החרדים מתגייסים לשריונית
מפעל שריונית חסם בקריית גת החל להעסיק פועלי ייצור חרדיים, ובמאמץ לשלב את העובדים החדשים הצטייד בספק מזון חדש ובנה תאי אחסון גדולים יותר שיכילו את הלבוש החסידי הכבד. מנגד, אחת המנהלות הוגלתה מקומת הייצור משום שהעזה ללבוש גופייה
גיל קליאן
אריה הוא בן 21, אבל נראה הרבה פחות. יש לו גשר בשיניים, הוא נשוי ואב לילד, ולפני כמה חודשים הוא התחיל לעבוד במפעל שריונית חסם בקריית גת, על רצפת הייצור, בעבודה פיזית קשה ומונוטונית. הוא מפעיל שם מכונה שמכופפת חתיכות פלדה, מהן ייוצרו יום אחד דלתות. כשאריה יוצא מהמפעל, הוא מוריד את בגדי העבודה שלו, לובש כובע גדול וחליפה שחורה של חסיד בעלז, והולך לשיעור בבית המדרש.
אפשר לומר שאריה הוא החלום הרטוב של הרבה מנהלי אחריות תאגידית, שמנסים ליישם "גיוון תעסוקתי" בארגונים שלהם. אם פורטים את הכותרת הזו למשמעויותיה בפועל, מדובר בהעסקת יותר ערבים, יותר חרדים, יותר נשים (לפחות במשרות בכירות ומלאות) ויותר בעלי מוגבלויות. כל אלו מוגדרים כיום כאוכלוסיות ב"תת־תעסוקה", ויחס המעסיק כלפיהם משפיע על המיצוב שלו בעולם החדש, שבו חברות נשפטות לא רק על שורת הרווח, אלא גם על הערך החברתי שלהן.
לכאורה, אין קל מזה - פשוט צריך למצוא כמה חרדים, ערבים ובעלי מוגבלויות ולתת להם עבודה. אבל הניסיון של שריונית חסם מוכיח כי שילוב חרדים במקום עבודה חילוני הוא משימה לא פשוטה ולא זולה כלל.
אספקת מזון מיוחד בכשרות בעלז
אריה קיבל את המכונה שלו בשריונית חסם כחלק מפיילוט של המפעל הוותיק, שמנסה לגייס עובדים מהקהילות החרדיות החדשות של קריית גת. כשהוקמה שכונה של חסידות בעלז בעיר, הגיע לשם אבי שקד, מנכ"ל המפעל ומבעליו, כדי לחפש עובדים למפעל שלו, ושכנע את מנהיגי הקהילה לשלוח לו כמה אברכים צעירים להכשרה.
כאן רק התחיל המסע. לפי ההסכם הקיבוצי לעובדי תעשייה, המפעל מחויב לספק לחסידים ארוחה. וכדי להאכיל אותם צריך מזון בכשרות המתאימה. המפעל היה צריך להכריע אם להעביר את כל 120 עובדי הייצור לכשרות בעלז. לבסוף הוחלט לקלוט ספק מזון נוסף, מה שמסרבל את הלוגיסטיקה של המפעל ומגדיל את ההוצאות על המזון.
העובדים החרדיים קיבלו מלתחה חדשה, עם לוקרים גדולים יותר - כי הם מגיעים לעבודה עם יותר בגדים, וגם הארונית החדשה לא מצליחה להכיל את הכובע החסידי. הכובעים בדרך כלל נחים להם מעל הארונית עד סוף המשמרת. גם חולצות העבודה הקצרות היו צריכות להתחלף בבגדי עבודה בעלי שרוול ארוך.
אחד הקורבנות הבולטים של הניסוי החדש הוא נשים: שקד טוען שהוא לא יכול לתת לאשה לנהל את העובדים החרדיים שלו. "אני משתדל לא להגיע לקונפליקט", הוא אומר. "אם הייתי שם אותם לעבוד במחסן הייתי מייצר קונפליקט, כי שם יש מנהלת. בשם הצדק המוחלט הייתי יכול להתעקש לשבץ אותם במחסן. אבל אני בראייה אחרת - אני אומר שלא יקרה כלום אם לא יעבדו במחסן". ומה לגבי העסקה של פועלות בפס הייצור לצד העובדים החרדיים? נראה כי קליטת העובדים החדשים תקשה לשבץ בעתיד עובדות ייצור. שקד טוען בתגובה שלפני שנים כבר עשה פיילוט דומה להעסקת נשים כפועלות ונכשל. "בנינו מלתחות נפרדות ושירותים בהמון כסף, ולא הצליח. בנשים נכשלתי בתעשייה".
בנוסף, מנהלת שנהגה להסתובב בקומת הייצור ולדבר עם העובדים כשהיא לבושה בגופייה - התבקשה להסתגר במשרדה על מנת שלא לפגוע ברגשות העובדים החרדיים. האם החופש שלה שווה פחות מהאמונות של העובדים החדשים? מעסיקים רבים יצטרכו להתמודד עם דילמות דומות בעתיד, ולהכריע עד כמה ישתנה שוק העבודה הישראלי ככל שתגדל קליטת העובדים החרדיים.
"מוסר עבודה שלא רואים היום"
גם השאלה הכלכלית לא פשוטה. קליטה של עובד "רגיל" עולה למפעל 15 אלף שקל. קליטה של עובד חרדי (התוכנית היא לקלוט עשרה עובדים חרדיים עד סוף השנה) עולה כ־21 אלף שקל. איך מצדיקים את הפער הזה? יש סיוע כספי שהמפעל אמור לקבל מהמדינה בסכום של 700–1,000 שקל על כל עובד בכל חודש למשך שנתיים (כלומר 16.8–24 אלף שקל על כל עובד בסך הכל). הסיוע הזה יכול להפוך את המבצע לרווחי, אבל אין ודאות שהמפעל יקבל את הסיוע הזה, כיוון שצריך לעמוד בקריטריונים כמו לפחות חמישה עובדים במשרה מלאה.
גם אם המפעל לא יקבל סיוע מהמדינה, שקד טוען כי קליטת העובדים היא כלכלית עבורו. הסוד, לדעתו, הוא ביציבות שלהם. "בגלל זה אני לוקח רק עובדים נשואים", הוא אומר. עבור שקד, תהליך קליטת העובדים הוא מסורבל ויקר, והוא מוכן לשלם פרמיה עבור עובדים שיישארו יותר זמן.
תהליך הקליטה במפעל מתחיל במבחן פסיכוטכני שמנפה כ־60% מהמועמדים. אלה שעוברים את המבחן משובצים לעבודה לתקופת ניסיון, ומי שיצלח אותה ייקלט כעובד מהמניין - כיום שיעור העובדים שנקלטים הוא 18% מכלל המועמדים שהחלו את התהליך.
בקרב העובדים החרדיים התוצאות היו שונות דרמטית. הם דילגו על שלב המבחן, ומתוך שמונה עובדים שנשלחו מהקהילה החרדית, שקד מספר שנכון להיום, נקלטו או נמצאים בהליכי קליטה חמישה. כלומר, 60% מהמועמדים. "זה שיעור מטורף", אומר שקד. "אז אני משקיע עוד 6,000 שקל בעובד, אבל אם הם יחזיקו פה חמש שנים, זה יחזיר לי את ההשקעה".
אריה וחבריו לא מורגלים בשיחות עם התקשורת, ולכן גם אם יש להם תלונות על העבודה, הם לא חלקו אותן. אריה אומר רק ש"אני בסך הכל מרוצה". גם שקד, בינתיים, מרוצה מהעובדים החדשים. "יש להם מוסר עבודה שלא רואים היום. אחד מהם בא אליי ביום ראשון וסיפר לי שבמשמרת שישי הוא היה עייף בשעה האחרונה ולא עבד טוב. 'אז אל תרשום לי את השעה הזאת', הוא ביקש ממני".
מקור
מפעל שריונית חסם בקריית גת החל להעסיק פועלי ייצור חרדיים, ובמאמץ לשלב את העובדים החדשים הצטייד בספק מזון חדש ובנה תאי אחסון גדולים יותר שיכילו את הלבוש החסידי הכבד. מנגד, אחת המנהלות הוגלתה מקומת הייצור משום שהעזה ללבוש גופייה
גיל קליאן
אריה הוא בן 21, אבל נראה הרבה פחות. יש לו גשר בשיניים, הוא נשוי ואב לילד, ולפני כמה חודשים הוא התחיל לעבוד במפעל שריונית חסם בקריית גת, על רצפת הייצור, בעבודה פיזית קשה ומונוטונית. הוא מפעיל שם מכונה שמכופפת חתיכות פלדה, מהן ייוצרו יום אחד דלתות. כשאריה יוצא מהמפעל, הוא מוריד את בגדי העבודה שלו, לובש כובע גדול וחליפה שחורה של חסיד בעלז, והולך לשיעור בבית המדרש.
אפשר לומר שאריה הוא החלום הרטוב של הרבה מנהלי אחריות תאגידית, שמנסים ליישם "גיוון תעסוקתי" בארגונים שלהם. אם פורטים את הכותרת הזו למשמעויותיה בפועל, מדובר בהעסקת יותר ערבים, יותר חרדים, יותר נשים (לפחות במשרות בכירות ומלאות) ויותר בעלי מוגבלויות. כל אלו מוגדרים כיום כאוכלוסיות ב"תת־תעסוקה", ויחס המעסיק כלפיהם משפיע על המיצוב שלו בעולם החדש, שבו חברות נשפטות לא רק על שורת הרווח, אלא גם על הערך החברתי שלהן.
לכאורה, אין קל מזה - פשוט צריך למצוא כמה חרדים, ערבים ובעלי מוגבלויות ולתת להם עבודה. אבל הניסיון של שריונית חסם מוכיח כי שילוב חרדים במקום עבודה חילוני הוא משימה לא פשוטה ולא זולה כלל.
אספקת מזון מיוחד בכשרות בעלז
אריה קיבל את המכונה שלו בשריונית חסם כחלק מפיילוט של המפעל הוותיק, שמנסה לגייס עובדים מהקהילות החרדיות החדשות של קריית גת. כשהוקמה שכונה של חסידות בעלז בעיר, הגיע לשם אבי שקד, מנכ"ל המפעל ומבעליו, כדי לחפש עובדים למפעל שלו, ושכנע את מנהיגי הקהילה לשלוח לו כמה אברכים צעירים להכשרה.
כאן רק התחיל המסע. לפי ההסכם הקיבוצי לעובדי תעשייה, המפעל מחויב לספק לחסידים ארוחה. וכדי להאכיל אותם צריך מזון בכשרות המתאימה. המפעל היה צריך להכריע אם להעביר את כל 120 עובדי הייצור לכשרות בעלז. לבסוף הוחלט לקלוט ספק מזון נוסף, מה שמסרבל את הלוגיסטיקה של המפעל ומגדיל את ההוצאות על המזון.
העובדים החרדיים קיבלו מלתחה חדשה, עם לוקרים גדולים יותר - כי הם מגיעים לעבודה עם יותר בגדים, וגם הארונית החדשה לא מצליחה להכיל את הכובע החסידי. הכובעים בדרך כלל נחים להם מעל הארונית עד סוף המשמרת. גם חולצות העבודה הקצרות היו צריכות להתחלף בבגדי עבודה בעלי שרוול ארוך.
אחד הקורבנות הבולטים של הניסוי החדש הוא נשים: שקד טוען שהוא לא יכול לתת לאשה לנהל את העובדים החרדיים שלו. "אני משתדל לא להגיע לקונפליקט", הוא אומר. "אם הייתי שם אותם לעבוד במחסן הייתי מייצר קונפליקט, כי שם יש מנהלת. בשם הצדק המוחלט הייתי יכול להתעקש לשבץ אותם במחסן. אבל אני בראייה אחרת - אני אומר שלא יקרה כלום אם לא יעבדו במחסן". ומה לגבי העסקה של פועלות בפס הייצור לצד העובדים החרדיים? נראה כי קליטת העובדים החדשים תקשה לשבץ בעתיד עובדות ייצור. שקד טוען בתגובה שלפני שנים כבר עשה פיילוט דומה להעסקת נשים כפועלות ונכשל. "בנינו מלתחות נפרדות ושירותים בהמון כסף, ולא הצליח. בנשים נכשלתי בתעשייה".
בנוסף, מנהלת שנהגה להסתובב בקומת הייצור ולדבר עם העובדים כשהיא לבושה בגופייה - התבקשה להסתגר במשרדה על מנת שלא לפגוע ברגשות העובדים החרדיים. האם החופש שלה שווה פחות מהאמונות של העובדים החדשים? מעסיקים רבים יצטרכו להתמודד עם דילמות דומות בעתיד, ולהכריע עד כמה ישתנה שוק העבודה הישראלי ככל שתגדל קליטת העובדים החרדיים.
"מוסר עבודה שלא רואים היום"
גם השאלה הכלכלית לא פשוטה. קליטה של עובד "רגיל" עולה למפעל 15 אלף שקל. קליטה של עובד חרדי (התוכנית היא לקלוט עשרה עובדים חרדיים עד סוף השנה) עולה כ־21 אלף שקל. איך מצדיקים את הפער הזה? יש סיוע כספי שהמפעל אמור לקבל מהמדינה בסכום של 700–1,000 שקל על כל עובד בכל חודש למשך שנתיים (כלומר 16.8–24 אלף שקל על כל עובד בסך הכל). הסיוע הזה יכול להפוך את המבצע לרווחי, אבל אין ודאות שהמפעל יקבל את הסיוע הזה, כיוון שצריך לעמוד בקריטריונים כמו לפחות חמישה עובדים במשרה מלאה.
גם אם המפעל לא יקבל סיוע מהמדינה, שקד טוען כי קליטת העובדים היא כלכלית עבורו. הסוד, לדעתו, הוא ביציבות שלהם. "בגלל זה אני לוקח רק עובדים נשואים", הוא אומר. עבור שקד, תהליך קליטת העובדים הוא מסורבל ויקר, והוא מוכן לשלם פרמיה עבור עובדים שיישארו יותר זמן.
תהליך הקליטה במפעל מתחיל במבחן פסיכוטכני שמנפה כ־60% מהמועמדים. אלה שעוברים את המבחן משובצים לעבודה לתקופת ניסיון, ומי שיצלח אותה ייקלט כעובד מהמניין - כיום שיעור העובדים שנקלטים הוא 18% מכלל המועמדים שהחלו את התהליך.
בקרב העובדים החרדיים התוצאות היו שונות דרמטית. הם דילגו על שלב המבחן, ומתוך שמונה עובדים שנשלחו מהקהילה החרדית, שקד מספר שנכון להיום, נקלטו או נמצאים בהליכי קליטה חמישה. כלומר, 60% מהמועמדים. "זה שיעור מטורף", אומר שקד. "אז אני משקיע עוד 6,000 שקל בעובד, אבל אם הם יחזיקו פה חמש שנים, זה יחזיר לי את ההשקעה".
אריה וחבריו לא מורגלים בשיחות עם התקשורת, ולכן גם אם יש להם תלונות על העבודה, הם לא חלקו אותן. אריה אומר רק ש"אני בסך הכל מרוצה". גם שקד, בינתיים, מרוצה מהעובדים החדשים. "יש להם מוסר עבודה שלא רואים היום. אחד מהם בא אליי ביום ראשון וסיפר לי שבמשמרת שישי הוא היה עייף בשעה האחרונה ולא עבד טוב. 'אז אל תרשום לי את השעה הזאת', הוא ביקש ממני".
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה