המונדיאל "השתלט" על העולם החרדי
לא רק תורה - גם מסי, רונאלדו וניימאר. בעולם החרדי כדורגל זה כבר לא רק "22 פוחזים רצים אחרי כדור". עד כדי כך, שבתחילת המונדיאל סולקו שלושה נערים מישיבה בירושלים, לאחר שהשאירו רדיו פתוח בשבת כדי להתעדכן. ועדיין, יש גם מי שמנסה לעצור את התופעה ("זו עבודה זרה"). תמונת מצב
עקיבא נוביק
אל תלמוד תורה יוקרתי בירושלים, הגיעה לפני כמה שבועות משלחת חשובה: חברי ועדת החינוך של הכנסת, שהובאו כדי להתרשם מטובי התלמידים בעולם החרדי.
הרב השוויץ בידיעות של הזאטוטים ובחן אותם על סיפורי משה רבנו, יעקב ועשיו וקריעת ים סוף. "טוב טוב, הבנתי", חייך בתגובה ראש הוועדה עמרם מצנע מתחת לזקנו. "אבל בואו נראה אם הם גם בקיאים בהבלי העולם הזה. מישהו פה יודע מי זה ליאו מסי?" חצי מהילדים הרימו את ידם.
הסיפור הזה מלמד על היחס המשתנה בעולם החרדי לספורט. כבר לא רק "22 פוחזים רצים אחרי כדור" (כל רב, בכל זמן), אלא תחום שהעניין בו הולך וגובר. עד כדי כך, שבתחילת המונדיאל סולקו 3 נערים מישיבת הדגל "חברון" שבירושלים, לאחר שהשאירו רדיו פתוח בשבת כדי לעבור לידו ולהתעדכן "במקרה" בתוצאות המשחקים.
צריך להבין - ישיבת חברון מכונה לא אחת 'אוקספורד של עולם התורה' - והפרשה הביאה את ראש הישיבה הרב דוד כהן להכריז ש"כל הישיבה הזדעזעה מזה. הישיבה הקיאה את זה". בשיחה פנימית שצוטטה בפורום "בחדרי חרדים" הודה הרב כהן שההתעניינות בספורט כבר זולגת אל תוך בית המדרש שלו. "ליל שבת זה מקסימום שלושה בחורים. שמדובר על הנושא של הספורט זה יכול להגיע למספר יותר גבוה"
בנימין, בחור ישיבה המתכוון לראות את הגמר באחד הקיוסקים, מסביר: "אין שום סתירה בלראות כדורגל ולחזור אחר כך לישיבה ללמוד. אפשר אמנם לומר שכדורגל זה קלות ראש וביטול תורה, אני די מסכים עם זה וזה באמת הדבר הכי חילוני שאני עושה. אבל זה לא אירוע פריצות שאסור בשום אופן לראות".
שמואל ולס (22), חרדי-מודרני תושב ירושלים, נזכר שבשנותיו בישיבה "כולם ידעו מתי יש כדורגל. הייתי יכול לראות שפתאום בערב שברצלונה
משחקת פתאום בתשע ככה המסדרונות מתחילים להיות דלילים ובבית מדרש נשארים רק הלמדנים. אחר כך ב-11-12 פתאום מתמלא מחדש ויש דיונים מפולפלים על התוצאה. המשגיח בישיבה די מתעלם מזה, כל עוד לא תפתח מחשב בחדר ותעשה הקרנה אלא תשמור על זה בשקט ובטוב טעם".
עיתונאי חרדי המעיד שהוא צופה אדוק בכדורגל, טוען שהתחביב כבר מזמן אינו נמצא בשוליים: "יש סצנה שלמה של מקומות בירושלים וסביב בני ברק שמקרינים לחרדים. קיוסקים, ברים וחנויות שבונות על צופים מהציבור החרדי. פעם זה היה מנהג שבאבניקי (שבאב=נוער שוליים), היום יש גם ממיר וחברון ועטרת (ישיבות חרדיות מובחרות. ע"נ). תחשוב על זה רגע, אין באמת פסול בצפייה במונדיאל. הרי רק גברים צופים, וזה לא שחייה או טניס ששם באמת יש בעיות צניעות. פה לכל היותר שחקן יוריד חולצה".
אך למרות שהכדורגל הולך וכובש לבבות חרדיים, באופן רשמי מדובר עדיין בעולם אסור. במשך כל ימי המונדיאל לא הופיע בעיתונות החרדית ולו דיווח אחד על המתרחש בברזיל, למעט טורי דעה עוקצניים על התרבות הקלוקלת ש"איננו שותפים לה".
הגדיל לעשות עיתון "משפחה" שלומי גיל, ששהה בעיר סאו פאולו בעת משחק הפתיחה של המונדיאל, ושיגר למערכת כתבת ענק אודות הקהילה היהודית בעיר בלי מילה אחת על האירוע הגדול שהתרחש שם. "זה כמו כת האמיש" ניסה אתמול גורם חרדי להסביר. "נראה לך שהם לא רואים מונדיאל? ברור שכן. אבל לא יקרינו על הכרכרות שלהם משחקים אלא בצנעה. יש עניין של צורה פומבית, גם אם בפועל כל מי שרוצה יודע מה התוצאה ומי כבש".
בשורה התחתונה, בחברה החרדית ה'הארד-קור' מי שצופים בכדורגל הם שוליים. אבל בקהילת החרדים המודרניים, הנחשבת לזרם החרדי הגדול ביותר כיום, ידע אקטואלי בספורט הוא עניין נפוץ, גם אם ברמות בקיאות שונות. כבר לא בושה לדעת מיהם באלוטלי ורונאלדו, וכבר לא מוזר להתפלל בלב לרפואתו של ניימאר.
אריה דרעי ומכבי ת"א
מאז ומעולם היו הספורט בכלל והמונדיאל בפרט ידועים כחוצי גבולות - באיראן ובארצות הברית מתעניינים באותם משחקים, באפריקה ואירופה, בעזה ובדרום המופצץ - וכן, גם בעולם החרדי.
כבר בסוף שנות השמונים פיתח אריה דרעי תחביב סודי. הוא נהג להגיע בלילות חמישי למשרדו בירושלים ולצפות במשחקיה של מכבי תל אביב. שותפו לצפיות האלה היה לא אחר מהרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה וכיום חבר מועצת החכמים המפלגתית. יום אחד, כך מספרים בש"ס, זימן הרב עובדיה את השניים להתייעצות בביתו. "בואו אלי בשמונה וחצי בערב" ביקש מרן, ולא ידע שבאותו זמן מתחיל משחק חשוב מאד.
דרעי ויוסף הבן הגיעו אל הרב וישבו מולו כשהם מגניבים מבטים לחוצים אל שעוניהם. לאן אתם ממהרים, תמה הרב עובדיה, והשניים החליפו מבטים והשיבו- "לשיעור של הרב ברקוביץ'". משך מרן בכתפיו ושחרר אותם לצפות במיקי ברקוביץ'.
כמעט שלושה עשורים אחר כך, כבר לא צריך להמציא תירוצים. איציק סודרי, מי שהיה דובר ש"ס במשך שנים וכיום מגדיר עצמו חרדי-מודרני, עורך בביתו שבגבעת שמואל הקרנות מרובות משתתפים ואף מעדכן את חבריו לטוויטר במתרחש. "היום חרדים בקיאים הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב. אפילו בקבוצת המשפחה שלי כתבתי שאני מארח לחצי גמר המונדיאל ואנשים גילו בקיאות".
אחת מחברי הקבוצה הזו היא יהודית יוסף, אחותו של סודרי והאישה החזקה בבית הרב עובדיה יוסף, שבעצמה נולדה בארגנטינה. "שמע, מונדיאל זו חוויה בינלאומית שכל העולם מדבר עליה. אתה רוצה להיות חלק מהחוויה הזו" מסביר סודרי. "איפה שאתה לא הולך - חתונה, שולחן שבת, מפגש עם חברים - שיחת היום היא כדורגל או המבצע בעזה. אז כמו שמתעניינים בכל סיפור אקטואלי, ככה אנחנו מתעניינים בנושאים שעל סדר היום. אין בזה בעיה הלכתית. אין שום בעיה עם הספורט, כל עוד לא הופכים אותו לדת כמו בדרום אמריקה".
הלוחם
מי שמנסה כבר 37 שנים להילחם בתופעה, ובהצלחה חלקית בלבד, הוא הרב מוט'קה בלוי, ראש "משמרת הקודש והחינוך" הקנאית. הוא החל את תפקידו כשנאבק בטרנזיסטורים שהוחבאו בישיבות וכיום הוא נלחם בסמארטפונים ובנוער נושר. בלוי טוען שמדובר בתופעה שולית ולא משמעותית.
"זה הפוך. הציבור דווקא מתחפר ומסתגר. יש עשרות אלפים בני תורה, ואנחנו מדברים על תופעה שולית ולא אמיתית. בחורי ישיבות נמצאים
במרחבים המוגנים, הלא הם היכלי הישיבות. למרות שכל הגלובוס מתעניין, בחורי ישיבות לא מתעניינים בזה. הם חושבים שמונדיאל זה אולם חתונות ירושלמי".
למרות זאת, בלוי לא נשאר שאנן ומבטיח ש"ככל שהתופעה מתגברת, יוצאים אנשים על קטנועים עם מצלמות למרכזי בילוי. יש בהחלט אנשים מטעם הרבנים שפועלים בשטח כדי לדאוג שהתופעה לא תתגבר, ומעבירים לראשי ישיבות את התמונות. בחור שהוזהר ונתפס שוב, ייזרק מהישיבה".
כמה כבר עפו במונדיאל הזה? "בודדים. אבל זו עוד לא תופעה שמצדיקה טיפול רציני. מה לעשות שיש שוליים רחבים לציבור החרדי".
אם תגלה שזו תופעה רחבה, כמו שטוענים?
"נפנה לגדולי הדור, נגיע לרב שטיינמן ונקבל הנחיות. במידת הצורך נעביר לראשי ישיבות תמונות של כל מי שלוקח חלק בעבודה הזרה הזאת, והם יפעלו.
תבין, חרדי הוא לא מי שנולד חרדי, אלא מי שמתנהג על פי הקודים ובהם משמעת מוחלטת לגדולי הדור. לכן מי שרואה כדורגל הוא ממילא לא חרדי". השבוע, בשעת שידור הגמר, יתברר מי רחוק יותר מהמיין סטרים החרדי - הצלמים של בלוי, או הצעירים שנפשם חשקה בשעה וחצי של כדורגל
מקור
לא רק תורה - גם מסי, רונאלדו וניימאר. בעולם החרדי כדורגל זה כבר לא רק "22 פוחזים רצים אחרי כדור". עד כדי כך, שבתחילת המונדיאל סולקו שלושה נערים מישיבה בירושלים, לאחר שהשאירו רדיו פתוח בשבת כדי להתעדכן. ועדיין, יש גם מי שמנסה לעצור את התופעה ("זו עבודה זרה"). תמונת מצב
עקיבא נוביק
אל תלמוד תורה יוקרתי בירושלים, הגיעה לפני כמה שבועות משלחת חשובה: חברי ועדת החינוך של הכנסת, שהובאו כדי להתרשם מטובי התלמידים בעולם החרדי.
הרב השוויץ בידיעות של הזאטוטים ובחן אותם על סיפורי משה רבנו, יעקב ועשיו וקריעת ים סוף. "טוב טוב, הבנתי", חייך בתגובה ראש הוועדה עמרם מצנע מתחת לזקנו. "אבל בואו נראה אם הם גם בקיאים בהבלי העולם הזה. מישהו פה יודע מי זה ליאו מסי?" חצי מהילדים הרימו את ידם.
הסיפור הזה מלמד על היחס המשתנה בעולם החרדי לספורט. כבר לא רק "22 פוחזים רצים אחרי כדור" (כל רב, בכל זמן), אלא תחום שהעניין בו הולך וגובר. עד כדי כך, שבתחילת המונדיאל סולקו 3 נערים מישיבת הדגל "חברון" שבירושלים, לאחר שהשאירו רדיו פתוח בשבת כדי לעבור לידו ולהתעדכן "במקרה" בתוצאות המשחקים.
צריך להבין - ישיבת חברון מכונה לא אחת 'אוקספורד של עולם התורה' - והפרשה הביאה את ראש הישיבה הרב דוד כהן להכריז ש"כל הישיבה הזדעזעה מזה. הישיבה הקיאה את זה". בשיחה פנימית שצוטטה בפורום "בחדרי חרדים" הודה הרב כהן שההתעניינות בספורט כבר זולגת אל תוך בית המדרש שלו. "ליל שבת זה מקסימום שלושה בחורים. שמדובר על הנושא של הספורט זה יכול להגיע למספר יותר גבוה"
בנימין, בחור ישיבה המתכוון לראות את הגמר באחד הקיוסקים, מסביר: "אין שום סתירה בלראות כדורגל ולחזור אחר כך לישיבה ללמוד. אפשר אמנם לומר שכדורגל זה קלות ראש וביטול תורה, אני די מסכים עם זה וזה באמת הדבר הכי חילוני שאני עושה. אבל זה לא אירוע פריצות שאסור בשום אופן לראות".
שמואל ולס (22), חרדי-מודרני תושב ירושלים, נזכר שבשנותיו בישיבה "כולם ידעו מתי יש כדורגל. הייתי יכול לראות שפתאום בערב שברצלונה
משחקת פתאום בתשע ככה המסדרונות מתחילים להיות דלילים ובבית מדרש נשארים רק הלמדנים. אחר כך ב-11-12 פתאום מתמלא מחדש ויש דיונים מפולפלים על התוצאה. המשגיח בישיבה די מתעלם מזה, כל עוד לא תפתח מחשב בחדר ותעשה הקרנה אלא תשמור על זה בשקט ובטוב טעם".
עיתונאי חרדי המעיד שהוא צופה אדוק בכדורגל, טוען שהתחביב כבר מזמן אינו נמצא בשוליים: "יש סצנה שלמה של מקומות בירושלים וסביב בני ברק שמקרינים לחרדים. קיוסקים, ברים וחנויות שבונות על צופים מהציבור החרדי. פעם זה היה מנהג שבאבניקי (שבאב=נוער שוליים), היום יש גם ממיר וחברון ועטרת (ישיבות חרדיות מובחרות. ע"נ). תחשוב על זה רגע, אין באמת פסול בצפייה במונדיאל. הרי רק גברים צופים, וזה לא שחייה או טניס ששם באמת יש בעיות צניעות. פה לכל היותר שחקן יוריד חולצה".
אך למרות שהכדורגל הולך וכובש לבבות חרדיים, באופן רשמי מדובר עדיין בעולם אסור. במשך כל ימי המונדיאל לא הופיע בעיתונות החרדית ולו דיווח אחד על המתרחש בברזיל, למעט טורי דעה עוקצניים על התרבות הקלוקלת ש"איננו שותפים לה".
הגדיל לעשות עיתון "משפחה" שלומי גיל, ששהה בעיר סאו פאולו בעת משחק הפתיחה של המונדיאל, ושיגר למערכת כתבת ענק אודות הקהילה היהודית בעיר בלי מילה אחת על האירוע הגדול שהתרחש שם. "זה כמו כת האמיש" ניסה אתמול גורם חרדי להסביר. "נראה לך שהם לא רואים מונדיאל? ברור שכן. אבל לא יקרינו על הכרכרות שלהם משחקים אלא בצנעה. יש עניין של צורה פומבית, גם אם בפועל כל מי שרוצה יודע מה התוצאה ומי כבש".
בשורה התחתונה, בחברה החרדית ה'הארד-קור' מי שצופים בכדורגל הם שוליים. אבל בקהילת החרדים המודרניים, הנחשבת לזרם החרדי הגדול ביותר כיום, ידע אקטואלי בספורט הוא עניין נפוץ, גם אם ברמות בקיאות שונות. כבר לא בושה לדעת מיהם באלוטלי ורונאלדו, וכבר לא מוזר להתפלל בלב לרפואתו של ניימאר.
אריה דרעי ומכבי ת"א
מאז ומעולם היו הספורט בכלל והמונדיאל בפרט ידועים כחוצי גבולות - באיראן ובארצות הברית מתעניינים באותם משחקים, באפריקה ואירופה, בעזה ובדרום המופצץ - וכן, גם בעולם החרדי.
כבר בסוף שנות השמונים פיתח אריה דרעי תחביב סודי. הוא נהג להגיע בלילות חמישי למשרדו בירושלים ולצפות במשחקיה של מכבי תל אביב. שותפו לצפיות האלה היה לא אחר מהרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה וכיום חבר מועצת החכמים המפלגתית. יום אחד, כך מספרים בש"ס, זימן הרב עובדיה את השניים להתייעצות בביתו. "בואו אלי בשמונה וחצי בערב" ביקש מרן, ולא ידע שבאותו זמן מתחיל משחק חשוב מאד.
דרעי ויוסף הבן הגיעו אל הרב וישבו מולו כשהם מגניבים מבטים לחוצים אל שעוניהם. לאן אתם ממהרים, תמה הרב עובדיה, והשניים החליפו מבטים והשיבו- "לשיעור של הרב ברקוביץ'". משך מרן בכתפיו ושחרר אותם לצפות במיקי ברקוביץ'.
כמעט שלושה עשורים אחר כך, כבר לא צריך להמציא תירוצים. איציק סודרי, מי שהיה דובר ש"ס במשך שנים וכיום מגדיר עצמו חרדי-מודרני, עורך בביתו שבגבעת שמואל הקרנות מרובות משתתפים ואף מעדכן את חבריו לטוויטר במתרחש. "היום חרדים בקיאים הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב. אפילו בקבוצת המשפחה שלי כתבתי שאני מארח לחצי גמר המונדיאל ואנשים גילו בקיאות".
אחת מחברי הקבוצה הזו היא יהודית יוסף, אחותו של סודרי והאישה החזקה בבית הרב עובדיה יוסף, שבעצמה נולדה בארגנטינה. "שמע, מונדיאל זו חוויה בינלאומית שכל העולם מדבר עליה. אתה רוצה להיות חלק מהחוויה הזו" מסביר סודרי. "איפה שאתה לא הולך - חתונה, שולחן שבת, מפגש עם חברים - שיחת היום היא כדורגל או המבצע בעזה. אז כמו שמתעניינים בכל סיפור אקטואלי, ככה אנחנו מתעניינים בנושאים שעל סדר היום. אין בזה בעיה הלכתית. אין שום בעיה עם הספורט, כל עוד לא הופכים אותו לדת כמו בדרום אמריקה".
הלוחם
מי שמנסה כבר 37 שנים להילחם בתופעה, ובהצלחה חלקית בלבד, הוא הרב מוט'קה בלוי, ראש "משמרת הקודש והחינוך" הקנאית. הוא החל את תפקידו כשנאבק בטרנזיסטורים שהוחבאו בישיבות וכיום הוא נלחם בסמארטפונים ובנוער נושר. בלוי טוען שמדובר בתופעה שולית ולא משמעותית.
"זה הפוך. הציבור דווקא מתחפר ומסתגר. יש עשרות אלפים בני תורה, ואנחנו מדברים על תופעה שולית ולא אמיתית. בחורי ישיבות נמצאים
במרחבים המוגנים, הלא הם היכלי הישיבות. למרות שכל הגלובוס מתעניין, בחורי ישיבות לא מתעניינים בזה. הם חושבים שמונדיאל זה אולם חתונות ירושלמי".
למרות זאת, בלוי לא נשאר שאנן ומבטיח ש"ככל שהתופעה מתגברת, יוצאים אנשים על קטנועים עם מצלמות למרכזי בילוי. יש בהחלט אנשים מטעם הרבנים שפועלים בשטח כדי לדאוג שהתופעה לא תתגבר, ומעבירים לראשי ישיבות את התמונות. בחור שהוזהר ונתפס שוב, ייזרק מהישיבה".
כמה כבר עפו במונדיאל הזה? "בודדים. אבל זו עוד לא תופעה שמצדיקה טיפול רציני. מה לעשות שיש שוליים רחבים לציבור החרדי".
אם תגלה שזו תופעה רחבה, כמו שטוענים?
"נפנה לגדולי הדור, נגיע לרב שטיינמן ונקבל הנחיות. במידת הצורך נעביר לראשי ישיבות תמונות של כל מי שלוקח חלק בעבודה הזרה הזאת, והם יפעלו.
תבין, חרדי הוא לא מי שנולד חרדי, אלא מי שמתנהג על פי הקודים ובהם משמעת מוחלטת לגדולי הדור. לכן מי שרואה כדורגל הוא ממילא לא חרדי". השבוע, בשעת שידור הגמר, יתברר מי רחוק יותר מהמיין סטרים החרדי - הצלמים של בלוי, או הצעירים שנפשם חשקה בשעה וחצי של כדורגל
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה