"בצלם" ארגון שמאלני קיצוני - בתיעוד נפילת רקטה על שדרות
עדויות
עדותו של אבי אדף, תושב שדרות, על פגיעת רקטה בבית השכן, ששימש כמשפחתון
פגיעת רקטה בבית בשדרות, 3.7.14. צילום: אמיר כהן, רויטרס
ביום חמישי, 3.7.14, לפני שבועיים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, רקטה פגעה בבית של השכן שלי. באותו יום הבית שימש כמשפחתון בתורנות. יש פה כמה משפחות שחולקות את הטיפול בילדים שלהן, לפי תור. כל אחת אחראית ליום אחר בשבוע, בסך הכל חמישה ילדים. אחרי התראת "צבע אדום" שמענו את הפיצוץ ואני ואשתי רצנו החוצה. נכנסו לבית השכן ולחדר הבטחון, שם היו הילדים, כדי להוציא אותם. אני ואשתי החזקנו ילד אחד בכל יד ויצאנו. הילד החמישי היה עם המטפלת. הרקטה פגעה בקיר הבית ונתקעה בו, אבל למזלנו הרב היא לא התפוצצה, ולכן הנזק היה קטן יחסית. למדתי מנסיון העבר לא לתת לילדים לראות את הנזק שגרמו הרקטות, כי זה יכול להיות טראומטי, אז חיכיתי עם הילדים בתוך הבית עד שהחבלנים פינו את הרקטה שהיתה תקועה בקיר לפני שיצאנו.
יש לי ארבעה ילדים, הבוגרים הם כבר חייל וסטודנט. שני הילדים הצעירים שלי שעדיין בבית, בני 13 ו-10, נולדו כבר לתוך תקופת התקפות הקסאמים. פעמיים פגעו רקטות בבית שלי, לפני 8 שנים ולפני 6 שנים. בפעם הראשונה, לפני שמונה שנים, לא הייתה התראת "צבע אדום". הרקטה כנראה נורתה ממקום נמוך ולכן לא נקלטה בחיישנים. היא פגעה בבית וניפצה את כל החלונות בבת אחת. היינו בממ"ד ולכן לא נפגענו. מאז הפגיעות בבית הילדים לא מסכימים לישון בחדר שלהם אלא רק בממ"ד. זה ככה בכל לילה, לא רק בתקופה של הסלמה. אחד מהם מגיע באופן קבוע ל"מרכז חוסן" לטיפול בטראומה, ונפגש עם מטפל שעוזר לו להתמודד עם הפחדים. אנחנו משתדלים לדבר איתם על המצב ועל הכל בפתיחות. אני מרגיש שאת הנזק הנפשי שנגרם לילדים בשדרות נגלה באמת רק בעוד הרבה שנים
עדותו של אבי אדף, תושב שדרות, על פגיעת רקטה בבית השכן, ששימש כמשפחתון
פגיעת רקטה בבית בשדרות, 3.7.14. צילום: אמיר כהן, רויטרס
ביום חמישי, 3.7.14, לפני שבועיים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, רקטה פגעה בבית של השכן שלי. באותו יום הבית שימש כמשפחתון בתורנות. יש פה כמה משפחות שחולקות את הטיפול בילדים שלהן, לפי תור. כל אחת אחראית ליום אחר בשבוע, בסך הכל חמישה ילדים. אחרי התראת "צבע אדום" שמענו את הפיצוץ ואני ואשתי רצנו החוצה. נכנסו לבית השכן ולחדר הבטחון, שם היו הילדים, כדי להוציא אותם. אני ואשתי החזקנו ילד אחד בכל יד ויצאנו. הילד החמישי היה עם המטפלת. הרקטה פגעה בקיר הבית ונתקעה בו, אבל למזלנו הרב היא לא התפוצצה, ולכן הנזק היה קטן יחסית. למדתי מנסיון העבר לא לתת לילדים לראות את הנזק שגרמו הרקטות, כי זה יכול להיות טראומטי, אז חיכיתי עם הילדים בתוך הבית עד שהחבלנים פינו את הרקטה שהיתה תקועה בקיר לפני שיצאנו.
יש לי ארבעה ילדים, הבוגרים הם כבר חייל וסטודנט. שני הילדים הצעירים שלי שעדיין בבית, בני 13 ו-10, נולדו כבר לתוך תקופת התקפות הקסאמים. פעמיים פגעו רקטות בבית שלי, לפני 8 שנים ולפני 6 שנים. בפעם הראשונה, לפני שמונה שנים, לא הייתה התראת "צבע אדום". הרקטה כנראה נורתה ממקום נמוך ולכן לא נקלטה בחיישנים. היא פגעה בבית וניפצה את כל החלונות בבת אחת. היינו בממ"ד ולכן לא נפגענו. מאז הפגיעות בבית הילדים לא מסכימים לישון בחדר שלהם אלא רק בממ"ד. זה ככה בכל לילה, לא רק בתקופה של הסלמה. אחד מהם מגיע באופן קבוע ל"מרכז חוסן" לטיפול בטראומה, ונפגש עם מטפל שעוזר לו להתמודד עם הפחדים. אנחנו משתדלים לדבר איתם על המצב ועל הכל בפתיחות. אני מרגיש שאת הנזק הנפשי שנגרם לילדים בשדרות נגלה באמת רק בעוד הרבה שנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה