שתי מורות בתיכון חרדי הגישו יחד תביעה לפיצויים נגד הנהלת בית הספר, בגין ניכוי כספים משכרן שלא כדין והרעה משמעותית בתנאי עבודה
התובעות הינן שתי מורות מקצועיות ומחנכות שהועסקו בתיכון לנערות חרדיות. לאחר שהמורות התפטרו בשל הרעת תנאי עבודתן, הן הגישו יחד תביעה לפיצויים. בית דין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו קבע בשבוע שעבר (יום ו') שהתובעות יקבלו החזר שכר שנוכה לא כדין ופיצויי פיטורין.
התיכון הינו בית ספר ייחודי, המיועד לנערות שאינן מגיעות מבתים חרדים מובהקים ומעוניינות בחינוך חרדי, והוא אינו מוכר באופן רשמי ואינו מקבל תקציב ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות, כפי שניתן למוסדות חינוך מוכרים.
המורות נדרשו לתרום לבית הספר עשירית משכרן
לטענת התובעות, משכרן נוכה סכום שלא כדין בגין "מעשר כספים" לרווחת תקציב בית הספר. לדבריהן, הן חתמו על הסכם עבודה, שאחד הסעיפים בו קבע כי המורה מסכימה שינוכה משכרה "מעשר כספים" בתוך תלוש השכר.
המורות העידו בפני בית הדין כי הסיבה היחידה שהן הסכימו להפריש כספים מהמשכורת שלהן היא החשש להרעה בתנאי העסקתן ומפיטורין. אחת התובעות טענה כי במהלך השנה האחרונה היא סירבה להפריש כספים, מכיוון שחשה בטוחה בשל הריונה, ומהידיעה כי לא ניתן לפטרה במהלך ההריון.
לטענת הנהלת בית הספר, על פי ההלכה היהודית מוטלת על כל אדם החובה להפריש משכרו "מעשר כספים", ואף הוסיפה שמאחר ומדובר בבית ספר חרדי, שהמורים בו חרדים לקיומה של הלכה, הם מחויבים להפריש משכרם מעשר, לפיכך ההנהלה הגיע להסכמה עם התובעות שעשירית משכרן תופרש למען בית הספר.
בטענותיה ציינה הנתבעת את הוראת חוק הגנת השכר, הקובעת כי ניתן לנכות משכר עבודה "תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו", והדגישה כי התשלומים בוצעו בהסכמה מלאה ומדעת של המורות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי החתמת מורות על "תרומה" של 10% משכרן בחזרה לתקציב בית הספר, מנוגדת לחוק ומדובר בניכוי שכר שלא כדין. לפיכך נקבע כי התובעות יקבלו החזר על הניכוי שבוצע.
האם חלה הרעה בתנאי עבודתן של המורות?
המורות עבדו בבית הספר כשלוש וארבע שנים בהתאמה. במהלך תקופת עבודתן הצטמצם אחוז המשרה שלהן ממשרה מלאה לאחוז משרה נמוך יותר, ושתיהן היו צפויות לעבוד בשנת הלימודים הבאה בהיקף משרה של פחות מ- 45%.
הנהלת בית הספר טענה כי לאחר שקיבלה מהמורות התראה על כוונתן להתפטר בשל צמצום היקף משרתן, היא פעלה על מנת לתקן את ההרעה המוחשית ואף הציעה להן ללמד מקצועות נוספים, אך התובעות סרבו.
בית המשפט קיבל את גרסתן של התובעות והשתכנע כי הן התפטרו בשל הרעת מוחשית בתנאי העבודה, על כן הן זכאיות לפיצויי פיטורין בדין מפוטרות. עוד נקבע כי כל האחת מהתובעות זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 שקל, בגין ניצול מחפיר תוך פגיעה משמעותית בתנאי העסקתן ושכרן על פי דין.
בסופו של דבר התובעת שעבדה ארבע שנים תפוצה בסך 38,900 שקל, והתובעת שהועסקה במשך שלוש שנים תפוצה בסך 33,400 שקל. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות המשפט בסך 7,500 שקל.
מקור
התובעות הינן שתי מורות מקצועיות ומחנכות שהועסקו בתיכון לנערות חרדיות. לאחר שהמורות התפטרו בשל הרעת תנאי עבודתן, הן הגישו יחד תביעה לפיצויים. בית דין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו קבע בשבוע שעבר (יום ו') שהתובעות יקבלו החזר שכר שנוכה לא כדין ופיצויי פיטורין.
התיכון הינו בית ספר ייחודי, המיועד לנערות שאינן מגיעות מבתים חרדים מובהקים ומעוניינות בחינוך חרדי, והוא אינו מוכר באופן רשמי ואינו מקבל תקציב ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות, כפי שניתן למוסדות חינוך מוכרים.
המורות נדרשו לתרום לבית הספר עשירית משכרן
לטענת התובעות, משכרן נוכה סכום שלא כדין בגין "מעשר כספים" לרווחת תקציב בית הספר. לדבריהן, הן חתמו על הסכם עבודה, שאחד הסעיפים בו קבע כי המורה מסכימה שינוכה משכרה "מעשר כספים" בתוך תלוש השכר.
המורות העידו בפני בית הדין כי הסיבה היחידה שהן הסכימו להפריש כספים מהמשכורת שלהן היא החשש להרעה בתנאי העסקתן ומפיטורין. אחת התובעות טענה כי במהלך השנה האחרונה היא סירבה להפריש כספים, מכיוון שחשה בטוחה בשל הריונה, ומהידיעה כי לא ניתן לפטרה במהלך ההריון.
לטענת הנהלת בית הספר, על פי ההלכה היהודית מוטלת על כל אדם החובה להפריש משכרו "מעשר כספים", ואף הוסיפה שמאחר ומדובר בבית ספר חרדי, שהמורים בו חרדים לקיומה של הלכה, הם מחויבים להפריש משכרם מעשר, לפיכך ההנהלה הגיע להסכמה עם התובעות שעשירית משכרן תופרש למען בית הספר.
בטענותיה ציינה הנתבעת את הוראת חוק הגנת השכר, הקובעת כי ניתן לנכות משכר עבודה "תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו", והדגישה כי התשלומים בוצעו בהסכמה מלאה ומדעת של המורות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי החתמת מורות על "תרומה" של 10% משכרן בחזרה לתקציב בית הספר, מנוגדת לחוק ומדובר בניכוי שכר שלא כדין. לפיכך נקבע כי התובעות יקבלו החזר על הניכוי שבוצע.
האם חלה הרעה בתנאי עבודתן של המורות?
המורות עבדו בבית הספר כשלוש וארבע שנים בהתאמה. במהלך תקופת עבודתן הצטמצם אחוז המשרה שלהן ממשרה מלאה לאחוז משרה נמוך יותר, ושתיהן היו צפויות לעבוד בשנת הלימודים הבאה בהיקף משרה של פחות מ- 45%.
הנהלת בית הספר טענה כי לאחר שקיבלה מהמורות התראה על כוונתן להתפטר בשל צמצום היקף משרתן, היא פעלה על מנת לתקן את ההרעה המוחשית ואף הציעה להן ללמד מקצועות נוספים, אך התובעות סרבו.
בית המשפט קיבל את גרסתן של התובעות והשתכנע כי הן התפטרו בשל הרעת מוחשית בתנאי העבודה, על כן הן זכאיות לפיצויי פיטורין בדין מפוטרות. עוד נקבע כי כל האחת מהתובעות זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 שקל, בגין ניצול מחפיר תוך פגיעה משמעותית בתנאי העסקתן ושכרן על פי דין.
בסופו של דבר התובעת שעבדה ארבע שנים תפוצה בסך 38,900 שקל, והתובעת שהועסקה במשך שלוש שנים תפוצה בסך 33,400 שקל. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות המשפט בסך 7,500 שקל.
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה