ילדים חרדים באשדוד: "החיילים שומרים עלינו"
ביקשנו ללמוד מעט על המודעות של הילדים החרדים למה שקורה ברחובות עזה. התגובות, איך לומר, היו מעט מפתיעות.
חיים לב,
יום רביעי, אשדוד. לאחר כמה ימים של שקט יחסי שוב החלו האזעקות להרעים את שמי העיר. אזעקות עולות ויורדות מבריחות את התושבים אל תוככי הבניינים, תושבים שנמאס להם לשבת בבית בחוסר מעש מזה למעלה משבועיים.
שוטטנו אתמול ברובעים החרדיים כדי ללמוד מעט על המודעות של הילדים החרדים למה שקורה מעבר לגבול, ברחובות עזה, על הלוחמה העיקשת שמנהלים שם חיילים צה"ל. התגובות, איך לומר, היו מעט מפתיעות.
"החיילים שם נלחמים כדי שלנו יהיה שקט", אומר לי מוטי כהן, ילד בן 10 עם פאות מסולסלות בעל מראה נערי. "ברור לי שהם שומרים עלינו, הם השליחים של ריבונו של עולם, ואנחנו מתפללים עליהם מכאן כדי שלא יקרה להם שום דבר והם יצליחו לנצח את הערבים הרוצחים".
ומה אתה עושה בשביל זה?, שאלתי אותו. "אני אומר כל יום תהילים כדי שננצח שם. כך גם אחים שלי. כל המשפחה. אנחנו רוצים שכבר יפסיקו האזעקות המפחידות האלה כאן".
אל השיחה מצטרף נחמן, ילד חרדי נוסף. "אבא שלי נסע לחיילים בכיפת ברזל כדי להביא להם אוכל. הם עובדים שם קשה וחייבים לעזור להם כדי שיהיו חזקים".
ברחוב סמוך אנו פוגשים קבוצת ילדות משחקות. מה אתן אומרות על החיילים שנלחמים בעזה, אני שואל.
"אני מתפללת בשבילם", אומרת דבורי ברגר, ילדה חרדית בת 11, "כל יום אני ואחיותיי אומרות תהילים בשביל שהמלחמה הזו תסתיים במהרה וללא הרוגים. החיילים בעזה הם גיבורים של ממש. חייבים להתפלל להצלחתם", היא אומרת.
ילדה אחרת אומרת "שאמא אמרה שהחיילים עושים עבודת קודש, ש'כל אחד עושה את התפקיד שלו', אז אני מתפללת".
בהמשך דיברה על הפחד הגדול. "לפעמים אני מפחדת כל כך מהבומים בשמיים, אבל כשאני חושבת על החיילים בעזה, עד כמה זה מסוכן והם נלחמים בשבלינו, אני נרגעת".
מקור
ביקשנו ללמוד מעט על המודעות של הילדים החרדים למה שקורה ברחובות עזה. התגובות, איך לומר, היו מעט מפתיעות.
חיים לב,
יום רביעי, אשדוד. לאחר כמה ימים של שקט יחסי שוב החלו האזעקות להרעים את שמי העיר. אזעקות עולות ויורדות מבריחות את התושבים אל תוככי הבניינים, תושבים שנמאס להם לשבת בבית בחוסר מעש מזה למעלה משבועיים.
שוטטנו אתמול ברובעים החרדיים כדי ללמוד מעט על המודעות של הילדים החרדים למה שקורה מעבר לגבול, ברחובות עזה, על הלוחמה העיקשת שמנהלים שם חיילים צה"ל. התגובות, איך לומר, היו מעט מפתיעות.
"החיילים שם נלחמים כדי שלנו יהיה שקט", אומר לי מוטי כהן, ילד בן 10 עם פאות מסולסלות בעל מראה נערי. "ברור לי שהם שומרים עלינו, הם השליחים של ריבונו של עולם, ואנחנו מתפללים עליהם מכאן כדי שלא יקרה להם שום דבר והם יצליחו לנצח את הערבים הרוצחים".
ומה אתה עושה בשביל זה?, שאלתי אותו. "אני אומר כל יום תהילים כדי שננצח שם. כך גם אחים שלי. כל המשפחה. אנחנו רוצים שכבר יפסיקו האזעקות המפחידות האלה כאן".
אל השיחה מצטרף נחמן, ילד חרדי נוסף. "אבא שלי נסע לחיילים בכיפת ברזל כדי להביא להם אוכל. הם עובדים שם קשה וחייבים לעזור להם כדי שיהיו חזקים".
ברחוב סמוך אנו פוגשים קבוצת ילדות משחקות. מה אתן אומרות על החיילים שנלחמים בעזה, אני שואל.
"אני מתפללת בשבילם", אומרת דבורי ברגר, ילדה חרדית בת 11, "כל יום אני ואחיותיי אומרות תהילים בשביל שהמלחמה הזו תסתיים במהרה וללא הרוגים. החיילים בעזה הם גיבורים של ממש. חייבים להתפלל להצלחתם", היא אומרת.
ילדה אחרת אומרת "שאמא אמרה שהחיילים עושים עבודת קודש, ש'כל אחד עושה את התפקיד שלו', אז אני מתפללת".
בהמשך דיברה על הפחד הגדול. "לפעמים אני מפחדת כל כך מהבומים בשמיים, אבל כשאני חושבת על החיילים בעזה, עד כמה זה מסוכן והם נלחמים בשבלינו, אני נרגעת".
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה