ישראל גרין
מכתב מרגש מאבא טורצקי
שלום לך חבר יקר.
שמעתי שטיפה הפריע לך המאמר שכתבתי לאתרי האינטרנט, המהווה המשך לכל מיני אמירות קשות ונאצות שכתבתי נגד ציבור העצניקים הארורים, וקראתי להם נחשים חוליגנים וכל מיני מילים כאלה. לדעתך אני מגזים עם השנאה שלי אליהם, יכול להיות שאתה צודק, אך בכל זאת אני רוצה שתבין את הרקע ומה הביא אותי לכתוב כך, ולדבר אליהם בכזו שנאה. אני מאוד רוצה שתקרא הכל עד הסוף, וכפי שאסביר לך במכתב נרגש וגלוי זה:
כפי שידוע לכל שכני ומכרי, רע לי מאוד בחיים. סדר יומי סב סביב תסכול אחד למשנהו. אם היית תושב שכונתי אפילו לא היית פונה אלי כי היית יודע זאת לבד. אך כיון שאינך מודע לכך, אפרט לך מה עובר בליבי הרגיש מהקימה בשעות הצהריים ועד שאני נכנס למיטה וחוזר חלילה.
אתחיל דווקא מהלילה, השעה אחת עשרה, ולא טוב בבית, למרות שכולם נהנים לראות אותי עושה קולות משונים וחיקויים מצחיקים אשתי משום מה לא נהנית מזה כל כך. לא נהנית זה מילה קטנה, ממש לא נהנית אפילו מתביישת בכך. אז אתה כבר מבין לבד שחוץ מלעשות פרצופים וקולות אין לי עוד מה למכור, אז אני יורד למטה, שם על הספסל אני רואה אנשים שעוברים, חלקם הולכים להתפלל ערבית, חלקם חוזרים מאיזו חתונה, חלקם הולכים עם איזה ספר ביד וכדו'. הצד השווה שבכולם הוא שכולם ממהרים הביתה, מה יש להם בבית? לא יודע. אבל ממהרים… אז אני ניגש למישהו ועושה לו חיקוי של מאיר פרוש, והוא? מחייך אומר לי לילה טוב, אבל ודאי לא מראה סימני הערכה מיוחדים. ניגש לאחר מבקש לשוחח איתו, באיזה עניין רציני, אני מתחיל להרצות לו על גדלותו של מרן הרב שטיינמן, הוא מהנהן בראשו עושה פששש, שולח אותי לגולדברג המחבר של העלון "כאייל תערוג" וממשיך הלאה. זה נראה שהוא לא קנה את הסיפור שהמצאתי. בסוף אני מוצא את האדם שאין לו לאן למהר, שמוכן לשמוע ממני חיקויים ובדיחות, ועוזר לי גם להמציא סיפורי מופתים על אדם שהצליח לעשות קידוש לבנה בסוף החודש בזכות ברכת הגר"ח, או על אדם שמצא מכרה יהלומים וכו'. תוך כדי אני שולח את הסיפור לינקי קנייבסקי, (מה שמביא לי צ'ק לא רע בסוף החודש) עד שגם להוא נמאס, אז אני שוקע באייפון האהוב עלי (לצורכי פרנסה) עד שכבר מתחילים לקום כמה אנשים, ואני עולה הביתה לישון.
בלילה באים אלי בסיוטי החלומות כל אותם עצניקים שלא מתייחסים אלי ולא מכבדים אותי כיאה למעמדי, פעם הם באים אלי בדמות נחשים, פעם הם נראים כמו עלוקות שמוצצים לי את הדם, עד שהם מושכים לי בזנב, ואני מתעורר. זהו זה השעה שתיים עשרה וצריך לקום. אני קם כמו אריה, יש לי החלטה סופית להתנקם בהם בעצניקים להחזיר להם כמו שצריך. אחרי שנחתי שעתיים על הכורסא והתעדכנתי בכל מה שחדש בווצאפ ובפורומים, אני יורד למטה, אני רואה את העצניק הראשון שעובר מולי ועוד עם גמרא ביד (שיתבייש לו, מחזיק גמרא כדי לבזות את מרנן ורבנן!) פותח בצעקות דרמטיות לעברו "תתבייש לך חצוף. אני רוצה להיפרד ממך" אך החצוף המגעיל הזה לא מתבייש, אתה יודע מה הוא עונה לי? "אני אף פעם לא הייתי איתך, איך תיפרד ממני?" אין לו בושה. אבל אני לא נפגע ממנו. כי ברור לי שהוא אומר לי את זה והוא מתכוון למרן ראש הישיבה. כך אני חוזר הביתה עצבני, יושב וכותב מאמר. אתה יודע שלא קל לי לכתוב, אני כותב משפט בודק את הקשר בין מילה למילה. עוד משפט ועוד אחד, שולח לכמה חברים שיתקנו את כל שגיאות הכתיב, בסוף שולח למוטקה בלוי שיוסיף לי כמה מילים מפוצצות כמו: "חולרות" "מגרדים" "טפילים" וכדו'. כך אני יושב עד שכבר חושך, שולח את המאמר למישהו שמסכים להכניס לאתר שלו (לא תמיד הולך לי, רק אחת לעשר מאמרים בערך מכניסים את זה בסוף.)
הערב מגיע, ואני פורח, אני שולח אס אם אסים לגלסנר בן דודי מקול ברמה שיעלה אותי לראיון, או שידאג לי לאיזה שעת שידור היום. לפעמים גם יש איזה חבדניק שעושה אירוע ומזמין אותי לדבר. עד שאני חוזר הביתה יורד למטה, רואה את העצניקים הארורים, מתעצבן וחוזר חלילה.
אני מקווה מאוד שעכשיו אתה מבין אותי יותר, בלי העצניקים האלו על מי הייתי מוציא את העצבים והכעס, על אשתי? על ילדי? תחשוב על זה. היה אפילו איזה עצניק ארור שאמר לי (ככה בפנים) שהוא שמח שאני מוציא את הכול עליהם.
בתקווה להבנה
אבא טורצקי
נ.ב. במידה ואראה צורך ארחיב בפרטים לאחר ההתפרצות הבאה. כמו"כ יתכן ואראה צורך לפרט את הדברים באזור מגורי בתפוצה נרחבת, באם אראה שההתפרצויות שלי שם ממשיכות ויש מי שאינו מבין לליבי דיו.
מכתב נרגש מאבא טורצקי.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה