ישראל גרין
מאמר לפרשת השבוע- פרשת שמות
תור הזהב המצרי חלף עבר, ועננים קודרים כיסו את שמי ארץ הנילוס.
נוכחותם של האורחים העברים הלכה והעיקה על האזרחים הותיקים, והאיום הדמוגרפי הפך למוחשי.
אך במצרים כמו במצרים, לא חולמים לרגע. קוראים היטב את המפה, מאבחנים נכוחה את הבעיה, ומוצאים פתרונות מתאימים.
הרי זה מה שיפה אצלם, היכולת לאתר את היועצים הנכונים, להקשיב להם, וליישם בעקביות וביעילות.
ישבו מיטב המומחים וגיבשו מענה הולם. אסטרטגיה מורכבת ומחושבת, הכוללת סדרת גזרות מדורגת, שלב אחר שלב.
אלא שלעומת התכנית הראשונה – עבודת הפרך – שהצליחה מעלה מן המשוער, נחלה השניה – המתת העוברים – כשלון מהדהד. והדבר אומר דרשני.
ואכן עיון בפסוקי הפרשה מעורר תמיהות רבות:
א' מאי סלקא דעתיה דפרעה להועיד את התפקיד הבוגדני למילדות העבריות דוקא?
ב' איך תשתלטנה שתי נשים על אלפי יולדות?
ג' לדברי האבן עזרא, שהן היו שרות על מאות מילדות, כיצד זכו עבריות מהמגזר הקיצוני – שבט לוי – במשרה רמה זו?
ד' ותיראן המילדות וגו' – מאי רבותייהו, הא שפיכות דמים הוא ביהרג ואל יעבור, וגם ב"נ בכלל זה (עי' מל"מ פ"י ממלכים).
וגם לפי עצת פרעה להרגם בעודם עוברים – עי' סוטה יא: – הא ב"נ מוזהר גם על כך – סנהדרין נז: [אמנם עי' מנח"ח רצ"ו שבזה אין יהרג וא"י].
ומה שכ' מהרש"א (סנהדרין שם) שהיה דינן כישראלים לקולא, עי' פרשת דרכים דלא פסיקא ליה כלל.
וגם מדברי רש"י (סוטה שם) מבואר שבאמת היו כבר ילודים.
ה' כי לא כנשים המצריות העבריות – מאי שנא מצריות דנקט [טפי משאר נשי דעלמא]?
ו' בטרם תבא אליהן המילדת וגו' מדוע קנה את ה'לוקש'?
ז' למה 'התקפל'? איפה האכיפה?
יתכן, שפרעה הסביר ליוכבד ומרים, שאם לא תאותנה לעשות עבורו את העבודה, יעביר את התפקיד לידיים מצריות שישמידו גם את הבנות.
ההצעה האכזרית היתה 'הצלה פורתא' פשוטו כמשמעו, וההיענות לה התבקשה על פי כל הגיון ומוסר.
אלא שמאחורי האולטימטום הנוראי עמדה כונה זדונית, פרעה שהספיק להכיר [בגזרה הקודמת, עי' שמו"ר א' י"ב] את יכולותיהן המופלאות של נשות ישראל בלידות עצמאיות בחיק הטבע, חיפש את הדרך למשכן לתוך מלכודת חדרי הלידה הממשלתיים, וכך עלה רעיון 'המילדות העבריות'.
'ועדת הדילול' החשאית המליצה על הקמת 'ממ"י' (מרכזי מיון ילדים) מאובזרים ומטופחים על טהרת הקודש בנשיאות וכו' בהכוונת וכו' ובניהול וכו', אליו תנהרנה ברבבותיהן היולדות העבריות.
יוכבד ומרים החסידות שמו נפשן בכפן בשמשן כסוכנות כפולות – כלפי חוץ שיתפו פעולה עם פרעה, וקנו את אמונו – ובחדרי חדרים הפרו את הוראותיו והשתמשו בציוד המשוכלל – בניגוד גמור למטרתו – להצלת העוברים.
אבל – וכאן מגיע החידוש המפעים – לצד היולדות שטרחו והופיעו – בתאריך המתאים – בשערי הממ"י, היה – כנראה – גם ציבור גדול שהדיר מהם את רגליו, וחסך מהמילדות את ההקרבה העצומה.
וכה כתוב בספר מעם לועז (שמות ח"א עמ' י"ד):
ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע וגו' ותאמרנה המילדות אל פרעה וגו' כי חיות הנה.
כלומר שאינן זקוקות למילדות, בטרם תבא אליהן המילדת וילדו.
ואם תשאל, והרי מן הראוי היה שהן ישיבו לפרעה אותה תשובה מתחילה בעת שציוה עליהן להמית הילדים, ולמה לא השיבן פרעה ואמר: אתן מדברות שקר, שאם לא כן למה שתקתן קודם?
אבל הן הסבירו לפרעה לאמור:
כשראו היהודים שהמלך קרא למילדות, הסיקו מזה ברוב פקחותן, כי המלך קרא להן לצוותן על ההריגה, ולכם אינם רוצים להזמין המילדת כשהם צריכים ללדת.
וזה שאומרים לך כי אנו מזינים הילדים, דע כי אין אנו עושות כן בגלל חיבה וכו' אלא מאחר שראינו ששום אשה אינה מזמינה אותנו לילד, יזמנו עצה זו כדי ששמענו ילך למרחוק שאנו מפרנסים הילדים, ובכך הם קוראים אותנו לילד, ושוב נוכל לקיים מצוותך להרוג הילדים. עכ"ל.
קשה להאמין שפרעה – שהמס"י לומד ממנו מושגי יסוד בערמת היצר – היה מקבל טענות שכאלו, ללא בסיס עובדתי מוצק.
כי לא כנשים המצריות – העבריות, חושיהן החדים של אימותינו – שהוכיחו את עצמם בפרקים גורליים בחיי האומה – הרתיעו מהשתלבות במארג החיים המצרי, ושימרו בכל כוח את עבריותן המקורית.
כי חיות הנה – כי כח חיים הרבה יש להן (אבן עזרא), והחי אינו מובל באף, אלא נושא את עצמו (שבת צד).
בניגוד לגברים שצייתו לחוק העבודה, והשתרכו בתורים ארוכים בלשכות התעסוקה, השכילו הנשים הצדקניות להימנע מהתייצבות בחדרי המיון הממשלתיים ושבו בגבורה אל השדות.
המחלקות השוממות שמו ללעג את השלטון המצרי, הגזרה נותרה 'אות מתה' בספר החוקים, ופרעה (הוא יצר הרע וחילותיו) הרים ידיים.
התורה משבחת את אשת גדול הדור ובתה, על הצלת התינוקות ההירואית.
אבל רבותינו ז"ל רומזים על חלקן המכריע של רבבות יידישע מאמעס אלמוניות, שבנחישותן הפנימית ובבינתן היתרה הבטיחו את הישועה.
מאמר לפרשת השבוע- פרשת שמות
תור הזהב המצרי חלף עבר, ועננים קודרים כיסו את שמי ארץ הנילוס.
נוכחותם של האורחים העברים הלכה והעיקה על האזרחים הותיקים, והאיום הדמוגרפי הפך למוחשי.
אך במצרים כמו במצרים, לא חולמים לרגע. קוראים היטב את המפה, מאבחנים נכוחה את הבעיה, ומוצאים פתרונות מתאימים.
הרי זה מה שיפה אצלם, היכולת לאתר את היועצים הנכונים, להקשיב להם, וליישם בעקביות וביעילות.
ישבו מיטב המומחים וגיבשו מענה הולם. אסטרטגיה מורכבת ומחושבת, הכוללת סדרת גזרות מדורגת, שלב אחר שלב.
אלא שלעומת התכנית הראשונה – עבודת הפרך – שהצליחה מעלה מן המשוער, נחלה השניה – המתת העוברים – כשלון מהדהד. והדבר אומר דרשני.
ואכן עיון בפסוקי הפרשה מעורר תמיהות רבות:
א' מאי סלקא דעתיה דפרעה להועיד את התפקיד הבוגדני למילדות העבריות דוקא?
ב' איך תשתלטנה שתי נשים על אלפי יולדות?
ג' לדברי האבן עזרא, שהן היו שרות על מאות מילדות, כיצד זכו עבריות מהמגזר הקיצוני – שבט לוי – במשרה רמה זו?
ד' ותיראן המילדות וגו' – מאי רבותייהו, הא שפיכות דמים הוא ביהרג ואל יעבור, וגם ב"נ בכלל זה (עי' מל"מ פ"י ממלכים).
וגם לפי עצת פרעה להרגם בעודם עוברים – עי' סוטה יא: – הא ב"נ מוזהר גם על כך – סנהדרין נז: [אמנם עי' מנח"ח רצ"ו שבזה אין יהרג וא"י].
ומה שכ' מהרש"א (סנהדרין שם) שהיה דינן כישראלים לקולא, עי' פרשת דרכים דלא פסיקא ליה כלל.
וגם מדברי רש"י (סוטה שם) מבואר שבאמת היו כבר ילודים.
ה' כי לא כנשים המצריות העבריות – מאי שנא מצריות דנקט [טפי משאר נשי דעלמא]?
ו' בטרם תבא אליהן המילדת וגו' מדוע קנה את ה'לוקש'?
ז' למה 'התקפל'? איפה האכיפה?
יתכן, שפרעה הסביר ליוכבד ומרים, שאם לא תאותנה לעשות עבורו את העבודה, יעביר את התפקיד לידיים מצריות שישמידו גם את הבנות.
ההצעה האכזרית היתה 'הצלה פורתא' פשוטו כמשמעו, וההיענות לה התבקשה על פי כל הגיון ומוסר.
אלא שמאחורי האולטימטום הנוראי עמדה כונה זדונית, פרעה שהספיק להכיר [בגזרה הקודמת, עי' שמו"ר א' י"ב] את יכולותיהן המופלאות של נשות ישראל בלידות עצמאיות בחיק הטבע, חיפש את הדרך למשכן לתוך מלכודת חדרי הלידה הממשלתיים, וכך עלה רעיון 'המילדות העבריות'.
'ועדת הדילול' החשאית המליצה על הקמת 'ממ"י' (מרכזי מיון ילדים) מאובזרים ומטופחים על טהרת הקודש בנשיאות וכו' בהכוונת וכו' ובניהול וכו', אליו תנהרנה ברבבותיהן היולדות העבריות.
יוכבד ומרים החסידות שמו נפשן בכפן בשמשן כסוכנות כפולות – כלפי חוץ שיתפו פעולה עם פרעה, וקנו את אמונו – ובחדרי חדרים הפרו את הוראותיו והשתמשו בציוד המשוכלל – בניגוד גמור למטרתו – להצלת העוברים.
אבל – וכאן מגיע החידוש המפעים – לצד היולדות שטרחו והופיעו – בתאריך המתאים – בשערי הממ"י, היה – כנראה – גם ציבור גדול שהדיר מהם את רגליו, וחסך מהמילדות את ההקרבה העצומה.
וכה כתוב בספר מעם לועז (שמות ח"א עמ' י"ד):
ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע וגו' ותאמרנה המילדות אל פרעה וגו' כי חיות הנה.
כלומר שאינן זקוקות למילדות, בטרם תבא אליהן המילדת וילדו.
ואם תשאל, והרי מן הראוי היה שהן ישיבו לפרעה אותה תשובה מתחילה בעת שציוה עליהן להמית הילדים, ולמה לא השיבן פרעה ואמר: אתן מדברות שקר, שאם לא כן למה שתקתן קודם?
אבל הן הסבירו לפרעה לאמור:
כשראו היהודים שהמלך קרא למילדות, הסיקו מזה ברוב פקחותן, כי המלך קרא להן לצוותן על ההריגה, ולכם אינם רוצים להזמין המילדת כשהם צריכים ללדת.
וזה שאומרים לך כי אנו מזינים הילדים, דע כי אין אנו עושות כן בגלל חיבה וכו' אלא מאחר שראינו ששום אשה אינה מזמינה אותנו לילד, יזמנו עצה זו כדי ששמענו ילך למרחוק שאנו מפרנסים הילדים, ובכך הם קוראים אותנו לילד, ושוב נוכל לקיים מצוותך להרוג הילדים. עכ"ל.
קשה להאמין שפרעה – שהמס"י לומד ממנו מושגי יסוד בערמת היצר – היה מקבל טענות שכאלו, ללא בסיס עובדתי מוצק.
כי לא כנשים המצריות – העבריות, חושיהן החדים של אימותינו – שהוכיחו את עצמם בפרקים גורליים בחיי האומה – הרתיעו מהשתלבות במארג החיים המצרי, ושימרו בכל כוח את עבריותן המקורית.
כי חיות הנה – כי כח חיים הרבה יש להן (אבן עזרא), והחי אינו מובל באף, אלא נושא את עצמו (שבת צד).
בניגוד לגברים שצייתו לחוק העבודה, והשתרכו בתורים ארוכים בלשכות התעסוקה, השכילו הנשים הצדקניות להימנע מהתייצבות בחדרי המיון הממשלתיים ושבו בגבורה אל השדות.
המחלקות השוממות שמו ללעג את השלטון המצרי, הגזרה נותרה 'אות מתה' בספר החוקים, ופרעה (הוא יצר הרע וחילותיו) הרים ידיים.
התורה משבחת את אשת גדול הדור ובתה, על הצלת התינוקות ההירואית.
אבל רבותינו ז"ל רומזים על חלקן המכריע של רבבות יידישע מאמעס אלמוניות, שבנחישותן הפנימית ובבינתן היתרה הבטיחו את הישועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה