ביקור האפיפיור פרנסיסקוס בארץ הקודש / מאת אסף חיים פרייס

ב- 1964 ביקר בארץ הקודש האפיפיור פאולוס הששי, לא מבלי לדרוש להיכנס למדינת ישראל, אז כבר בת 26 שנים, שלא דרך הכניסות הרשמיות – נמל התעופה או נמלי הים, אלא באמצעות מעבר מיוחד שנפתח בעבורו במעבר מגידו. את פניו בישראל קיבלו בזמנו הנשיא שז"ר והרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים. שניהם, כל אחד בדרכו, הראו לו מהו כבוד יהודי.

היחסים בין מדינת ישראל ובין הכנסייה היו סבוכים ומפותלים, מאז ומעולם. הכנסייה ובראשה האפיפיור לא טרחו להודיע רשמית לממשלת ישראל על ביקור האפיפיור והדבר הגיע לידיעת הגורמים הרשמיים במדינה באמצעות העיתונות העולמית. הבחירה במגידו כמקום הכניסה אף הוא לא היה מן הסתם. כידוע, ע"פ האמונה הנוצרית הרווחת, שם יהיה יום הדין האחרון לכופרים ולמאמינים בנצרות. מדינת ישראל עמדה מול עובדה מוגמרת, קרי – ביקור האפיפיור ולא יכלה לסרב לו. שרי הממשלה התייצבו במגידו ע"מ לקבל את פניו ועמם – הנשיא שז"ר. בהזדמנות הראשונה אמר הנשיא שז"ר בפני האפיפיור, קבל עם ועולם: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד" (מתוך ספר מיכה). לא מן הסתם בחר הנשיא שז"ר דווקא בפסוק זה לאומרו דווקא במגידו. בעוד האמונה הנוצרית לאחרית הימים ויום הדין מדברת על מגידו וניצחון הדת הנוצרית על כל באי העולם תוך העברתם בדין, מדבר הפסוק על הביטחון בהשם יתברך וחיי העם היהודי לנצח בשם אלוקיו, בביטחון גמור.



היום, יום ראשון, ה- 25 במאי 2014, מבקר האפיפיור ברשות הפלשתינאית ובישראל, לאחר שסיים את ביקורו בירדן. בביקור זה הזמין האפיפיור את נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס ואת ראש הרשות הפלשתינאית, אבו-מאזן, לבוא לוותיקן לתפילה משותפת למען השלום באזור. לא לסתם טורח האפיפיור להזמין דווקא את שני האישים הללו לתפילה משותפת. בכך, מסמן האפיפיור מעין מסלול עוקף ממשלת ישראל בכלל וראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו בפרט לצורך המשך שיחות השלום, לאחר שהופסקו לאחרונה. למיותר לציין כי מלשכת הנשיא פרס התקבלה תשובה חיובית בקשר להזמנה. "אנחנו מברכים על הזמנתו של האפיפיור פרנסיסקוס. הנשיא פרס תומך וימשיך לתמוך בכל הדרכים שיביאו לשלום", ידעו לרנן בקול שירה. מסלול עוקף ממשלת ישראל אינו זר לנשיא פרס ואינו מוזר בעיני הוותיקן. כל זאת, על רקע המיני משבר בין רה"מ ביבי נתניהו ובין שרת המשפטים ציפי לבני, בנוגע לאלו שהן שיחות עוקפות שקיימה עם אבו מאזן, לאחר ההוראה שהתקבלה כי יש להפסיק את כל המגעים עם הרשות הפלשתינאית ועם היושב בראשה, שכמעט והביאו לפיטוריה של שרת המשפטים לאלתר. לעומת זאת, בשעות אלו עדיין לא ברור עם אבו-מאזן ישוש על ההזמנה.

עם זאת ידוע, כי שלטונות ישראל הוציאו צווי הרחקה כנגד פעילי ימין בעיר ירושלים, ע"מ למנוע כל אפשרות לפרובוקציה מצדם כלפי האפיפיור. בעוד אלו מורחקים, נשאלת השאלה, מה עושה מדינת ישראל הרשמית עם בני דודנו, הערבים. האם יש לצפות שבמיוחד אלו מהם הקשורים בתאי חבלה ועוינות יידרשו לשאת דגלוני וותיקן ביד ימין וביד שמאל זרי פרחים? האם יש לצפות שדווקא ביום הזה, יהפוך נמר חברבורותיו וישא קולו כטלה, בקריאות הידד ושלום? שהרי כבר ברשות הפלשתינאית הבינו, שיש להרחיק את אנשי החמאס מהאזור ולמנוע מהם כל הגעה שהיא לכיוון האפיפיור, לא חלילה על למנוע פרובוקציות (את זה עשה שם המואזין בקולו בדיוק בעת דברי האפיפיור והתפילה שנשא שם), אלא יותר לכיוון מניעת פעולות "שגרתיות" של החמאס ואנשיהם, קרי – שימוש בירי, ניסיון פגיעה באפיפיור דווקא היום, ע"י חמוש רעול פנים שהגיע למקום ויטען לאחר מכן כי "שמע קולות שאומרים לו…" וכל מעשה מטורף אחר, השגור ושזור במעשיהם היום יומיים של תומכי החמאס משם.

קבר דוד המלך

הפעם, לקראת ביקורו של האפיפיור בארץ, שוב עולה וצץ לו עניין מסירת קבר דוד המלך לידי הוותיקן. בעיתונים שונים ברחבי העולם התפרסם

עניין זה ועלה לכותרות ותוך כדי כך הגיע לידי גורמים חרדיים בישראל ובעם היהודי, שעוררו מחאה נגד כוונה זו. ח"כ אורי מקלב אף הגיש שאילתא לראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין זה. הדבר הוכחש ע"י גורמי קואליציה שונים, אשר טוענים כי מדובר בהסכם הבנות כללי, כנראה בעניין המקומות הקדושים בישראל והקשר בינם ובין הוותיקן. כאן עולות שאלות מוסריות, הלכתיות, רעיוניות ובעיקר – משפטיות, כבדות משקל. למרות שבאם מדובר על מסירת הקבר לחזקת הוותיקן, שהרי מדובר במסירת החלק שאינו הקבר עצמו הדבר מעמיד שוב ושוב את היחסים בין מדינת ישראל והוותיקן תחת מבחנים נוקבים וכן את יחסי ישראל והעולם כולו. לעניין זה השלכות רבות משקל.

מסתבר, כי ככל שמדובר במסירת משהו מהמבנה לידי הנוצרים, שהרי מדובר בקומה שמעל לקבר דוד, אותו מקום הנקרא "הקנאקולום", אשר ע"פ האמונה הנוצרית שימש את ישו לסעודה האחרונה לפני מותו עם תלמידיו ובמשך זמן רב שימש כמקום תפילה. אלא, שברבות הימים, בעקבות סכסוכים פנימיים בין קבוצות נוצריות, השלטון העותומאני הפקיע את המקום מידי הנוצרים והקים מסגד ובו נבנה "מחראב", בו מצוי סימון לכיוון אליו מתפללים המוסלמים. גם בתקופת הבריטים נחסם המקום לשימוש כמקום תפילה בידי הנוצרים. אלא שלאחר קום המדינה ננטש המקום ע"י תושביו המוסלמיים ששלטו בו והוא עבר כולו לרשות ממשלת ישראל באמצעות משרד הדתות, למעט אולם הסעודה האחרונה המנוהל בידי משרד המשפטים. המבקרים העיקריים המצויים כיום במקום ועושים בו שימוש דתי הינם, כמובן, נוצרים קתולים ומזה שנים, שגורמים בוותיקן עושים הכל לאל ידם לשים את ידם על המקום ולהפכו לכנסיה נוצרית פעילה.

ההסכם הכללי המוזכר לעיל, אותו "הסכם הבנות", הינו הסכם כללי להכרה הדדית בין מדינת ישראל ובין הוותיקן. ע"פ החקיקה המנדטורית הידועה יותר כ- "דבר המלך", מוסדות דת במדינה פטורים מתשלום ארנונה מתוך היותם מוסדות דת. לוותיקן נכסים רבים וביניהם מוסדות רבים, בכל שטחי מדינת ישראל. כאשר ביקשה מדינת ישראל לחייבם בארנונה, טענו אלו כי הם משמשים כמוסדות דת ועל כן הם פטורים מתשלום הארנונה. כאן מצויה המחלוקת הקשה בין שני הצדדים. אמנם, אף בוותיקן מודים כי אין קשר בין אותם מוסדות אשר מבקשים את הפטור מהארנונה ובין הצהרתם על עצמם כמוסדות דת אולם, במסגרת ההסכם הכללי המוזכר כאן, הוותיקן התחייב לשלם את תשלומי הארנונה ומנגד, התחייבה מדינת ישראל להעביר את הקומה המדוברת בקבר דוד לידי הוותיקן. מסתבר, כנראה, שהדבר היחידי שמונע את ממשלות ישראל מהעברת אותה קומה לידי הוותיקן אינו חלילה ההכרה בצורך הנפשי היהודי המאמין להמשך ההחזקה במקום ע"י עם ישראל ומדינת ישראל, אלא דווקא אותה הגישה בה החזיקו הממשל הבריטי ולפניו הממשל העותומאני ולפיו, אין להתערב בכל סכסוך שהוא בין הכתות הנוצריות.

על רקע הדברים הללו, מרשה לעצמו האפיפיור לנצל את המאבקים הפוליטיים הקיימים בארץ ולהציע את אותה תפילה משותפת, אשר על פי שיטתו, תביא בהכרח לקידום התהליך או להמשכיותו, על אפו ועל חמתו של ראש ממשלת ישראל, כשהוא מודע לעובדה שלשמע דבריו יאוצו ירוצו לא רק נשיא המדינה אלא גם – ובמיוחד – אנשי האופוזיציה, על מנת להוכיח שלשיטתם, ראש הממשלה בפרט וממשלת ישראל בכלל, מנותקים מהמציאות ופועלים בניגוד לתהליך השלום ולא עמו. בכך, ממשיך האפיפיור גם את דרכם של האיחוד האירופי וארגונים נוספים בעולם, בשיתוף פעולה הדוק של נשיא מדינת היהודים ושל ארגוני שמאל, על מנת להחיות תהליך שלום "אלטרנטיבי" ובדרך זו יכפו על מדינת ישראל, על כורחה, את המשך המגעים עם מי שמבקשים להשמידה.

אחת השאלות המטרידות והמהותיות ביותר, הינה – שאלת הזכות המוסרית, אם בכלל, הקיימת למדינת ישראל לשאת ולתת על המקומות הקדושים לעם היהודי בפרט ולעדות אחרות בכלל, כאשר אין ספק, שרוב המקומות והאתרים המוכרים כקדושים לעדה זו או אחרת יש בהם מן המשותף לשאר העדות. אחד המקומות האלו הינו הכותל המערבי והר הבית, שיש רבים שמודים שמדינת ישראל טעתה כאשר נתפס הר הבית והיה "בידינו", לא הושלמה המלאכה

גם מבחינה חוקית והועברו לידינו באופן סופי ומלא, חלק מזה בראיית העולם של "בואו לא נרגיז את הגויים". על מנת להוסיף נופך של קדושה לעניין זה, שיתפה הרבנות בישראל פעולה והכריזה על הר הבית כעל אזור האסור על יהודים. נשאר רק לשאול למי להודות שאת הכותל המערבי, לפחות, השאירו בסימן שאלה פתוח מאז ועד היום, כך שעדיין מתאפשר ליהודים "לבקר" במקום ולהתפלל בו.

ושאלת השאלות, כמובן, נוגעת בבסיס היחסים בין מדינת ישראל והוותיקן. האם באמת קיימת הכרה מצד הוותיקן במדינת ישראל כמדינה בעלת זכויות קיום וזכויות על אדמתה? או שמא מדובר על הסכם שנושא חתימות אך לא יותר מזה. זוהי השאלה שאמורה להטריד את מנוחתו של כל יהודי בארץ ובעולם. הוותיקן אינו עוד סתם מדינה, המייצגת את תושביה. למרות היות הוותיקן המדינה הקטנה בעולם, היא מייצגת את הדת השנייה בגודלה בעולם, אם לא הראשונה (בתלוי על איזה מפקד ומרשם אוכלוסין עולמי נבדקים הממצאים). וכאשר אין תגובה הולמת, ברורה, בעלת אמירה חדה, הקובעת חד משמעית מה מותר ומה אסור לישות מדינית כמו הוותיקן לעשות בתוככי ישראל, הן מבחינה פוליטית מדינית והן מבחינת החזקה בנכסים, הדבר יכול בהחלט להביא את היחסים בין ישראל והוותיקן, את האזור ואת העולם כולו, למדרון חלקלק ביותר.
מקור: http://oneg1.com/?p=446