מאת רביב דרוקר
חייל חטוף הוא לא חייל הרוג. צודק, לא צודק, זו טבעה של החברה שלנו, מן הסתם לא רק שלנו. אין טעם להעביר את כולנו את הטלטלה של 'חייל חטוף' במקרים בהם יש סבירות גבוהה שהוא למעשה הרוג.
ביולי 2006 נחטפו 2 חיילים ללבנון (גולדווסר ורגב). תוך זמן קצר היה ברור שכמויות הדם שהם איבדו וראיות אחרות בזירה, מקטינים למינימום את הסיכוי שהם בחיים. המידע נשאר בכספת תקופה ארוכה והציבור הישראלי חי בתחושה הכוזבת שהם חיים. לא מעט מהזעם של כולנו במלחמת לבנון השנייה נבע מהעובדה, שכולנו הנחנו שיש סיכוי סביר שהם בחיים. האם ראש הממשלה אולמרט היה פותח במלחמה בכזו מהירות לו היינו יודעים מלכתחילה שקרוב לוודאי שהם הרוגים? סביר להניח שכן, אבל לעולם לא נדע ובטח לא נהיה בטוחים אם המלחמה הייתה מתגלגלת אותו הדבר, לו העובדות הללו היו בחוץ.
לפני מספר שבועות נחטפו שלושה נערים (שער, פרנקל ויפרח) על ידי החמאס. שעות בודדות לאחר היוודע דבר החטיפה כבר ידע מי שצריך לדעת שהסיכויים שהם חיים קלושים. הייתה את שיחת הטלפון, הקולות עליה היו ברורים והיו ראיות נוספות, שהורידו את הסיכוי שמישהו מהם חי למינימום. למרות זאת, במשך שבועות, הדרג המדיני וצה"ל פעלו במבצע עם שם מתעתע של "שובו בנים". בציבור נערכו תפילות לשחרורם של הנערים ואנשים חשובים הסתובבו מול המצלמות ואמרו שצה"ל פועל תחת ההנחה שהם חיים. האם היינו נוהגים אחרת לו היינו יודעים מהתחלה שיש סיכוי גבוה שהם מתים? עובדה שהתגובה הצבאית אחרי רצח ברוך מזרחי ז"ל לא הייתה דומה למקרה הזה. ייתכן אולי שחלק מהמבצע הצבאי (לא החיפושים) , לא היה קורה? אולי לא היינו עוצרים את משוחררי עסקת שליט?
שלא יהיה ספק, כל אחד ממשוחררי עסקת שליט צריך, מבחינתי, לבלות בכלא עד יום המאסר האחרון שלו. העסקה ההיא הייתה כניעה לא מוצדקת לפופוליזם, אבל הייתה עסקה. אם מי מהם חזר לעסוק בטרור, אז יש לנו את מלוא הלגיטימציה לעצור אותו, אבל זה לא המצב עם אותם חמישים ומשהו משוחררים שעצרנו שנית. תקראו את הכתבה המצויינת ב"הארץ" על הניסיון הנואש שלנו להכשיר את המשך מעצרם (הסתייגות – חלק מהראיות חסויות, כך שאנחנו לא יודעים מה יש בהן. לפי הזמן שחלץ, כנראה שאין נגד רובם אקדחים מעשנים).
הטענה המרכזית היא, מסתבר, שהם קיבלו מענק שחרור מאגגודה, שמסונפת לחמאס וזה הפר את תנאי שחרורם. עכשיו הסיפור הזה הופך לאבן ריחיים על הניסיון להגיע להפסקת אש. אני לא בעד הפסקת אש בעיתוי הנוכחי, אבל לא רואה טעם בהגבלת מרחב התמרון של ראש הממשלה, שכנראה כן מעוניין בזה, בגלל צעד שננקט גם בגלל אמוציות מיותרות.
טוענים בשב"כ שאם היו מפרסמים קודם את הראיות, שמצביעות על כך שבסבירות גבוהה הנערים אינם בין החיים, אז החוטפים היו מפיקים מכך רווחים. עוד לא ניתן לי הסבר אחד איך החוטפים היו יוצאים נשכרים מכך שהיינו יודעים מלכתחילה שיש קולות ירי על הקלטת.
הפעם צה"ל נהג נכון. הוא אפשר לכולנו להבין שהסיכוי שאורון שאול בחיים הוא קלוש. הוא נתן כבוד לאינטליגנציה שלנו והסביר למה הוא חושב כך (שני העדים שירדו מהנגמ"ש העידו שלא ראו מישהו נוסף יורד ממנו לפני הפיצוץ). אם יקרה נס ויתברר שאורון בחיים, איזה נזק ייגרם? צה"ל הרי לא הכריז עליו כחלל, אלא כנעדר. אם החמאס ירצה במקרה הפלאי הזה להפיק ממנו רווח, הרי הם יצטרכו להוכיח לנו שהוא בחיים.
זו לא דרך פעולה נקייה מחסרונות, אבל היא עדיפה בהרבה על מצב שכולנו היינו חושבים עכשיו שבאמת חמאס חטף אחד מחיילינו, דבר שללא ספק היה משפיע על שיקול הדעת המדיני והצבאי בהמשך המבצע.
חייל חטוף הוא לא חייל הרוג. צודק, לא צודק, זו טבעה של החברה שלנו, מן הסתם לא רק שלנו. אין טעם להעביר את כולנו את הטלטלה של 'חייל חטוף' במקרים בהם יש סבירות גבוהה שהוא למעשה הרוג.
ביולי 2006 נחטפו 2 חיילים ללבנון (גולדווסר ורגב). תוך זמן קצר היה ברור שכמויות הדם שהם איבדו וראיות אחרות בזירה, מקטינים למינימום את הסיכוי שהם בחיים. המידע נשאר בכספת תקופה ארוכה והציבור הישראלי חי בתחושה הכוזבת שהם חיים. לא מעט מהזעם של כולנו במלחמת לבנון השנייה נבע מהעובדה, שכולנו הנחנו שיש סיכוי סביר שהם בחיים. האם ראש הממשלה אולמרט היה פותח במלחמה בכזו מהירות לו היינו יודעים מלכתחילה שקרוב לוודאי שהם הרוגים? סביר להניח שכן, אבל לעולם לא נדע ובטח לא נהיה בטוחים אם המלחמה הייתה מתגלגלת אותו הדבר, לו העובדות הללו היו בחוץ.
 |
| החייל הנעדר אורון שאול |
שלא יהיה ספק, כל אחד ממשוחררי עסקת שליט צריך, מבחינתי, לבלות בכלא עד יום המאסר האחרון שלו. העסקה ההיא הייתה כניעה לא מוצדקת לפופוליזם, אבל הייתה עסקה. אם מי מהם חזר לעסוק בטרור, אז יש לנו את מלוא הלגיטימציה לעצור אותו, אבל זה לא המצב עם אותם חמישים ומשהו משוחררים שעצרנו שנית. תקראו את הכתבה המצויינת ב"הארץ" על הניסיון הנואש שלנו להכשיר את המשך מעצרם (הסתייגות – חלק מהראיות חסויות, כך שאנחנו לא יודעים מה יש בהן. לפי הזמן שחלץ, כנראה שאין נגד רובם אקדחים מעשנים).
הטענה המרכזית היא, מסתבר, שהם קיבלו מענק שחרור מאגגודה, שמסונפת לחמאס וזה הפר את תנאי שחרורם. עכשיו הסיפור הזה הופך לאבן ריחיים על הניסיון להגיע להפסקת אש. אני לא בעד הפסקת אש בעיתוי הנוכחי, אבל לא רואה טעם בהגבלת מרחב התמרון של ראש הממשלה, שכנראה כן מעוניין בזה, בגלל צעד שננקט גם בגלל אמוציות מיותרות.
 |
| פוסט בטוויטר שהעלו מחבלי החמאס |
טוענים בשב"כ שאם היו מפרסמים קודם את הראיות, שמצביעות על כך שבסבירות גבוהה הנערים אינם בין החיים, אז החוטפים היו מפיקים מכך רווחים. עוד לא ניתן לי הסבר אחד איך החוטפים היו יוצאים נשכרים מכך שהיינו יודעים מלכתחילה שיש קולות ירי על הקלטת.
הפעם צה"ל נהג נכון. הוא אפשר לכולנו להבין שהסיכוי שאורון שאול בחיים הוא קלוש. הוא נתן כבוד לאינטליגנציה שלנו והסביר למה הוא חושב כך (שני העדים שירדו מהנגמ"ש העידו שלא ראו מישהו נוסף יורד ממנו לפני הפיצוץ). אם יקרה נס ויתברר שאורון בחיים, איזה נזק ייגרם? צה"ל הרי לא הכריז עליו כחלל, אלא כנעדר. אם החמאס ירצה במקרה הפלאי הזה להפיק ממנו רווח, הרי הם יצטרכו להוכיח לנו שהוא בחיים.
זו לא דרך פעולה נקייה מחסרונות, אבל היא עדיפה בהרבה על מצב שכולנו היינו חושבים עכשיו שבאמת חמאס חטף אחד מחיילינו, דבר שללא ספק היה משפיע על שיקול הדעת המדיני והצבאי בהמשך המבצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה