התמונות מבית העלמין באשקלון בימי הלחימה יכולות לשמש כסצנות בסרטי אימה. בני משפחה חרדים שמסתתרים בחדר ההמתנה עם המת וגופה על אלונקה שנותרת מיותמת בשטח בזמן שהעובדים תופסים מחסה
שמוליק חדד
שמוליק חדד
בעוד שהאירועים המשמחים והחגיגות נמצאים בסוג מסוים של הפוגה יש הצגות שחייבות להימשך: ההלוויות בבית העלמין באשקלון מתקיימות כרגיל. "הלוויות אי אפשר לדחות", פסק מנהל חברת קדישא באשקלון, אלי יפרח. "ביום ראשון למשל היו לנו שש לוויות, שחלקן נערכו תוך כדי האזעקות".
עשרות הלוויות התקיימו מאז תחילת המבצע בשני בתי העלמין בעיר, חלקן על רקע הצופרים, השריקות והפיצוצים. "השינוי הוא בכך שלפני כל הלוויה אני מגיע באופן אישי ומבצע תדרוך על פי דף הנחיות והסברים שקיבלנו מפיקוד העורף", הסביר יפרח את המציאות המורכבת. "כתוב שם לא להתכנס יותר מ־300 איש בהלוויה אחת ויש להזמין כמה שפחות אנשים. אם נשמעת אזעקה, חובה להיצמד לקיר הדרומי של חדר ההספדים או חדר הטהרה. אין לנו מיגוניות אבל יש לנו את המבנה של הכינוס בחדר ההספדים".
רטקות כבר נפלו באזור - ארכיון (צילום: אלבום פרטי)
במקרה שמסע הקבורה כבר יצא לדרכו מבית ההספדים, כפי שכבר קרה כמה פעמים, ההנחיות קיבלו ממשות. יפרח: "זה באמת מה שעשו. אנשים נשכבו על הכביש או בצד הדרך ושמו ידיים על הראש. אני גם מבקש תמיד בכל הלוויה לא להרבות בהספדים. משתדלים לעשות כל מה שחובה לעשות. בהזדמנות הזו אני קורא לכל מבקרי בית העלמין לא לעלות כעת לקברי בני משפחה. יש לנו גיבוי הלכתי מרב העיר, כי המקום לא מוגן אלא פתוח. נפילות היו לנו לא מעט בשטח בית העלמין, בעיקר מסביב לחלקות למזלנו הרב".
בשל העובדה שתוצרי יירוט נפלו בשטח בית העלמין מקפיד יפרח להמתין עשר דקות לאחר כל ירי. "יש המון רסיסים", הוא אמר. "ביום רביעי שעבר הייתה כמות גדולה של יירוטים וגם של גראדים בשטח בית העלמין. היו הלוויות שלא התחילו בזמן כי היו אזעקות. עמדתי על כך שנחכה עשר דקות עד לתום האזעקה. כל הלוויה מתחילה רק אחרי שאני נותן את התדרוך".
באחת ההלוויות, עם הישמע האזעקה, לקו כמה בני משפחה בחרדה. הם נכנסו לחדר ההמתנה, שבו נמצאות הגופות, ופשוט עמדו לצד מיטת המת.
"בימים כתיקונם כמובן שאנשים לא נכנסים לשם", אמר יפרח. "אנשים מפחדים להיכנס לחדר הזה, אבל אלה ימים לא רגילים וקרו כמה מקרים שאנשים העדיפו להסתתר בחדר עם המת. כל מה שאנו עושים, גם את זה, יש לנו גיבוי הלכתי. הטהרה עצמה מתבצעת כרגיל עם כל מה שמתבקש הלכתית. גם פה עשינו שאלת רב ועושים כל מה שצריך".
הבעיה היא בעת מסע ההלוויה עצמו. בית העלמין הדרומי גדל מאוד בשנים האחרונות והמרחק מהקצה לחלקות הקבר מצריך הליכה לא מבוטלת. "ברגע שאנחנו יוצאים לשטח, אם אנחנו רחוקים 30 שניות, אני דורש מכולם לשכב על הרצפה", סיפר יפרח. "רצים, והמלווים מניחים את האלונקה עם הגופה על הקרקע וכל אחד תופס מחסה. אם המת מונח על העגלה שעליה האלונקה אז זה יותר פשוט - משאירים את העגלה ואז ממשיכים".
מפתיע לגלות כי עד היום טרם הוצבו מיגוניות בשטח בית העלמין. כשיפרח הבין שהישועה לא תגיע מהרשויות ניסה לרכוש מיגוניות בעצמו. להפתעתו גילה כי הביקוש גדול מההיצע. "אנו פועלים כעת לרכוש מיגונית אחת שתשמש את העובדים שנמצאים בשטח כל היום", הוא מעדכן. "אנו צריכים לחפור את הקברים, והם שם כל היום בנוסף להלוויות".
עשרות הלוויות התקיימו מאז תחילת המבצע בשני בתי העלמין בעיר, חלקן על רקע הצופרים, השריקות והפיצוצים. "השינוי הוא בכך שלפני כל הלוויה אני מגיע באופן אישי ומבצע תדרוך על פי דף הנחיות והסברים שקיבלנו מפיקוד העורף", הסביר יפרח את המציאות המורכבת. "כתוב שם לא להתכנס יותר מ־300 איש בהלוויה אחת ויש להזמין כמה שפחות אנשים. אם נשמעת אזעקה, חובה להיצמד לקיר הדרומי של חדר ההספדים או חדר הטהרה. אין לנו מיגוניות אבל יש לנו את המבנה של הכינוס בחדר ההספדים".
רטקות כבר נפלו באזור - ארכיון (צילום: אלבום פרטי)
במקרה שמסע הקבורה כבר יצא לדרכו מבית ההספדים, כפי שכבר קרה כמה פעמים, ההנחיות קיבלו ממשות. יפרח: "זה באמת מה שעשו. אנשים נשכבו על הכביש או בצד הדרך ושמו ידיים על הראש. אני גם מבקש תמיד בכל הלוויה לא להרבות בהספדים. משתדלים לעשות כל מה שחובה לעשות. בהזדמנות הזו אני קורא לכל מבקרי בית העלמין לא לעלות כעת לקברי בני משפחה. יש לנו גיבוי הלכתי מרב העיר, כי המקום לא מוגן אלא פתוח. נפילות היו לנו לא מעט בשטח בית העלמין, בעיקר מסביב לחלקות למזלנו הרב".
בשל העובדה שתוצרי יירוט נפלו בשטח בית העלמין מקפיד יפרח להמתין עשר דקות לאחר כל ירי. "יש המון רסיסים", הוא אמר. "ביום רביעי שעבר הייתה כמות גדולה של יירוטים וגם של גראדים בשטח בית העלמין. היו הלוויות שלא התחילו בזמן כי היו אזעקות. עמדתי על כך שנחכה עשר דקות עד לתום האזעקה. כל הלוויה מתחילה רק אחרי שאני נותן את התדרוך".
באחת ההלוויות, עם הישמע האזעקה, לקו כמה בני משפחה בחרדה. הם נכנסו לחדר ההמתנה, שבו נמצאות הגופות, ופשוט עמדו לצד מיטת המת.
"בימים כתיקונם כמובן שאנשים לא נכנסים לשם", אמר יפרח. "אנשים מפחדים להיכנס לחדר הזה, אבל אלה ימים לא רגילים וקרו כמה מקרים שאנשים העדיפו להסתתר בחדר עם המת. כל מה שאנו עושים, גם את זה, יש לנו גיבוי הלכתי. הטהרה עצמה מתבצעת כרגיל עם כל מה שמתבקש הלכתית. גם פה עשינו שאלת רב ועושים כל מה שצריך".
הבעיה היא בעת מסע ההלוויה עצמו. בית העלמין הדרומי גדל מאוד בשנים האחרונות והמרחק מהקצה לחלקות הקבר מצריך הליכה לא מבוטלת. "ברגע שאנחנו יוצאים לשטח, אם אנחנו רחוקים 30 שניות, אני דורש מכולם לשכב על הרצפה", סיפר יפרח. "רצים, והמלווים מניחים את האלונקה עם הגופה על הקרקע וכל אחד תופס מחסה. אם המת מונח על העגלה שעליה האלונקה אז זה יותר פשוט - משאירים את העגלה ואז ממשיכים".
מפתיע לגלות כי עד היום טרם הוצבו מיגוניות בשטח בית העלמין. כשיפרח הבין שהישועה לא תגיע מהרשויות ניסה לרכוש מיגוניות בעצמו. להפתעתו גילה כי הביקוש גדול מההיצע. "אנו פועלים כעת לרכוש מיגונית אחת שתשמש את העובדים שנמצאים בשטח כל היום", הוא מעדכן. "אנו צריכים לחפור את הקברים, והם שם כל היום בנוסף להלוויות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה