האם זו היתה קואליציית חרדים – לפיד שהכתירה את ריבלין? או אולי היתה זו תזוזה טקטונית של כמה ח"כים מהליכוד ו'ביתנו' שעשו דרכם אל מחנהו מחשש לנצחון השמאל? מה שברור שקבוצה בת 6-7 ח"כים חרדיים נעה בבלוק אחד לעבר ריבלין, והכריעה את הכף * בתוך הגוש גפני הוכיח כי הוא המוביל ביהדות התורה, ואלי ישי יצא בגלוי, לקח סיכון וגרף את הקופה כאשר הוא מוכיח בקרב אחד על אחד מול דרעי כי הוא מוביל את המגמה בש"ס בעד ריבלין, לפי השמועות בש"ס נגד עמדת דרעי ואטיאס שלפי הטענה נלחמו עד הסוף, כאשר אטיאס מכחיש זאת
אורי פולק, שעה טובה
בבוקר יום ג' מזג האוויר היה מעונן חלקית עד מעונן. אבל אלי ישי הרים את רשתות ההסוואה. אחרי דממת אלם של חודש פלוס הוא מתראיין משעות הבוקר המוקדמות בכל הערוצים, הגלים והרשתות. עוזריו סופרים 30 ראיונות, שבכולם הוא מכריז כי רוב ש"ס יתמוך בריבלין. "בגלל הרב", בגלל העמדות היהודיות, בגלל התמיכה של ריבלין כל השנים בכנסת, שעשתה את המועמד לנשיאות כמעט חלק אינטימי מיהדות התורה.
אלי ישי, איש שבדרך כלל מגלה זהירות, ויש אומרים שזה גם העקב אכילס שלו. מחושב, בוחן, משקלל את כל החישובים עד שעולה לאוויר, והנה עתה, כזה שטף. כאשר הציפורים מראש הגג מבשרות את בוא הדיל הגדול והנורא, מאמש, בשבע ברכות של דרעי, שבו הסתודדו כולם עם כולם וגמרו אומר להמליך דווקא את שטרית, אחרי ששעות אחדות קודם לכן נראה היה ששתי הדליות יתמודדו על המקום השני שמבטיח מקום בגמר. העוזרים פקחו שתי עיניים וניסו להניא אותו. אבל דבר לא עזר. מסתבר כי ימים אחדים קודם לכן ביקשה ד. איציק מאלי ישי שלא להודיע על עמדתו עד יום הבחירות, כדי שתהיה מראית עין שתסייע בעדה לגבש כוח. עתה היה ישי משוחרר להבטיח את הקולות של ש"ס, אם כי לאו דווקא בסיבוב ראשון, לריבלין.
ב'דגל' רמזו שאולי היה זה השם 'רביץ'?
במקביל, באותו בוקר מבסס משה גפני את מנהיגותו הלא פורמאלית ביהדות התורה. למעשה לא היתה סיבה אמיתית למפלגה שלא להצביע ריבלין. אם מישהו רצה להעניש את נתניהו - ליברמן על מה שעוללו, הכתובת היתה הצבעה על ריבלין, שהרי שני השותפים האסטרטגיים לחמו נגדו, והיתה הזדמנות "להראות להם". אבל גפני לא התרצה. כל כך לא התרצה, עד שבחפ"ק החרדי שעבד ליד ריבלין החלו לחשוד, כי זה השם "רביץ", שמסורתית מקפיץ את גפני (כלתו של הח"כ המנוח שהיה בעל דבבו "המסורתי" של גפני היא מנהלת לשכת ריבלין וכנראה תהיה מעתה מנהלת בית הנשיא).
אבל מה שגפני רצה קם והיה. לא רק בדגל, שם כל השלושה הלכו עימו, גם באגודת ישראל, מלבד ליצמן שגילה מנהיגות ולאורך כל הדרך דיבר על תמיכתו בריבלין, היה רק מוזס שתמך בריבלין וגם זה ברגע האחרון, אחרי הוראה שקיבל מפמליית האדמו"ר. לקראת הסיבוב השני גפני שינה טעמו, בעיקר בגלל זהות המועמד, שטרית, והחליט לשנות כיוון, ואז עוד ארבעה ח"כים, שלושה מדגל ואחד מאגודת ישראל עברו לצד ריבלין, וזאת לצד עוד 2 עד 3 ח"כים מש"ס, ובסך הכל 6-7.
אבל הסיפור הגדול הוא לא יהדות התורה אלא ש"ס. גם שם היה רגע של מנהיגות. הפעם זה לא היה ב"נדמה לי" או בכאילו, אלא ראש בראש. אלי ישי נגד אריה דרעי ואריאל אטיאס, שחזר מהמדבר במיוחד כדי לעשות את המלחמה נגד ריבלין (חשבון אישי?).
_wa.jpg)
ישי – דרעי: אחד על אחד
גם אריה דרעי הבין כי זו ההזדמנות שבה ייעשה החשבון, מי המוביל בסיעה, האם דרעי שמדבר בשמה, או ישי, שמקורביו אומרים כי הח"כים הולכים איתו. היציאה הגלויה – והמאד לא שגרתית - של אלי ישי, גם חידדה את הסיפור. המערכת החרדית עקבה בעניין גובר והולך אחרי "הקרב האמיתי", שהתנהלה ב"אחד על אחד". לא חלילה אם הנשיא יהיה ריבלין או שטרית, אלא פתרון כתב החידה, האם זה אריה דרעי המנהיג האמיתי, או ישי, ודרעי רק הווירטואלי, זה שכותבים עליו בעיתונים.
בניגוד למה שסבורים, ההכרעה נפלה למעשה גם בסיבוב ראשון. אלי ישי הביא לריבלין 6 עד 7 קולות. דרעי הביא לשטרית בו תמך שני קולות. 2 עד 3 קולות נוספים ניתנו לאיציק. אחד מהם של יעקב מרגי, לשעבר השר לענייני דתות ונאמנו של אלי ישי. מרגי עבר משבר של קרע אישי עם ריבלין שפגע בו (ריבלין יודע להיות בוטה), והחליט, בנדר! לא להצביע ריבלין. אבל אז הגיע הסיבוב השני. המתח גאה, וזו כבר לא היתה ד. איציק האנמית מבחינה דתית ואולי אפילו אוהדת, אלא שטרית, שמאחוריו מסורת מפוארת של חנופה לשמאל, ועל אף שהוא עצמו אחיין של "הצדיק מבית שאן" – הרב לסרי, תמיד הציג עצמון כ'מתקדם' ו'נאור', כמובן נגד 'הכיבוש', וגם נגד הדת (אלה שני תאומי סיאם).
מרגי נכנע, ואז הגיעה שעת התרת הנדרים. הורכב "בית דין", בו ישבו, איך לא? אלי ישי, יצחק ועקנין ואמנון כהן. מרגי הסביר ל"חברי בית הדין" שעל דעת הכי לא נדר, והשלושה ענו לו שלוש פעמים "מותר לך", וכך קוששו עוד קול למען ריבלין.
בסיבוב השני יחסי הכוחות כבר היו מכריעים. בעוד רוחשות שמועות כי אריה (דרעי) ואריאל (אטיאס) ממשיכים להילחם, כאשר האחרון בעיקר מושך בחוטים (ייאמר כי אטיאס עצמו מכחיש מכל וכל ואומר כי כל סיעת ש"ס הצביעה ריבלין, דבר שבש"ס מפקפקים בו על פי שיחות שהתקבלו ער בהצבעה בנוסח: "למה לא נצבע בעד אחד מהעדה שלנו?"). הרי אלי ישי נכנס לפעולה בכל הכוח, בגלוי, כשהוא ממשיך בסבב הראיונות התקשורתיים, על אף שהעיתונאים סופדים לו, ומגחכים על התשובה החזויה שיתן כאשר שטרית ייבחר, כפי שהכל צפו אז. למען האמת גם ישי היה מוטרד. כמו גם ריבלין עצמו שעל פי הכרת פניו היה חשוב כמת, שגם מצבו הקליני של המועמד היה סיבה לכמה חברי כנסת מתלבטים להצביע עבורו.
השמאל הקדים לשמוח ועורר את הימין
סיבוב ההצבעה השני התנהל תחת התחושה המתעבה ששטרית מנצח. השמאל חגג, והתברר שהקדים מדי לחגוג, כי בכך העביר עוד כמה קולות לריבלין. גם הרזומה המפואר של שטרית כבעלים של יותר מחמישים מיליוני שקלים העביר פריחה בגוום של כמה חברי כנסת, שויתרו על הישנות המחזה של נשיא מובל בניידת כחולה.
את הח"כים החרדיים לא עניינה הניידת הכחולה. כשם שגם "כבוד הנשיא" לא ממש מעורר בהם התפעמות גורפת. בש"ס למשל התפתחה משיכת חבל. ישי מצד אחד, דרעי (ואטיאס) מצד שני, כשדרעי משוכנע כי שטרית מקבל מחצית מקולות ש"ס וגם מנצח. ואיך יודעים את זה בבטחון? כי הוא אמר.. אבל במקרה זה הוא היה באותה דעה של כל המערכת הפוליטית, שציפתה - באי נוחות יש לומר - לראות שוב את ריבלין מכריז "יחי הנשיא". כמו אז.
התקשורת כבר ראיינה את "רעיית הנשיא", גב' שטרית, התחקירנים ב'הארץ' כבר חישבו את לוחות הזמנים לפרסום התחקירים על שטרית (למשל על פרשת חברת 'דרך ארץ'), ובוז'י הרצוג כבר הספיק לעשות חשבון של סך כל הדיבידנדים שיפיק מהצלחת הדיל שלו. על אף שרבים ראו בזה את הדיל של ליברמן ואולי של נתניהו. בהקשר של נתניהו צריך לומר כי בעוד הוא עצמו לא נקט בפומבי כל פעולה נגד ריבלין מאז הכריז על התמיכה בו, הרי שפת הגוף שלו לא שידרה הזדעקות כללית לטובת ריבלין.
מה אמר נתניהו בשבע ברכות?
גם חצאי אמירות שלו ושל הגב' נתניהו בשבע ברכות של דרעי התפרשו כאי תמיכה בריבלין. בין השאר כאשר אטיאס שישב לידו אמר: "אמרת שאתה תומך בריבלין, אבל לא אמרת בעד מי אתה מצביע". נתניהו חייך וחילק מחמאות לחוכמתם של אנשי ש"ס.. בפועל היה זה יריב לוין שמלכתחילה לא אהב את ריבלין, שניסה להשפיע על ח"כים, לטענתם, להצביע בעד שטרית. על אף שלכל ברור ששטרית הוא איש שמאל, וגם אם הימין יכתיר אותו, על פי אופיו הוא יהיה בשמאל ועצם נצחונו יתפרש כניצחון של השמאל על כל המשתמע.
המתח היה רב. הח"כים ניסו ללמוד על התוצאות מגובה ערימות הפתקים ומעוד רמזים בלתי בדוקים אחרים. ואז הגיע המניין, שבסיומו ההפתעה שהפכה לתדהמה: ריבלין נשיא. לרבים שנמצאים במערכת מזה שנים, זה הזכיר את ליל ספירת הקולות, בדיוק באותו תאריך, י"ב בסיון, לפני 18 שנה, כאשר הכל הלכו לישון עם "ראש הממשלה שמעון פרס", שכבר הכריז למעשה על נצחונו, וקמו עם ראש ממשלה לא מוכר, בנימין נתניהו.
הכל התהפך ברגע אחד, ומאז ניכרה תזוזת קולות רטרואקטיבית לטובת ריבלין.
שטרית עצמו התנהל יפה. הוא כיבד את ריבלין, גם כאשר היה נראה לו – ולכל בית ישראל - שהוא המנצח, וגם אחרי שהתברר שבניגוד לכל התחזיות ריבלין הוא זה שגרף את הקופה כולה.
מלבד ריבלין המנצח הגדול היה אלי ישי, שלקח סיכון בניגוד לעצות הטובות של כל חבריו, ובסוף היום הוכיח כי ממש לא משנה מי מחזיק בתואר 'יו"ר', הוא המוביל.
ח"כ בש"ס אומר לכתב 'שעה טובה' כי "מה שקרה חשוב מכמה היבטים נוספים. אחת הבעיות של אלי ישי היתה העדינות שלו. היו שטענו שביום פקודה, כשיגיע רגע האמת, הוא לא יעיז להתייצב מול דרעי, ועל כן לא מיהרו להתחבר אליו, מחשש שיהיה משענת קנה רצוץ. העובדה שהעיז, יצא וניצח, משדרת כי לא רק שיש לו את המפתחות ביד, אלא גם יש לו את העוז לעשות מעשה. מידע ששווה הרבה מאד כסף פוליטי ובמזומן. אולי כבר מחר בבוקר. כי כמה אנשים התגברו ביום שלישי האחרון על פחדיהם".
מי עוד הצביע עבור ריבלין ושיבש את החישובים של כל 'המערכת'? יש הטוענים בנקיטת חפץ שהיו אלה כמה ח"כים מהליכוד ו'ביתנו' שהבינו כי תבוסה לריבלין תהיה תבוסה לימין ושינו את טעמם, וכשהם מבצעים תזוזה טקאטונית חצו קווים. יש אומרים כי היה זה דווקא לפיד, שאולי רצה לנקום בנתניהו על מה שעולל לו יום קודם לכן (בתגובה להתקפה של לפיד), והעביר כמה קולות לריבלין. יש אומרים כי אלה היו כמה קולות מ'העבודה' שניתנו לאיציק ולא המשיכו עד שטרית, מה שמהווה כישלון צורב למנהיגות של הרצוג והישג למנהיגות של יחימוביץ' שהלכה בגלוי לטובת ריבלין.
לכל שלוש הדעות האלה יש סימוכין ברמזים שהפריחו הנוגעים בדבר באוזני עיתונאים שמיהרו לצטט, אבל צריך לקחת את כל זה בערבון מוגבל. מה שברור הוא ש- 6 עד 7 קולות חרדיים עשו את דרכם לעבר ריבלין בסיבוב השני, ולמעשה הם הקבוצה הגדולה שהכריעה את הכף.
בסוף ההצבעה היה מי שאמר שבבחירת הנשיא קמה מחדש לתחיה קואליציית ימין – חרדים – דתיים.
אורי פולק, שעה טובה
בבוקר יום ג' מזג האוויר היה מעונן חלקית עד מעונן. אבל אלי ישי הרים את רשתות ההסוואה. אחרי דממת אלם של חודש פלוס הוא מתראיין משעות הבוקר המוקדמות בכל הערוצים, הגלים והרשתות. עוזריו סופרים 30 ראיונות, שבכולם הוא מכריז כי רוב ש"ס יתמוך בריבלין. "בגלל הרב", בגלל העמדות היהודיות, בגלל התמיכה של ריבלין כל השנים בכנסת, שעשתה את המועמד לנשיאות כמעט חלק אינטימי מיהדות התורה.
אלי ישי, איש שבדרך כלל מגלה זהירות, ויש אומרים שזה גם העקב אכילס שלו. מחושב, בוחן, משקלל את כל החישובים עד שעולה לאוויר, והנה עתה, כזה שטף. כאשר הציפורים מראש הגג מבשרות את בוא הדיל הגדול והנורא, מאמש, בשבע ברכות של דרעי, שבו הסתודדו כולם עם כולם וגמרו אומר להמליך דווקא את שטרית, אחרי ששעות אחדות קודם לכן נראה היה ששתי הדליות יתמודדו על המקום השני שמבטיח מקום בגמר. העוזרים פקחו שתי עיניים וניסו להניא אותו. אבל דבר לא עזר. מסתבר כי ימים אחדים קודם לכן ביקשה ד. איציק מאלי ישי שלא להודיע על עמדתו עד יום הבחירות, כדי שתהיה מראית עין שתסייע בעדה לגבש כוח. עתה היה ישי משוחרר להבטיח את הקולות של ש"ס, אם כי לאו דווקא בסיבוב ראשון, לריבלין.
ב'דגל' רמזו שאולי היה זה השם 'רביץ'?
במקביל, באותו בוקר מבסס משה גפני את מנהיגותו הלא פורמאלית ביהדות התורה. למעשה לא היתה סיבה אמיתית למפלגה שלא להצביע ריבלין. אם מישהו רצה להעניש את נתניהו - ליברמן על מה שעוללו, הכתובת היתה הצבעה על ריבלין, שהרי שני השותפים האסטרטגיים לחמו נגדו, והיתה הזדמנות "להראות להם". אבל גפני לא התרצה. כל כך לא התרצה, עד שבחפ"ק החרדי שעבד ליד ריבלין החלו לחשוד, כי זה השם "רביץ", שמסורתית מקפיץ את גפני (כלתו של הח"כ המנוח שהיה בעל דבבו "המסורתי" של גפני היא מנהלת לשכת ריבלין וכנראה תהיה מעתה מנהלת בית הנשיא).
אבל מה שגפני רצה קם והיה. לא רק בדגל, שם כל השלושה הלכו עימו, גם באגודת ישראל, מלבד ליצמן שגילה מנהיגות ולאורך כל הדרך דיבר על תמיכתו בריבלין, היה רק מוזס שתמך בריבלין וגם זה ברגע האחרון, אחרי הוראה שקיבל מפמליית האדמו"ר. לקראת הסיבוב השני גפני שינה טעמו, בעיקר בגלל זהות המועמד, שטרית, והחליט לשנות כיוון, ואז עוד ארבעה ח"כים, שלושה מדגל ואחד מאגודת ישראל עברו לצד ריבלין, וזאת לצד עוד 2 עד 3 ח"כים מש"ס, ובסך הכל 6-7.
אבל הסיפור הגדול הוא לא יהדות התורה אלא ש"ס. גם שם היה רגע של מנהיגות. הפעם זה לא היה ב"נדמה לי" או בכאילו, אלא ראש בראש. אלי ישי נגד אריה דרעי ואריאל אטיאס, שחזר מהמדבר במיוחד כדי לעשות את המלחמה נגד ריבלין (חשבון אישי?).
_wa.jpg)
ישי – דרעי: אחד על אחד
גם אריה דרעי הבין כי זו ההזדמנות שבה ייעשה החשבון, מי המוביל בסיעה, האם דרעי שמדבר בשמה, או ישי, שמקורביו אומרים כי הח"כים הולכים איתו. היציאה הגלויה – והמאד לא שגרתית - של אלי ישי, גם חידדה את הסיפור. המערכת החרדית עקבה בעניין גובר והולך אחרי "הקרב האמיתי", שהתנהלה ב"אחד על אחד". לא חלילה אם הנשיא יהיה ריבלין או שטרית, אלא פתרון כתב החידה, האם זה אריה דרעי המנהיג האמיתי, או ישי, ודרעי רק הווירטואלי, זה שכותבים עליו בעיתונים.
בניגוד למה שסבורים, ההכרעה נפלה למעשה גם בסיבוב ראשון. אלי ישי הביא לריבלין 6 עד 7 קולות. דרעי הביא לשטרית בו תמך שני קולות. 2 עד 3 קולות נוספים ניתנו לאיציק. אחד מהם של יעקב מרגי, לשעבר השר לענייני דתות ונאמנו של אלי ישי. מרגי עבר משבר של קרע אישי עם ריבלין שפגע בו (ריבלין יודע להיות בוטה), והחליט, בנדר! לא להצביע ריבלין. אבל אז הגיע הסיבוב השני. המתח גאה, וזו כבר לא היתה ד. איציק האנמית מבחינה דתית ואולי אפילו אוהדת, אלא שטרית, שמאחוריו מסורת מפוארת של חנופה לשמאל, ועל אף שהוא עצמו אחיין של "הצדיק מבית שאן" – הרב לסרי, תמיד הציג עצמון כ'מתקדם' ו'נאור', כמובן נגד 'הכיבוש', וגם נגד הדת (אלה שני תאומי סיאם).
"הדיינים": אלי ישי, יצחק ועקנין ואמנון כהן
מרגי נכנע, ואז הגיעה שעת התרת הנדרים. הורכב "בית דין", בו ישבו, איך לא? אלי ישי, יצחק ועקנין ואמנון כהן. מרגי הסביר ל"חברי בית הדין" שעל דעת הכי לא נדר, והשלושה ענו לו שלוש פעמים "מותר לך", וכך קוששו עוד קול למען ריבלין.
בסיבוב השני יחסי הכוחות כבר היו מכריעים. בעוד רוחשות שמועות כי אריה (דרעי) ואריאל (אטיאס) ממשיכים להילחם, כאשר האחרון בעיקר מושך בחוטים (ייאמר כי אטיאס עצמו מכחיש מכל וכל ואומר כי כל סיעת ש"ס הצביעה ריבלין, דבר שבש"ס מפקפקים בו על פי שיחות שהתקבלו ער בהצבעה בנוסח: "למה לא נצבע בעד אחד מהעדה שלנו?"). הרי אלי ישי נכנס לפעולה בכל הכוח, בגלוי, כשהוא ממשיך בסבב הראיונות התקשורתיים, על אף שהעיתונאים סופדים לו, ומגחכים על התשובה החזויה שיתן כאשר שטרית ייבחר, כפי שהכל צפו אז. למען האמת גם ישי היה מוטרד. כמו גם ריבלין עצמו שעל פי הכרת פניו היה חשוב כמת, שגם מצבו הקליני של המועמד היה סיבה לכמה חברי כנסת מתלבטים להצביע עבורו.
השמאל הקדים לשמוח ועורר את הימין
סיבוב ההצבעה השני התנהל תחת התחושה המתעבה ששטרית מנצח. השמאל חגג, והתברר שהקדים מדי לחגוג, כי בכך העביר עוד כמה קולות לריבלין. גם הרזומה המפואר של שטרית כבעלים של יותר מחמישים מיליוני שקלים העביר פריחה בגוום של כמה חברי כנסת, שויתרו על הישנות המחזה של נשיא מובל בניידת כחולה.
את הח"כים החרדיים לא עניינה הניידת הכחולה. כשם שגם "כבוד הנשיא" לא ממש מעורר בהם התפעמות גורפת. בש"ס למשל התפתחה משיכת חבל. ישי מצד אחד, דרעי (ואטיאס) מצד שני, כשדרעי משוכנע כי שטרית מקבל מחצית מקולות ש"ס וגם מנצח. ואיך יודעים את זה בבטחון? כי הוא אמר.. אבל במקרה זה הוא היה באותה דעה של כל המערכת הפוליטית, שציפתה - באי נוחות יש לומר - לראות שוב את ריבלין מכריז "יחי הנשיא". כמו אז.
התקשורת כבר ראיינה את "רעיית הנשיא", גב' שטרית, התחקירנים ב'הארץ' כבר חישבו את לוחות הזמנים לפרסום התחקירים על שטרית (למשל על פרשת חברת 'דרך ארץ'), ובוז'י הרצוג כבר הספיק לעשות חשבון של סך כל הדיבידנדים שיפיק מהצלחת הדיל שלו. על אף שרבים ראו בזה את הדיל של ליברמן ואולי של נתניהו. בהקשר של נתניהו צריך לומר כי בעוד הוא עצמו לא נקט בפומבי כל פעולה נגד ריבלין מאז הכריז על התמיכה בו, הרי שפת הגוף שלו לא שידרה הזדעקות כללית לטובת ריבלין.
מה אמר נתניהו בשבע ברכות?
גם חצאי אמירות שלו ושל הגב' נתניהו בשבע ברכות של דרעי התפרשו כאי תמיכה בריבלין. בין השאר כאשר אטיאס שישב לידו אמר: "אמרת שאתה תומך בריבלין, אבל לא אמרת בעד מי אתה מצביע". נתניהו חייך וחילק מחמאות לחוכמתם של אנשי ש"ס.. בפועל היה זה יריב לוין שמלכתחילה לא אהב את ריבלין, שניסה להשפיע על ח"כים, לטענתם, להצביע בעד שטרית. על אף שלכל ברור ששטרית הוא איש שמאל, וגם אם הימין יכתיר אותו, על פי אופיו הוא יהיה בשמאל ועצם נצחונו יתפרש כניצחון של השמאל על כל המשתמע.
המתח היה רב. הח"כים ניסו ללמוד על התוצאות מגובה ערימות הפתקים ומעוד רמזים בלתי בדוקים אחרים. ואז הגיע המניין, שבסיומו ההפתעה שהפכה לתדהמה: ריבלין נשיא. לרבים שנמצאים במערכת מזה שנים, זה הזכיר את ליל ספירת הקולות, בדיוק באותו תאריך, י"ב בסיון, לפני 18 שנה, כאשר הכל הלכו לישון עם "ראש הממשלה שמעון פרס", שכבר הכריז למעשה על נצחונו, וקמו עם ראש ממשלה לא מוכר, בנימין נתניהו.
הכל התהפך ברגע אחד, ומאז ניכרה תזוזת קולות רטרואקטיבית לטובת ריבלין.
שטרית עצמו התנהל יפה. הוא כיבד את ריבלין, גם כאשר היה נראה לו – ולכל בית ישראל - שהוא המנצח, וגם אחרי שהתברר שבניגוד לכל התחזיות ריבלין הוא זה שגרף את הקופה כולה.
"הקרב המחיש לעיני כל מי המוביל בש"ס"
מלבד ריבלין המנצח הגדול היה אלי ישי, שלקח סיכון בניגוד לעצות הטובות של כל חבריו, ובסוף היום הוכיח כי ממש לא משנה מי מחזיק בתואר 'יו"ר', הוא המוביל.
ח"כ בש"ס אומר לכתב 'שעה טובה' כי "מה שקרה חשוב מכמה היבטים נוספים. אחת הבעיות של אלי ישי היתה העדינות שלו. היו שטענו שביום פקודה, כשיגיע רגע האמת, הוא לא יעיז להתייצב מול דרעי, ועל כן לא מיהרו להתחבר אליו, מחשש שיהיה משענת קנה רצוץ. העובדה שהעיז, יצא וניצח, משדרת כי לא רק שיש לו את המפתחות ביד, אלא גם יש לו את העוז לעשות מעשה. מידע ששווה הרבה מאד כסף פוליטי ובמזומן. אולי כבר מחר בבוקר. כי כמה אנשים התגברו ביום שלישי האחרון על פחדיהם".
מי עוד הצביע עבור ריבלין ושיבש את החישובים של כל 'המערכת'? יש הטוענים בנקיטת חפץ שהיו אלה כמה ח"כים מהליכוד ו'ביתנו' שהבינו כי תבוסה לריבלין תהיה תבוסה לימין ושינו את טעמם, וכשהם מבצעים תזוזה טקאטונית חצו קווים. יש אומרים כי היה זה דווקא לפיד, שאולי רצה לנקום בנתניהו על מה שעולל לו יום קודם לכן (בתגובה להתקפה של לפיד), והעביר כמה קולות לריבלין. יש אומרים כי אלה היו כמה קולות מ'העבודה' שניתנו לאיציק ולא המשיכו עד שטרית, מה שמהווה כישלון צורב למנהיגות של הרצוג והישג למנהיגות של יחימוביץ' שהלכה בגלוי לטובת ריבלין.
לכל שלוש הדעות האלה יש סימוכין ברמזים שהפריחו הנוגעים בדבר באוזני עיתונאים שמיהרו לצטט, אבל צריך לקחת את כל זה בערבון מוגבל. מה שברור הוא ש- 6 עד 7 קולות חרדיים עשו את דרכם לעבר ריבלין בסיבוב השני, ולמעשה הם הקבוצה הגדולה שהכריעה את הכף.
בסוף ההצבעה היה מי שאמר שבבחירת הנשיא קמה מחדש לתחיה קואליציית ימין – חרדים – דתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה