה כבר החלוקה בין הזרמים בוועדה בהתאם לחלוקה הבאה: חמישה חרדיים אשכנזים, חמישה חרדיים ספרדים וחמישה סרוגים מכל העדות (צריך לקנא בד"לים על שבירת המסגרות העדתיות. אצלנו היא עדיין בגדר חלום).
ברשימה האשכנזית הופיעו חמשת המאושרים הבאים: הרב משה ולר, הרב רפאל גלב, הרב יאיר לרנר, הרב דוד גרוזמן והרב שמואל צבי פריד. ברשימה הספרדית עלו ובאו הרב ינון ארביב, הרב גולן אלוף, הרב עידו שחר, הרב שמואל חזן והרב אלון אבידר. שרת המשפטים ציפי לבני והנציגים הד"לים בוועדה הציגו את המומלצים שלהם: הרב סיני לוי, הרב יעקב עובדיה, הרב אריק אריאל, הרב דניאל כץ והרב ניר ורגון. במבט ראשון נדמה היה שאלה דמויות שגם אם השקפת עולמן לא עוצבה בחברון או בפוניבז' עדיין אפשר לחיות איתן. אי לכך, נמסרה הודעה מטעם הנציגות החרדית שהכול שפיר ושאפשר לגשת לדיון ולהצבעה.
אלא שלפתע נדלקה נורה אדומה בראשו של נציג חרדי בכיר מאוד בוועדה. השם ניר ורגון היה מוכר לו ממקום כלשהו, ולא לטובה. אחד מאנשיו בדק, ושפע המידע שקיבל הבהיר את גודל הסכנה. התברר שהאיש הוא ראש הזרם הליברלי-מיליטנטי שבחוג רבני צוהר. ליברלי ביחס להלכה, מיליטנטי ביחס לחרדים. רבני צוהר נחלקים בין עיסוק בחיפוש קולות הלכתיות במטרה "להאהיב" את התורה על העם ובין ניגוח הציבור החרדי. ורגון, מסתבר, יודע לשלב היטב בין שני העולמות.
את הפריצה הראשונה שלו לתודעה הציבורית עשה ורגון בבית שמש, שבה הוא מכהן כרב קהילה דתית-לאומית. בשתי מערכות הבחירות שעברו על העיר בשנה האחרונה הוא התייצב לצד אלי כהן ואף ארגן את כרוז הרבנים הד"לים שקראו לתמוך בו. יש הטוענים שהוא היה אף הרוח החיה במסע המשפטי לביטול תוצאות הקלפי, אך טרם נמצאו סימוכין לטענה ויש להתייחס אליה בהתאם.
בירור נוסף העלה שורגון מוכר לא רק בבית שמש אלא גם במסדרונות ועדת הכנסת, מתוקף תפקידו כיו"ר פורום החקיקה של רבני צוהר. על יוזמות החקיקה שלו בתחומי ההלכה והגיור מיותר להרחיב את הדיבור. הלא הן על סדר יומה של הכנסת מאז ראשית הקדנציה. יוזמה אחת לא זכתה לתהודה ציבורית, אך דווקא היא זו שכנראה חוסמת את דרכו של ורגון למינוי.
לפני מספר חודשים העלה ח"כ משה מזרחי הצעת חוק האוסרת על מי שנידון למאסר בגין עבירה שיש עימה קלון לכהן כשר או כסגן שר במשך 14 שנים, לעומת החוק הנוכחי המגביל את תקופת הצינון לשבע שנים בלבד. מטרת ההצעה הייתה ברורה: לחסום את דרכו של דרעי לחזור לשולחן הממשלה בשלוש השנים הבאות. בלחצו של ליברמן רוכך החוק ונקבע שהוא לא יחול אלא על מי שיורשע מאז כניסתו לתוקף. מה לרבני צוהר ולחוק? תשאלו את ורגון. עוד לפני הריכוך הוא הגיש לוועדה הדנה חוות דעת הלכתית מוסרנית המצדיקה את החוק ברוח היהדות אליבא דרבני צוהר. לא ברור מה הייתה ההשפעה של חוות הדעת על חברי הוועדה, אבל את הרושם הרע של רדיפה פוליטית גסה היא הותירה גם הותירה. מילא מזרחי תוקע מקלות בגלגלי דרעי על רקע פוליטי, אבל למה זה אמור להעסיק את ורגון?
את ההתנגדות למינוי של ורגון קיבלה לבני ביום רביעי בערב. על אתר היא הודיעה על ביטול הישיבה בנימוק שלא יכתיבו לה את מי למנות מהזרם הציוני. בשלב הזה שני הצדדים מתבצרים בעמדתם כצוק איתן, והפסקת אש לא נראית באופק. בניגוד למלחמה בדרום, אין להצטער על כך.
בשעה שהחמה עמדה להסתלק מראשי האילנות ובבתי ישראל החלו ההכנות האחרונות לקראת כניסת שבת מלכתא עמדו שלושה אנשים והביטו זה בזה במבואה שבלשכת ראש הממשלה בקריה. המבוכה הייתה רבה. לא בגלל עצם המפגש הלא מתוכנן, אלא בשל הצלבת הדברים שנאמרו בשתי הפגישות שבהן השתתפו. נכון שהשלישייה כבר מתורגלת בסיבובים שעושה ראש הממשלה על הנפגשים איתו ובהבטחות חסרות השחר, אבל בארסנל של בנימין נתניהו יש תמיד מקום להפתעות חדשות. כמה חבל שרק חמאס לא מכיר אותן.
למעשה, המפגש המשולש היה מקרי לחלוטין. בלו"ז של לשכת ראש הממשלה נרשמה פגישה עם יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי בשעה רבע לארבע אחר הצהרים. פגישה נוספת, עם הח"כים משה גפני ויעקב ליצמן, נקבעה לשעה ארבע ורבע. דרעי נכנס, שמע מה ששמע ואמור היה לצאת מיד לאחר מכן לביתו בירושלים או לכל מקום אחר. אבל זה בדיוק מה שהוא לא עשה. אינסטינקט בריא הורה לו להישאר במקום ולהמתין עד ששני נציגי יהדות התורה יסיימו את פגישתם. השניים, שלא ידעו שהוא מחכה להם, הופתעו לחלוטין. זה לא מנע מהם לשתף אותו בפרטי השיחה.
ואז הגיע תורו של דרעי לקבל את הבאנה בראש. ראש הממשלה, כך השניים לדרעי, אמר לנו שביקשת ממנו לצרף את החרדים לממשלת חירום לאומית, בינתיים בלי תפקידים ומשרות, שעליהם ידובר בהמשך. אתם בטוחים? שאל דרעי בהפתעה. בהחלט, אישרו השניים. עכשיו אני חוזר אליו ומראה לו מה זה להפיץ שקרים בשמי, הודיע דרעי בזעם ופנה להסתער, פשוטו כמשמעו, על דלת הלשכה שרק חצי שעה קודם נסגרה מאחוריו. גפני, שוחר השלום הידוע, ניסה לעצור בעדו. לראש הממשלה יש מספיק צרות עכשיו, אמר לעמיתו הזועם. דבר איתו במועד מאוחר יותר. בכל מקרה לא ייצא מהדיבורים האלה שום דבר.
אבל דרעי סירב להירגע. ככל הנראה, הוא הבין שמה שנאמר כביכול בשמו בתוך החדר הסגור יהפוך לכותרת במהדורות החדשות של הערב. אם מצד ראש הממשלה ואם מצד השניים, שמבינים משהו בתורת ההדלפות. אי לכך נקש בעוז על דלת הלשכה, וכשזו נפתחה בפניו נכנס בלי הודעה מוקדמת. אתה אמרת בשמי שביקשתי ממך להצטרף לקואליציה? שאג באוזניו של נתניהו. ממש לא, כך הלה. רק דיברתי איתם על כך שבשעת החירום הזאת יש לאחד את כל חלקי העם סביב הממשלה והצבא.
דרעי הזועם לא קיבל את ההסבר, ולא קשה להבין מדוע. אם הוא צריך לבחור למי להאמין, אין דבריו של עד אחד בפני שניים ולא כלום. מה גם שהעד כבר נחשד בכגון דא בהזדמנויות אחרות. זו הפעם האחרונה שאני נפגש ומדבר איתך, הטיח בפניו של נתניהו. אל נא באפך, ביקש נתניהו. אני מיד מתקשר לגפני ולליצמן ומסביר להם שרק שוחחנו באופן כללי על הצורך באחדות בעת מלחמה.
האם התקשר יודעים רק השניים, והם לא נוטים לשתף אפילו את מקורביהם בכך. אולי מפני שכך או כך זהו אירוע לא נעים שכדאי לשכוח במהירות. אם דרעי ביקש להצטרף לקואליציה, ראש הממשלה משקר בשיחת ההכחשה שהבטיח שיעשה בשבילו. אם הוא לא ביקש, נתניהו מכר תותים בפגישה השנייה. יש, כמובן, אפשרות שלישית שעליה יעמוד הקורא החריף בעצמו.
אז מה כן נאמר, לפחות רשמית, בשיחה ההיא? מפרטים שיצאו פה ושם ממקורבי שני הצדדים מתברר שלפחות ראשיתה הייתה קשה. בקווים כלליים דובר על רעיון של ממשלת אחדות אך לא על ההיבטים המעשיים, לאחר שנתניהו לא טרח לשוחח על כך עם אף אחד משותפיו הקואליציוניים. המפתחות לפרישמיש חדש בקואליציה נמצאים בידיו של אביגדור ליברמן, שבמשך מספר חודשים חוסם בגופו כל ניסיון של החזרת החרדים לקואליציה על חשבון יאיר לפיד. המצב הנתון הזה לא השתנה עם רעם תותחי 'צוק איתן', ושר החוץ, שמחפש את הדרך לבחירות חדשות בתוך מספר חודשים, לא זקוק כעת לחיזוק הקואליציה בי"ח ח"כים נאמנים.
הצטרפות לקואליציה לא תהיה, אבל משהו קטן בכל זאת יצא. ביום ראשון השבוע אמורה הייתה הממשלה לדון ולאשר תקנות חדשות לחוק הגיור. הן נועדו להחליף את חוק הגיור החדש, שנמצא בדיונים בוועדת החוקה לקראת העלאה להצבעה סופית במליאה. בדיונים שבין הבית היהודי, יש עתיד וישראל ביתנו סוכם שכתחליף לחוק השנוי במחלוקת תגבש הממשלה תקנות משלה, ואלה יסדירו את הגיורים לכל דכפין. דרעי ביקש שלרגל המצב הביטחוני יידחה הדיון בנושא למועד אחר. נתניהו נענה לבקשה, אך מחשש לתגובה קשה של יוזמי התקנות נקט בצעד אחר.
במוצאי שבת קיבלו השרים הודעה על ביטול ישיבת הממשלה שנועדה למחרת. בתגובה הודיע יו"ר ועדת החוקה שהוא מעלה את החוק המסוכן לדיון מחדש. הדיון אמור היה להתקיים ביום שני השבוע, אלא שבשעות הבוקר החלו להתפרסם השמועות על 13 ההרוגים הי"ד בקרבות הלילה בעזה. האווירה בכנסת הייתה כל כך עכורה שאפילו דודו רותם רע הלב הבין שזה לא הזמן והוריד את הנושא מעל סדר היום. עד מתי? נקווה שעד סוף מושב הקיץ המקולל הזה.
שוברים צלחת שבורה
כפי שהיה ברור מראש לכל המעורבים בשתי הפגישות האמורות, הכותרות על שיחות בין ראש הממשלה והחרדים על הצטרפות לקואליציה קיבלו ביטוי פומבי עוד לפני הדלקת הנרות. במקרה הזה אין צורך לחפש את האשמים: ההדלפות יצאו מכל הכיוונים. לנתניהו היה חשוב שכל השותפים הקואליציוניים יידעו שנערכת חשיבה על היום שלאחר המלחמה ושיש לו אופציות נוספות. לשלושת הנפגשים החרדיים היה אינטרס ברור להראות שגם לאחר כמעט שנתיים באופוזיציה עלובה הם עדיין מבוקשים. משל למה הדבר דומה: לנערה מתבגרת שהשדכנים הפסיקו להתקשר לבית הוריה. יום אחד היא פוגשת במכולת מישהי שמעדכנת אותה שחשבה על הצעה טובה בשבילה. עשר דקות אחר כך מתקשרת הבחורה לכל חברותיה ומספרת בסודי סודות שמשהו מתחיל להתבשל ושאולי בעוד שבוע יהיה וורט. נעבאך.
אבל אשליה עדיפה מחוסר תוחלת. אם מבחינתו של נתניהו נגמר הסיפור של ממשלת האחדות, הצד החרדי מצץ את הלימון הזה עד הטיפה האחרונה. ביום שני נועדו נציגי הסיעה עם כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא ומסרו לו דיווח על הפגישה עם ראש הממשלה ועל נושאים נוספים. עוד לפני שדרכה רגלם על מפתן הבית שברחוב דובר שלום כבר הפיץ מי שהפיץ את הידיעה שבשיחה תוזכר ההזמנה של ראש הממשלה להיכנס לקואליציה. יום קודם היה מי שידע לספר שנמסר למרן הגראי"ל שטיינמן על הפגישה ואת מה שאמר, או שאמרו שאמר, בנושא.
מי שסיפק את המבט המפוכח יותר על תעלוליו של נתניהו היה ח"כ ישראל אייכלר, שלא השתתף בפגישה עם נתניהו ולא הסתנוור מקסמו. אם ראש הממשלה היה רוצה לקרב אותנו לקואליציה הוא היה נוקט בכמה מחוות קטנות בשביל הרצון הטוב, אמר. אפשר היה לדחות את אישור חוק המע"מ שמפלה חרדים בצורה בוטה לתחילת המושב הבא. אפשר היה לאותת לנציגי הליכוד בוועדת הכספים שלא חובה להצביע כמו רובוטים על נוסח החוק של לפיד. אבל הוא פוחד פחד מוות מהשותפים הנוכחיים שלו, ולכן לא עושה דבר מעבר לדיבורים על הצורך בליכוד כוחות.
את המחווה הראשונה מספק, או מנסה לספק, דווקא יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומיאנסקי. לפני שלושה שבועות דווח כאן על יוזמה של ח"כ יעקב אשר לשינוי קל אך מהותי בחוק הפטור ממע"מ לדיור. קל במובן שהוא לא מעלה את סכום הפטור למי שלא שירת בצבא, צעד שהיה נתקל בווטו של יש עתיד וישראל ביתנו. מהותי במובן שהוא רלוונטי לאלפי עסקאות של רכישת דירות במגזר החרדי ובמגזר הכללי. ההצעה של אשר גורסת שהפטור יינתן לפי המדרגות שנקבעו בהצעה המקורית (950 אלף שקלים למי שלא שירת, מיליון ו-600 אלף למשרתים), אך גם לדירות מעל הסכומים האמורים. כלומר: מי שירכוש דירה שמחירה מיליון ומאה אלף שקלים לא יאבד כליל את הזכות לפטור כמו בהצעת לפיד, אלא ישלם מס מלא על הסכום שמעבר לפטור. בדוגמה הזאת יחול המע"מ רק על ההפרש שבין מיליון ומאה אלף השקלים ל-950 אלף השקלים. כנ"ל גם ליוצאי צבא, שיוכלו לרכוש דירות מעל מיליון ו-600 אלף שקלים וישלמו מס רק על הסכום שמעבר.
ההצעה של אשר קיבלה גיבוי ממספר שרים בממשלה, אך נפלה בדיון שנערך אודותיה עקב התנגדותו התקיפה של לפיד. ביום שני השבוע הפתיע סלומיאנסקי את עמיתיו לוועדה כשלקח את הצעתו של אשר ובנה עליה פלטפורמה ברוח ימי הלחימה הנוכחיים. לפי ההצעה ייקבעו שלוש מדרגות מס: משרתים בקרבי שיקבלו את הפטור הגבוה - מיליון ו-600 אלף שקלים; משרתים בתפקידים עורפיים (כמו כתבים בעיתון במחנה ובדובר צה"ל. לתשומת לב אבא של יאיר נתניהו), שיקבלו פטור עד מיליון ו-400 אלף שקלים; ושאינם משרתים, שיישארו בסכום הנוכחי - 950 אלף שקלים.
הקץ'? הסכומים האמורים לא יגבילו את מחיר הדירה. ניתן יהיה לרכוש גם דירות יקרות יותר, כפי שהציע ח"כ אשר, והפטור ממס יחול על הסכומים מעל המדרגות שנקבעו. כך ייהנה כל עם ישראל, למעט פקידי האוצר שיראו כיצד עוד חצי מיליארד שקלים מתנדפים מקופת המדינה ושר האוצר שיחזה בחרדים שרוכשים דירות יקרות יותר מסכום המסגרת שקבע ועדיין נהנים, שומו שמים, מזיכוי מס ששוויו כ-145 אלף שקלים.
השאלה המסקרנת את הח"כים החרדיים: כמה יעמוד עוז רוחו של סלומיאנסקי מול לפיד וחבר מרעיו. כמו שהספיקו חברי הוועדה להכיר את העומד בראשה, תעצומות הנפש שלו נגמרות בדרך כלל בתוספת כלשהי להתנחלויות. במקרה כזה, הם חושדים, זה עלול להיגמר בהכללת קבוצות הרכישה (ישראל זעירא מחברת אמנה הד"לית פועל נמרצות בנושא) ותו לו. הגורם היחיד שיכול לחזק את סלומינאסקי בנושא הוא איתות של ראש הממשלה לנציגי הליכוד בוועדת הכספים להעניק גיבוי להצעה שלו חרף לחצי האוצר. אם זה מה שיקרה אפשר יהיה לראות אור בקצה המנהרה ולחשוב שלמרות הכול יש משהו בחיזורים של ראש הממשלה. אם גם זאת לא ייעשה, ונתניהו רק ימשיך לדבר על הצורך באחדות, כדאי יהיה להיזכר שוב במשל הרווקה הזקנה.
ניר הפיל דיל
גם כשהתותחים רועמים החיים הפוליטיים והציבוריים ממשיכים. ברוח זו אמורה הייתה בשבוע שעבר להתכנס סוף-סוף הוועדה למינוי דיינים ולהכריז על 15 דיינים חדשים בישראל. הישיבה נקבעה לצהרי יום חמישי שעבר, ודומה היה שהיא תהיה פורמלית בלבד. בדיונים שמאחורי הקלעים נקבעה כבר החלוקה בין הזרמים בוועדה בהתאם לחלוקה הבאה: חמישה חרדיים אשכנזים, חמישה חרדיים ספרדים וחמישה סרוגים מכל העדות (צריך לקנא בד"לים על שבירת המסגרות העדתיות. אצלנו היא עדיין בגדר חלום).
ברשימה האשכנזית הופיעו חמשת המאושרים הבאים: הרב משה ולר, הרב רפאל גלב, הרב יאיר לרנר, הרב דוד גרוזמן והרב שמואל צבי פריד. ברשימה הספרדית עלו ובאו הרב ינון ארביב, הרב גולן אלוף, הרב עידו שחר, הרב שמואל חזן והרב אלון אבידר. שרת המשפטים ציפי לבני והנציגים הד"לים בוועדה הציגו את המומלצים שלהם: הרב סיני לוי, הרב יעקב עובדיה, הרב אריק אריאל, הרב דניאל כץ והרב ניר ורגון. במבט ראשון נדמה היה שאלה דמויות שגם אם השקפת עולמן לא עוצבה בחברון או בפוניבז' עדיין אפשר לחיות איתן. אי לכך, נמסרה הודעה מטעם הנציגות החרדית שהכול שפיר ושאפשר לגשת לדיון ולהצבעה.
אלא שלפתע נדלקה נורה אדומה בראשו של נציג חרדי בכיר מאוד בוועדה. השם ניר ורגון היה מוכר לו ממקום כלשהו, ולא לטובה. אחד מאנשיו בדק, ושפע המידע שקיבל הבהיר את גודל הסכנה. התברר שהאיש הוא ראש הזרם הליברלי-מיליטנטי שבחוג רבני צוהר. ליברלי ביחס להלכה, מיליטנטי ביחס לחרדים. רבני צוהר נחלקים בין עיסוק בחיפוש קולות הלכתיות במטרה "להאהיב" את התורה על העם ובין ניגוח הציבור החרדי. ורגון, מסתבר, יודע לשלב היטב בין שני העולמות.
את הפריצה הראשונה שלו לתודעה הציבורית עשה ורגון בבית שמש, שבה הוא מכהן כרב קהילה דתית-לאומית. בשתי מערכות הבחירות שעברו על העיר בשנה האחרונה הוא התייצב לצד אלי כהן ואף ארגן את כרוז הרבנים הד"לים שקראו לתמוך בו. יש הטוענים שהוא היה אף הרוח החיה במסע המשפטי לביטול תוצאות הקלפי, אך טרם נמצאו סימוכין לטענה ויש להתייחס אליה בהתאם.
בירור נוסף העלה שורגון מוכר לא רק בבית שמש אלא גם במסדרונות ועדת הכנסת, מתוקף תפקידו כיו"ר פורום החקיקה של רבני צוהר. על יוזמות החקיקה שלו בתחומי ההלכה והגיור מיותר להרחיב את הדיבור. הלא הן על סדר יומה של הכנסת מאז ראשית הקדנציה. יוזמה אחת לא זכתה לתהודה ציבורית, אך דווקא היא זו שכנראה חוסמת את דרכו של ורגון למינוי.
לפני מספר חודשים העלה ח"כ משה מזרחי הצעת חוק האוסרת על מי שנידון למאסר בגין עבירה שיש עימה קלון לכהן כשר או כסגן שר במשך 14 שנים, לעומת החוק הנוכחי המגביל את תקופת הצינון לשבע שנים בלבד. מטרת ההצעה הייתה ברורה: לחסום את דרכו של דרעי לחזור לשולחן הממשלה בשלוש השנים הבאות. בלחצו של ליברמן רוכך החוק ונקבע שהוא לא יחול אלא על מי שיורשע מאז כניסתו לתוקף. מה לרבני צוהר ולחוק? תשאלו את ורגון. עוד לפני הריכוך הוא הגיש לוועדה הדנה חוות דעת הלכתית מוסרנית המצדיקה את החוק ברוח היהדות אליבא דרבני צוהר. לא ברור מה הייתה ההשפעה של חוות הדעת על חברי הוועדה, אבל את הרושם הרע של רדיפה פוליטית גסה היא הותירה גם הותירה. מילא מזרחי תוקע מקלות בגלגלי דרעי על רקע פוליטי, אבל למה זה אמור להעסיק את ורגון?
את ההתנגדות למינוי של ורגון קיבלה לבני ביום רביעי בערב. על אתר היא הודיעה על ביטול הישיבה בנימוק שלא יכתיבו לה את מי למנות מהזרם הציוני. בשלב הזה שני הצדדים מתבצרים בעמדתם כצוק איתן, והפסקת אש לא נראית באופק. בניגוד למלחמה בדרום, אין להצטער על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה