מהמייל: מה מסתתר מאחורי הסלמון שאתם אוכלים?

האי של ד״ר מורו או של נסיך אדוארד?

זה התחיל בניסוי בנובמבר 1989, כשמדענים באוניברסיטת ממוריאל של ניופאונדלנד הזריקו שני גנים לתוך ביצית בגודל אפון של סלמון אטלנטי. הקוד הגנטי הראשון שהוזרק לביצית שיכפל את הורמון הגדילה של דג ה- Chinook, זן הסלמון הגדול ביותר באוקיינוס השקט. הקוד השני, שהגיע מיצור דמוי צלופח המכונה שפמנון ים, הבטיח כי הסלמון ימשיך לייצר את הורמון הגדילה בכל ימות השנה. לביצי סלמון אטלנטי יש זמן דגירה של שמונה חודשים לפני שהם מתחילים לגדול, והמדענים רצו לראות האם הם יכולים להאיץ את התהליך. האסטרטגיה עבדה. בתוך שמונה חודשים סלמון ה-AquAdvantage גדל ל- 500 גרם, כלומר כבד פי 10 מסלמון שגדל בחוות. יתרה מזאת, צריכת המזון של סלמון ה-AquAdvantage קטנה בכ-25 אחוזים בהשוואה לאחיו הקונבנציונלים. דבר זה מאפשר למגדלי סלמון לחסוך 25 ¢ לכל קילו של דגים שהם מייצרים, סכום משמעותי בהתחשב בכך שהרווח הממוצע הוא פחות מ- $1 לקילו. תזונת דגי סלמון הגדלים בחוות מסתכמת במחצית עלות התחזוקה של חוות הגידול.

על חופה המזרחי של קנדה במימי האוקיינוס האטלנטי שוכן אי פסטורלי בשם נסיך אדוארד. גודלו של האי כ-5,685 ק״מ רבועים ומתגוררים בו כ-150,000 נפשות. עיקר התעסוקה באי מתרכז בחקלאות של גידולי תפוח אדמה ומהווה כ-25% מגידולי השוק הקנדי. הדרמה באי החלה ב-1991 במפרץ פורצ'ן כאשר נוסדה AquaBounty חברה טכנולוגית קטנה המונה 14 עובדים. לאחר השקעה של 78,000,000 $ במחקר ופיתוח הם ייצרו את ביצי הדג היקרות ביותר בעולם. המטרה היתה פיתוח תעשייתי של דגי AquAdvantage שהם בעצם וריאציה של סלמון אטלנטי, מהונדס גנטית שגודל לגודל שוק (3 ק״ג) תוך שנתיים ושלא כמו בטבע – בשלוש שנים. ב-1995 AquaBounty הגישו בקשה למתן הנחיות ואישור מה- FDA(מנהל המזון והתרופות האמריקאי). זה לקח ל-FDA עשור בכדי שההנחיות יפורסמו ול-AquaBounty להגיש את כל המחקרים והדוחות שלהם ל-FDA.

דג הסלמון נמצא במקום השלישי בפופולריות שלו בארה"ב אחרי השרימפס והטונה המשומרת. האמריקאים אוכלים כ-300,000 טון סלמון בכל שנה, אבל רק כשליש מהביקוש מוצא מענה בזני סלמון שנלכדים בטבע, שני השליש האחרים, בשווי של כ-1.7 מליארד דולר, מגיע מחוות סלמון אטלנטי אשר גדלים בכלובים צפים מול חופי קנדה, צ'ילה, נורבגיה וסקוטלנד. בארה"ב החוות נמצאות במדינות מיין ווושינגטון, בהן מייצרים כ-20,000 טון בשנה, בשווי של 130 מליון דולר. בקנדה, שחקנית חשובה בגידול סלמון בחוות, יש הערכה של $570,000,000 בהכנסות שנתיות. היקף המכירות של הדג נאמד בכ-12 מיליארד דולר בכל שנה. תעשייה שהוכפלה בגודלה בעשור האחרון.

למתנגדים למזון מהונדס מצטרפים גם חברי ארגוני איכות הסביבה שטוענים כי הסכנה הפוטנציאליות טמונה בסיכוי שדגים מהונדסים ייכנסו לאספקת המזון שלנו. הפחד הוא שהם ימלטו לתוך האוקיינוס ויחסלו את דגת הסלמון הטבעית אשר נמצאת בסכנת הכחדה ואסורה לדיג מסחרי בארה"ב או בקנדה. דבר זה גרם לארגונים סביבתיים להשיק מתקפה פוליטית ויחצ"נית חסרת רחמים על AquaBounty אשר נלחמים להביא את AquAdvantage לשוק משנת 1993. מתנגדי המזון המהונדס גנטית הצליחו במסעם לשכנע 65 סופרמרקטים, כולל סייפוויי, וטריידר ג'ו, שלא למכור את דג הAquAdvantage. גם רבים מתושבי האי נסיך אדוארד מתנגדים לגידול הסלמון ומפחדים שהאי יתפרסם כביתו של Frankenfish.

AquaBounty טוענים שהם עושים כמיטב יכולתם כדי לוודא שדגי הסלמון לא יברחו לים כמו במדגרות טיפוסיות, בהן יש פירצות לים בגלל מיחזור מים. במתקן AquaBounty המים מסוננים ומוקרנים ארבע פעמים ובנוסף עוברות כלוראליזציה לפני שהם זורמים לתוך האוקיינוס. הם עושים זאת בכדי להגן על הקניין הרוחני של החברה ובכדי להגן על איכות סביבה מחשש שדגי הסלמון יתרבו בטבע. בנוסף, העלות הנמוכה יחסית של גידול סלמון מזן AquAdvantage, אם תאושר, תאפשר למגדלים לעבור לחוות יבשתיות, שבהן ההשפעה הסביבתית של החקלאות ממוזערת. אם הגידול יאושר הביציות ייווצרו על אי נסיך אדוארד ויוטסו בצידניות לגידול במתקן של AquaBounty בפנמה. הרעיון, לאפשר למגדלי דגים עצמאיים יכולת לגדל דגי סלמון בבריכות מים דקות ספורות ממסעדות, חנויות וממכולות בכל אזור מטרופוליני, מה שמצמצם עלויות משלוח וחוסך נזק סביבתי.

כיום, בחוות הגידול הצפיפות הגבוהה גורמת לדגי הסלמון לרגישות ולמחלות כמו אנמיה, זיהומים וכיני ים, אשר אוכלים את בשרם. כתוצאה מכך, חברות באזורים מסוימים עושות שימוש נרחב בחומרי הדברה ואנטיביוטיקה אשר גורמים לנזק סביבתי אדיר. מתנגדים רבים לחוות הסלמון האטלנטי דוגלים בצריכה של סלמון פסיפי פראי, מה שגרם למגדלים רבים להתרחק עוד יותר מסלמון ה-הAquAdvantage והשפיע על דעת הקהל בנוגע למזון מהונדס. להזכירכם, דגי הסלמון הידועים בבשרם הורדרד לא ממש נולדו כך. הפיגמנטים הורודים נובעים מאכילת סרטנים כמו קריל, והשומנים הבריאים ללב מגיעים מאכילת דגים קטנים יותר, כגון menhaden ואנשובי. כתוצאה מהיקף דיג מוגזם ועליות מחירים, חוות החלו להשתמש בסויה ובצמחים אחרים, אך לשמן דגים אין תחליף. גידול קילו אחד של סלמון דורש עד שלושה קילוגרמים של דגי מזון.

בדצמבר 2012 סוכנות ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), הגישה טיוטה להערכה סביבתית, צעד הנחשב האחרון לפני קבלת החלטה ואישור. בדו״ח נאמר כי דג הסלמון מזן ה-AquAdvantage הינו בטוח למאכל אדם והוא אינו מהווה נזק סביבתי. מאז לא הגיבה הסוכנות ל-37,000 פניות מהציבור, מכתבים מ-12 סנטורים ו-20 חברי קונגרס שחשו שתהליך קבלת ההחלטה היה איטי ולא ראוי. בינתיים, AquaBounty זרקו כ-62 טונות של סלמון אכיל למזבלות היישר ממתקן הגידול בפנמה. הרבה מהמזון שאנחנו צורכים מהונדס גנטית והשאלה האמיתית היא איך אנחנו אמורים להאכיל את אוכלוסיית העולם ב-50-100 השנים הבאות.

בחודש ינואר 2013, כשלכאורה האישור מ ה-FDA מגיע, התארגנו מחדש המתנגדים של AquaBounty למתקפה חדשה. הם שיגרו מכתבים למכולות ולמסעדות, ובתוכם תווית תזונתית דימיונית ועליה גולגולת אזהרה עם רישום ״AquAdvantage Frankenfish״ ש"גדל במתקן סודי בפנמה". על פני התווית הדמיונית צוין כי דג הסלמון של AquaBounty מכיל פחות ויטמינים ומינרלים מאשר סלמון רגיל וגם פחות חומצות שומן אומגה 3. הם בחרו להשוות את חומצות שומן האומגה 3 כנגד סלמון פסיפי פראי במקום להשוותם עם הסלמון האטלנטי הקונבנציונלי הגדל בחוות. ב-8 במאי השנה מושל ורמונט חתם על הצעת חוק שדורשת סימון על כל תווית של מזון מהונדס גנטית. מדינות קונטיקט ומיין ועוד 23 מדינות אחרות שוקלות חוקים דומים.

האם אתם הייתם טועמים את זן ה-AquAdvantage?