יולי 2014
מכתב מאחמד , בן של חבר מעזה
בדרך לא דרך הגיע אלי מכתב מאחמד המתגורר בעיר עזה
רקע
אני הכרתי את אבא של אחמד, מוסה, שעבד לפני הרבה שנים כמסגר במסגרייה בדרום ת"א.
איש נחמד שהיה יוצא כל בוקר מעזה בשעה 04:00 ומתחיל לעבוד ב-06:30 במסגרייה בת"א .
מוסה עשה לעצמו פרנסה טובה והצליח לקנות למשפחתו דירה בעיר עזה .
אחמד בנו של מוסה היה מגיע מדי פעם עם האבא לעזור לו בעבודה .
אחמד , שהוא כבן 30 היום ואב לילדים כותב .
"לפני שנים כשאבא נאלץ לעזוב את העבודה בת"א הוא התחיל לעבוד במסגרייה קטנה בעזה .
הפרנסה הייתה קשה ואני הייתי עובד איתו על מנת לעזור בפרנסת הבית .
בשנת 2006 שיצאתם מרצועת עזה , דקה אחרי התחילו להסתובב בעיר טנדרים עם חבורות בריונים של החמאס שהשתוללו ברחובות .
ירו לכל כיוון , הרביצו והרגו כל מי שנראה להם שהוא נגדם והיה פחד לצאת לרחוב .
אנחנו ישבנו כמה ימים בתוך הבית , אבא לא הרשה לאף אחד לצאת .
לאחר כמה ימים יצאנו רק אבא ואני לעבוד במסגרייה ולהביא קצת פרנסה .
כל פעם ששמענו רכב מתקרב היינו מתמלאים בפחד ומחפשים מקום מסתור .
יום אחד נעצר טנדר עם חבורת בריונים מהחמאס ליד המסגרייה , הם נכנסו למסגרייה ולקחו איתם את בעל המסגרייה .
אחרי יומיים הוא חזר עם פנים נפולות ודיבר עם אבא , אני ישבתי בצד והקשבתי .
הבנתי שהחמאס הודיע לו שמהיום המסגרייה שלו תעבוד עבור החמאס , ורק עבור החמאס .
הם קבעו לו את המחירים וגם את ההספק הנדרש ממנו .
מאותו יום כל בוקר היה מגיע בריון חמוש מהחמאס , מתיישב במסגרייה ואנחנו היינו מייצרים צינורות עם כנפיים ומתקנים שהבנתי לאחר מכן שנועדו לשיגור רקטות .
יום אחד הגיע טנדר עם בריונים מהחמאס , התנפלו על אבא שלי ולקחו אותו מהמסגרייה .
יותר לא ראינו את אבא שלי .
בעל המסגרייה ביקש ממני לא לבוא יותר לעבודה , שאלתי מה קורה עם אבא שלי והתשובה שקיבלתי הייתה שהחמאס גילו כי אבא עבד בת"א וחשדו שהוא משתף פעולה עם ישראל והעבירו אותו למקום של החשודים כמשתפי פעולה .
מאוחר יותר הבנתי שפשוט הרגו אותו וזרקו את גופתו לבור .
החיים נהיו קשים יותר ויותר , עבודה לא הייתה ,קיבלנו הקצבה קטנה של כסף כל חודש שבקושי הספיקה ללחם וחלב .
יום אחד הציע לי חבר לבוא איתו לכמה ימי עבודה מיוחדת , מאחר והייתי זקוק לפרנסה הלכתי איתו .
הגענו לאיזה דירה בעזה , היינו 6 חברה, הכניסו א
ותנו לארגז של טנדר סגור ישבנו בחושך ולא יכולנו לראות כלום , נסענו כשעה ובסוף הורידו אותנו בתוך מבנה סגור .
לא ידענו איפה אנחנו .
הראו לנו חור באדמה ואמרו לנו לרדת למטה , הירידה הייתה מפחידה ומצאנו עצמנו בתוך תעלה , הלכנו בפנים כמה מאות מטרים והגענו לקצה .
שם חיכו לנו 2 בריונים מהחמאס , נתנו לנו כלי עבודה , הסבירו לנו מה לעשות והתחלנו לחפור ולהאריך את המנהרה .
העבודה הייתה קשה , האוויר מחניק , עבדנו במשמרות של 8 שעות עבודה ו4 מנוחה .
נשארנו במנהרה כ- 10 ימים , בריוני החמאס התחלפו כל יום , הם היו צועקים ומרביצים לנו כשחשבו שקצב העבודה נמוך.
אחרי כ- 10 ימים הוציאו אותנו , נתנו לכל אחד מאיתנו קצת כסף ושוב לטנדר הסגור והורידו אותנו במרכז עזה .
לא ידענו איפה היינו ואיזו מנהרה חפרנו וגם השכר היה נמוך , אבל היה .
לא חזרתי יותר לעבודה הזו .
חשבתי לחזור לעבודה במסגרייה , הלכתי לשם והמסגרייה הייתה סגורה .
שאלתי את השכנים מה קרה והם בפחד אמרו לי שהמסגרייה עברה למקום אחר ואף אחד לא יודע לאן .
הם סיפרו שכל בוקר מגיע טנדר עם ארגז סגור , כל עובדי המסגרייה נכנסים לארגז ורק בלילה מאוחר הם חוזרים.
מצאתי עצמי עובד בעבודות זמניות על מנת להביא אוכל למשפחתי .
כל הזמן אנחנו חיים בפחד , ברחובות מפעם לפעם מגיע טנדר עם בריוני חמאס חמושים , עוצרים תוקפים אזרחים מרביצים יורים הורגים ומסתלקים .
אנחנו רואים בעזה את העשירים , אנשי החמאס גרים בבתים מפוארים , נוסעים במכוניות חדשות , שולחים את הילדים ללימודים בחו"ל ורוב תושבי עזה חיים בעוני , בלי עבודה ובפחד מבריוני החמאס .
לפעמים הילדים מספרים לי שהחמאס מחלק ממתקים לילדים במקומות שונים ברצועת עזה , הילדים הולכים לקבל ממתקים ומיד אחרי זה אנחנו שומעים ששיגרו משם טילים ורקטות לעבר ישראל .
ישראל משיבה אש למקום השיגור וילדים נפגעים .
אני כותב לך את המכתב מכיוון שהמצב קשה מאוד מאוד .
אנחנו למזלנו גרים בעזה אבל ש לנו משפחות שגרות במקומות האחרים ברצועה , החמאס מנהל נגדכם מלחמה כל הזמן יורה טילים על ישובים שלכם, ואנחנו תושבי עזה נפגעים כל הזמן ואין לנו היכן להסתתר .
אנשי החמאס מאורגנים בבונקרים שלהם מתחת לאדמה , חלק מהם בכלל לא נמצאים ברצועת עזה , הם מוגנים ולא איכפת להם מהמשך המלחמה בעזה .
היו הרבה משפחות שהשכירו לחמאס חדרים או שטח בחצר הבתים שלהם , זה נתן להם פרנסה ועכשיו משוגרים טילים לעבר מישראל מהבתי
ם שלהם . הרבה בתים מופצצים לאחר מכן ע"י מטוסים שלכם .
אנחנו כל כך סובלים, מפחדים מבריוני החמאס , מפחדים מההפצצות שלכם , כל הזמן פיצוצים גדולים , שומעים שריקה של ירי רקטה או טיל ויודעים שמיד אחרי זה יהיה פיצוץ של פצצה שלכם .
שמענו גם על המנהרות שהחמאס חפר לישראל והבנתי שגם אני עבדתי בבניית מנהרה כזו , אנחנו לא מבינים למה הם עושים הכל לפגוע בישראל במקום לפתח את הרצועה ולשפר את חיי התושבים .
מקווה שהכל ייגמר אני ומשפחתי נהיה בחיים .
אבל אין לי תקווה , אני יודע שהחמאס ייקח לעצמו את כל הכסף שהעולם ייתן לשיקום עזה , יקנה עוד נשק ויבנה עוד וילות לבכירי החמאס .
בריוני החמאס ימשיכו לנסוע בטנדרים שלהם ולפגוע באכזריות בנו בתושבים .
אני יכול להגיד לך שאנחנו יודעים שחלק ממפקדי החמאס יושבים בבונקרים מתחת לבית החולים ובית ספר בעזה . הם יודעים שאתם לא תפגעו בהם שם וחבל.
אנחנו מתפללים שהעולם יעזור לנו להשתחרר משלטון הפחד האכזרי של החמאס .
אני בטוח שאם תפיץ את המכתב שלי לא תחשוף את השם האמיתי של אבא שלי שהיה חבר שלך ואת השם שלי.
מתפלל למותם של כל אנשי החמאס ושנזכה לחופש וחיים נורמאליים לילדנו ולנו ב ואי שנחזור לימים בהם אבא עבד בת"א עם החברים הטובים מישראל
אינשאללה مرحبا
אחמד
מכתב מאחמד , בן של חבר מעזה
בדרך לא דרך הגיע אלי מכתב מאחמד המתגורר בעיר עזה
רקע
אני הכרתי את אבא של אחמד, מוסה, שעבד לפני הרבה שנים כמסגר במסגרייה בדרום ת"א.
איש נחמד שהיה יוצא כל בוקר מעזה בשעה 04:00 ומתחיל לעבוד ב-06:30 במסגרייה בת"א .
מוסה עשה לעצמו פרנסה טובה והצליח לקנות למשפחתו דירה בעיר עזה .
אחמד בנו של מוסה היה מגיע מדי פעם עם האבא לעזור לו בעבודה .
אחמד , שהוא כבן 30 היום ואב לילדים כותב .
"לפני שנים כשאבא נאלץ לעזוב את העבודה בת"א הוא התחיל לעבוד במסגרייה קטנה בעזה .
הפרנסה הייתה קשה ואני הייתי עובד איתו על מנת לעזור בפרנסת הבית .
בשנת 2006 שיצאתם מרצועת עזה , דקה אחרי התחילו להסתובב בעיר טנדרים עם חבורות בריונים של החמאס שהשתוללו ברחובות .
ירו לכל כיוון , הרביצו והרגו כל מי שנראה להם שהוא נגדם והיה פחד לצאת לרחוב .
אנחנו ישבנו כמה ימים בתוך הבית , אבא לא הרשה לאף אחד לצאת .
לאחר כמה ימים יצאנו רק אבא ואני לעבוד במסגרייה ולהביא קצת פרנסה .
כל פעם ששמענו רכב מתקרב היינו מתמלאים בפחד ומחפשים מקום מסתור .
יום אחד נעצר טנדר עם חבורת בריונים מהחמאס ליד המסגרייה , הם נכנסו למסגרייה ולקחו איתם את בעל המסגרייה .
אחרי יומיים הוא חזר עם פנים נפולות ודיבר עם אבא , אני ישבתי בצד והקשבתי .
הבנתי שהחמאס הודיע לו שמהיום המסגרייה שלו תעבוד עבור החמאס , ורק עבור החמאס .
הם קבעו לו את המחירים וגם את ההספק הנדרש ממנו .
מאותו יום כל בוקר היה מגיע בריון חמוש מהחמאס , מתיישב במסגרייה ואנחנו היינו מייצרים צינורות עם כנפיים ומתקנים שהבנתי לאחר מכן שנועדו לשיגור רקטות .
יום אחד הגיע טנדר עם בריונים מהחמאס , התנפלו על אבא שלי ולקחו אותו מהמסגרייה .
יותר לא ראינו את אבא שלי .
בעל המסגרייה ביקש ממני לא לבוא יותר לעבודה , שאלתי מה קורה עם אבא שלי והתשובה שקיבלתי הייתה שהחמאס גילו כי אבא עבד בת"א וחשדו שהוא משתף פעולה עם ישראל והעבירו אותו למקום של החשודים כמשתפי פעולה .
מאוחר יותר הבנתי שפשוט הרגו אותו וזרקו את גופתו לבור .
החיים נהיו קשים יותר ויותר , עבודה לא הייתה ,קיבלנו הקצבה קטנה של כסף כל חודש שבקושי הספיקה ללחם וחלב .
יום אחד הציע לי חבר לבוא איתו לכמה ימי עבודה מיוחדת , מאחר והייתי זקוק לפרנסה הלכתי איתו .
הגענו לאיזה דירה בעזה , היינו 6 חברה, הכניסו א
ותנו לארגז של טנדר סגור ישבנו בחושך ולא יכולנו לראות כלום , נסענו כשעה ובסוף הורידו אותנו בתוך מבנה סגור .
לא ידענו איפה אנחנו .
הראו לנו חור באדמה ואמרו לנו לרדת למטה , הירידה הייתה מפחידה ומצאנו עצמנו בתוך תעלה , הלכנו בפנים כמה מאות מטרים והגענו לקצה .
שם חיכו לנו 2 בריונים מהחמאס , נתנו לנו כלי עבודה , הסבירו לנו מה לעשות והתחלנו לחפור ולהאריך את המנהרה .
העבודה הייתה קשה , האוויר מחניק , עבדנו במשמרות של 8 שעות עבודה ו4 מנוחה .
נשארנו במנהרה כ- 10 ימים , בריוני החמאס התחלפו כל יום , הם היו צועקים ומרביצים לנו כשחשבו שקצב העבודה נמוך.
אחרי כ- 10 ימים הוציאו אותנו , נתנו לכל אחד מאיתנו קצת כסף ושוב לטנדר הסגור והורידו אותנו במרכז עזה .
לא ידענו איפה היינו ואיזו מנהרה חפרנו וגם השכר היה נמוך , אבל היה .
לא חזרתי יותר לעבודה הזו .
חשבתי לחזור לעבודה במסגרייה , הלכתי לשם והמסגרייה הייתה סגורה .
שאלתי את השכנים מה קרה והם בפחד אמרו לי שהמסגרייה עברה למקום אחר ואף אחד לא יודע לאן .
הם סיפרו שכל בוקר מגיע טנדר עם ארגז סגור , כל עובדי המסגרייה נכנסים לארגז ורק בלילה מאוחר הם חוזרים.
מצאתי עצמי עובד בעבודות זמניות על מנת להביא אוכל למשפחתי .
כל הזמן אנחנו חיים בפחד , ברחובות מפעם לפעם מגיע טנדר עם בריוני חמאס חמושים , עוצרים תוקפים אזרחים מרביצים יורים הורגים ומסתלקים .
אנחנו רואים בעזה את העשירים , אנשי החמאס גרים בבתים מפוארים , נוסעים במכוניות חדשות , שולחים את הילדים ללימודים בחו"ל ורוב תושבי עזה חיים בעוני , בלי עבודה ובפחד מבריוני החמאס .
לפעמים הילדים מספרים לי שהחמאס מחלק ממתקים לילדים במקומות שונים ברצועת עזה , הילדים הולכים לקבל ממתקים ומיד אחרי זה אנחנו שומעים ששיגרו משם טילים ורקטות לעבר ישראל .
ישראל משיבה אש למקום השיגור וילדים נפגעים .
אני כותב לך את המכתב מכיוון שהמצב קשה מאוד מאוד .
אנחנו למזלנו גרים בעזה אבל ש לנו משפחות שגרות במקומות האחרים ברצועה , החמאס מנהל נגדכם מלחמה כל הזמן יורה טילים על ישובים שלכם, ואנחנו תושבי עזה נפגעים כל הזמן ואין לנו היכן להסתתר .
אנשי החמאס מאורגנים בבונקרים שלהם מתחת לאדמה , חלק מהם בכלל לא נמצאים ברצועת עזה , הם מוגנים ולא איכפת להם מהמשך המלחמה בעזה .
היו הרבה משפחות שהשכירו לחמאס חדרים או שטח בחצר הבתים שלהם , זה נתן להם פרנסה ועכשיו משוגרים טילים לעבר מישראל מהבתי
ם שלהם . הרבה בתים מופצצים לאחר מכן ע"י מטוסים שלכם .
אנחנו כל כך סובלים, מפחדים מבריוני החמאס , מפחדים מההפצצות שלכם , כל הזמן פיצוצים גדולים , שומעים שריקה של ירי רקטה או טיל ויודעים שמיד אחרי זה יהיה פיצוץ של פצצה שלכם .
שמענו גם על המנהרות שהחמאס חפר לישראל והבנתי שגם אני עבדתי בבניית מנהרה כזו , אנחנו לא מבינים למה הם עושים הכל לפגוע בישראל במקום לפתח את הרצועה ולשפר את חיי התושבים .
מקווה שהכל ייגמר אני ומשפחתי נהיה בחיים .
אבל אין לי תקווה , אני יודע שהחמאס ייקח לעצמו את כל הכסף שהעולם ייתן לשיקום עזה , יקנה עוד נשק ויבנה עוד וילות לבכירי החמאס .
בריוני החמאס ימשיכו לנסוע בטנדרים שלהם ולפגוע באכזריות בנו בתושבים .
אני יכול להגיד לך שאנחנו יודעים שחלק ממפקדי החמאס יושבים בבונקרים מתחת לבית החולים ובית ספר בעזה . הם יודעים שאתם לא תפגעו בהם שם וחבל.
אנחנו מתפללים שהעולם יעזור לנו להשתחרר משלטון הפחד האכזרי של החמאס .
אני בטוח שאם תפיץ את המכתב שלי לא תחשוף את השם האמיתי של אבא שלי שהיה חבר שלך ואת השם שלי.
מתפלל למותם של כל אנשי החמאס ושנזכה לחופש וחיים נורמאליים לילדנו ולנו ב ואי שנחזור לימים בהם אבא עבד בת"א עם החברים הטובים מישראל
אינשאללה مرحبا
אחמד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה