מספרים שהאדמור מהר"א מבעלזא לא אכל לא שתה כמה יממות בעת מבצע קדש, והיה במצב דביקותי. ללא ספר שמהר"א מבעלזא יגלם אז את צדיק שכל כולו הוא האומה הישראלית לכל שבטיו גם האומה החילונית שהיא כעת חלק מעם ישראל.
בימינו מסתכלים על אדמורים כאוהבי חופש פאר והדר, מענונינים בשבטיות בלבד ללא אחריות כלל ישראלית כלל ועיקר. משתמטים כאלו. אך לא לפני הרבה זמן הסתובבו צדיקים גדולים שחשו אחריות כלל ישראליות והאהבת ישראל שלהם התבטאה ל"כנסת ישראל" באשר הוא ללא הגבלה החוג וללא הגבלה הדת. אני יודע ש"קנאים" יכלו למצוא סעיפים בשולחן ערוך שהחילוני אינו חלק מהעם. גישה זו היתה מוצגת בעוז ביד חוג מסויים והם ראו אהבת ישראל בחלוקת צדקה ובקור חולים לאנ"ש, חוג זה נוחל היום הצלחה עצומה ודעתו התקבלה על מרבית החרדים. זכותם. אבל אני מדבר על ערך שאולי נשכח בימינו כליל אבל בילדותי זה בעט בחזוקה.
צדיקים כלל ישראל לא היו דוקא מנהיגים רשכבהגים המוכתרים. זה היה כמובן אהרן קדוש ה' שנשא בקרבו נטל האומה, ונטל ארץ ישראל, וזה היו גם אדמורים אחרים שהצטיינו באהבת ישראל, אדמורים אולי שוליים מבחינת מועצת גדולי התורה, ודיביזיות (בלשון סטאלין) כמו למלש ר' שלמקה זויליער, ורמ"מ הלעלובר, (ולעלוב בכלל אמורים להיות מגלמים האידיאל החסידי של אהבת ישראל (איפה לעלוב היום?))
מבחינתי הכרתי את רבינו מליובאוויטש זי"ע שעשרים וארבע שעות שבע ימים בשבוע במשך שנד ימי השנה ללא חופש כלל נשם את האומה כולה ולא רק חוג שלו, . הוא גילם את הענין במלוא עוזו וכמובן שאכן קומם נגדו עד היום את הקנאים ואלו שכבר הצטרפו לקנאים (רוב החרדים).
בזמן מלחמה כמו זאת היה כלו כולו שאוב לעסוק במה שקורה, בתפלה, הליכה לציון חמיו מקום שהתפלה שלו לאומה, דיבוריו הכרעותיו, ולא חדל לעורר לבבות כדרכו.
האם בימינו יש כזה צדיק בכלל שכעת כל כולו "משוגע" בעבודתו בגלל המצב?
לאחרונה, האחרון שניתן לומר שמשתייך לזן האהבת ישראל מסוג זה, שכבר בסכנת הכחדה, הוא האדמור מאמשנוב. האם יש משוה ממנו שינוי בעבודתו, הוא קורע רקיעים במיוחד (אולי קשה לומר על צדיק כמותו שכל סדריו הפוכים שיהפוך משהו, אבל האדמור מהר"א שגם היו לו זמנים גמישים היה לאדם אחר.
היש לנו "עץ" או אין?
בימינו מסתכלים על אדמורים כאוהבי חופש פאר והדר, מענונינים בשבטיות בלבד ללא אחריות כלל ישראלית כלל ועיקר. משתמטים כאלו. אך לא לפני הרבה זמן הסתובבו צדיקים גדולים שחשו אחריות כלל ישראליות והאהבת ישראל שלהם התבטאה ל"כנסת ישראל" באשר הוא ללא הגבלה החוג וללא הגבלה הדת. אני יודע ש"קנאים" יכלו למצוא סעיפים בשולחן ערוך שהחילוני אינו חלק מהעם. גישה זו היתה מוצגת בעוז ביד חוג מסויים והם ראו אהבת ישראל בחלוקת צדקה ובקור חולים לאנ"ש, חוג זה נוחל היום הצלחה עצומה ודעתו התקבלה על מרבית החרדים. זכותם. אבל אני מדבר על ערך שאולי נשכח בימינו כליל אבל בילדותי זה בעט בחזוקה.
צדיקים כלל ישראל לא היו דוקא מנהיגים רשכבהגים המוכתרים. זה היה כמובן אהרן קדוש ה' שנשא בקרבו נטל האומה, ונטל ארץ ישראל, וזה היו גם אדמורים אחרים שהצטיינו באהבת ישראל, אדמורים אולי שוליים מבחינת מועצת גדולי התורה, ודיביזיות (בלשון סטאלין) כמו למלש ר' שלמקה זויליער, ורמ"מ הלעלובר, (ולעלוב בכלל אמורים להיות מגלמים האידיאל החסידי של אהבת ישראל (איפה לעלוב היום?))
מבחינתי הכרתי את רבינו מליובאוויטש זי"ע שעשרים וארבע שעות שבע ימים בשבוע במשך שנד ימי השנה ללא חופש כלל נשם את האומה כולה ולא רק חוג שלו, . הוא גילם את הענין במלוא עוזו וכמובן שאכן קומם נגדו עד היום את הקנאים ואלו שכבר הצטרפו לקנאים (רוב החרדים).
בזמן מלחמה כמו זאת היה כלו כולו שאוב לעסוק במה שקורה, בתפלה, הליכה לציון חמיו מקום שהתפלה שלו לאומה, דיבוריו הכרעותיו, ולא חדל לעורר לבבות כדרכו.
האם בימינו יש כזה צדיק בכלל שכעת כל כולו "משוגע" בעבודתו בגלל המצב?
לאחרונה, האחרון שניתן לומר שמשתייך לזן האהבת ישראל מסוג זה, שכבר בסכנת הכחדה, הוא האדמור מאמשנוב. האם יש משוה ממנו שינוי בעבודתו, הוא קורע רקיעים במיוחד (אולי קשה לומר על צדיק כמותו שכל סדריו הפוכים שיהפוך משהו, אבל האדמור מהר"א שגם היו לו זמנים גמישים היה לאדם אחר.
היש לנו "עץ" או אין?
ומה עם האדמו"ר מקארלין?
השבמחקאני חושב שהרבי מאמשינוב הוא כלל ישראל וגם הסקולענר.
השבמחקומסתמא יש עוד. לא אלמן ישראל.
הרב קנייבסקי בכה על החיילים
השבמחק