טורו הפוליטי של הפרשן החרדי המוביל יעקב ריבלין המתפרסם בעיתון בקהילה

בנט מתקרב לחרדים?

כשהפוליטיקאים דומעים

כשהלבבות נפתחים, גם השיג והשיח הפוליטי נראה מפויס יותר - לפחות כלפי חוץ

בשעה שהתותחים רועמים, נהוג לומר, המוזות שותקות. גם של הפוליטיקאים. טון הדיבור נעשה רך יותר, אין הצעות אי אמון בממשלה, חוקים שנויים במחלוקת יורדים מעל סדר היום, ח"כים שרואים כיפה רק בהלוויות וטקסים חובשים אותה באדיקות ואומרים פרקי תהילים. אשא עיניי אל ההרים, קורא יו"ר הכנס יולי אדלשטיין בקול נחנק. מאין יבוא עזרי, עונה אחריו בוז'י הרצוג. תפילה שכזאת, אומרים זקני בית הנבחרים, לא נראתה גם בימי האימה של מלחמת יום הכיפורים.

וכשהלבבות נפתחים, גם השיג והשיח הפוליטי נראה מפויס יותר. לפחות כלפי חוץ. נפתלי בנט עולה לתחנות הרדיו החרדיות בתדירות גבוהה יותר מאשר לגלי צה"ל ומסביר כמה חשובה האחדות בין כל זרמי היהדות הדתית ושאינה כזאת בימים טרופים אלו. מחרה אחריו עמיתו מתק השפתיים אורי אריאל, שחוזר ואומר שהוא מעדיף ממשלה עם החרדים מאשר עם יאיר לפיד. גם בליכוד נשמעים קולות דומים לפתע. במיוחד לאחר הבחירות לנשיאות (זוכרים? הן התקיימו בשבוע שעבר), שהראו את כוחן של המפלגות החרדיות בעת אחדותן. נחזור לכך בהמשך.

באווירה המלכדת האמורה אפשר לשמוע חברי כנסת חרדיים מצליחים להעלות על דל שפתיהם כמה מילים טובות על התנהלותו של ראש הממשלה. כמה מהם מפרגנים רק בעילום שמם. בכל זאת, זהו בנימין נתניהו שגזרותיו על עולם התורה אוכלות בנו בכל פה.

היחיד שמדבר בגלוי בשבחה של מלכות הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי. "זה נתניהו אחר ממה שהכרתי בתקופת אירועי מנהרת הכותל", הוא אומר בנימה מהורהרת. "אז הוא היה באובדן שליטה מוחלט. עצבני, בפניקה, מקבל החלטות גרועות תחת לחץ". בקיצור, נתניהו. "היום", כך דרעי, "זה אחד שיודע בדיוק להיכן הוא חותר ומקבל החלטות בקור רוח. הוא לא נגרר אחר הצעות לפעולות קיצוניות שיקימו עלינו את העולם, ומנצל את האווירה הבינלאומית הנוחה כדי לנקות את יהודה ושומרון, עד כמה שאפשר, מקיני הטרור. הוא גם נוחל הצלחה מדינית בהשחרת פניה של ממשלת האחדות הפלסטינית ומציג אותה כשלוחה של חמאס".

ברוח הפיוס של ימים אלו יש להאמין שדרעי אומר באמת את מה שהוא חושב, ולא רק בשל הגלסנוסט בינו לראש הממשלה, שבא לידי ביטוי בהשתתפות בשמחת השבע ברכות בשבוע הקודם. בהקשר לכך, יש לציין שנתניהו זימן את דרעי לשיחה ביטחונית בראשית השבוע (מה שלא עשה עם ראשי יהדות התורה, למשל), וגם זה מטעמים ענייניים בלבד.

אולי דווקא מפני שלא הוזמנו, ביהדות התורה לא ממהרים לחלק מחמאות לנתניהו על תפקודו בפרשה. גם שם מודים שנכון לעכשיו הוא מתנהל ללא דופי, אך לדעתם המבחן האמיתי טרם הגיע. "נתניהו מתנהל בתנאים אופטימליים", אומר לנו אחד מראשי דגל התורה. "האמריקאים עסוקים בעיראק, ובמקביל כועסים על הפלסטינים על מה שמוגדר אצלם כפשע אנושי (חטיפת נערים היא לא לקיחת חייל בשבי, כמו בפרשת גלעד שליט. על חטיפת נערים מתחת לגיל 18 יש גזר דין מוות בכמה ממדינות ארצות הברית, י.ר.). גם הפלסטינים יושבים בשקט ולא מבעירים את השטחים. בנוסף, קיים שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות. כשהכול בשליטה, נתניהו עושה את מה שבאמת צריך לעשות".

אבל מה יקרה, שואל הבכיר הדגלאי, כשהאירועים יתחילו לצאת משליטה? "אם בתוך שבוע-שבועיים לא תסתיים הפרשה, ייפתח לחץ אמריקאי כבד להסרת הסגר הטוטלי על השטחים ולהפסקת המעצרים ההמוניים. ומספיק שפעולה צבאית אחת תסתיים בכמה הרוגים פלסטיניים כדי ששיתוף הפעולה עם המנגנונים ייפסק, ואנחנו על סִפָּה - אם לא בתוכה - של אינתיפאדה שלישית. רק אז נראה אם ראש הממשלה הוא נתניהו של אירועי מנהרת הכותל, עם הריצה הבזויה לערפאת והתחנונים להרגעת הרוחות, או אישיות חדשה וחזקה, כפי שמתארים אותו כעת". כמי שראה את נתניהו בזמנים שלא הכול מסתדר לו בתחום האזרחי, כמו החרדה מול שאול מופז בחוק הגיוס בקדנציה הקודמת, הוא לא ממש בטוח שהבנאדם השתנה באמת.

וכנראה שהוא צודק. נתניהו המבריק של השבוע זה אותו נתניהו שבשבוע שעבר ניהל את המערכה הפוליטית הנואלת והמטופשת נגד בחירתו של נציג הליכוד רובי ריבלין לנשיאות המדינה. בדגל התורה עוד לא נרגעו מהמופע שעלה אצלם בשבוע שעבר, עם יריב לוין שבא לשכנע בשם ראש הממשלה להצביע למאיר שטרית, גדעון סער שבא לשכנע בעד ריבלין וזאב אלקין שבא לומר שעם כל הכבוד לראש הממשלה, הליכוד מבקש שיתמכו במועמד שלו. התוצאות ידועות, והמסקנה שהוסקה: התנהלותו הפוליטית של נתניהו לוקה בעיוורון מוחלט.

החטיפה שהחזירה אותו למגרש שבו הוא יודע לשחק השכיחה לא רק את ההתנהלות האחרונה אלא גם הדחיקה פרשה נוספת שבימים כתיקונם הייתה יורדת לחייו: רכישת ריהוט הגן שנחשפה בערוצים האלקטרוניים מ"ח שעות לפני החטיפה. למי שהחמיץ את הסיפור המרתק, הנה התקציר. לפני כחודשיים קנתה מחלקת הרכש במשרד ראש הממשלה ריהוט גן שנועד, לכאורה, לבית השרד של הזוג המלכותי ברחוב בלפור בירושלים. נתניהו נוהג לקבל את אורחיו רמי הדרג מהארץ ומחו"ל בגינה, והחלפת הריהוט היא חלק טבעי מהתחזוקה השוטפת. בתחקיר (פרי הדלפה של אחד מעובדי הבית, ללא ספק) התברר שנעשה תרגיל שלא קשה לנחש מי בדיוק הגתה אותו. הריהוט החדש היה זהה לחלוטין לזה שבגינת הבית הפרטי שבקיסריה. מיד לאחר הקנייה הועבר הריהוט הישן של קיסריה לדירה בבלפור, והחדש עשה את דרכו לקיסריה. כדי להסוות את התרגיל נעשה שימוש בצבע טרי לפני העלייה ירושלימה.

עם כל סיפורי אבות הבית המפוטרים והעובדים הממורמרים היה ברור שזה ידלוף חיש קל לתקשורת, שתעשה ממנו מטעמים. ככה זה אצל הזוג המלכותי: האינטרסים האישיים דוחקים הצידה את השכל הישר. כך זה היה בפרשת הנשיאות, וכך בפרשת ריהוט הגן. נקווה שזה לא יהיה כך בפרשת החטיפה, גם אם בשלב מסוים יתלווה אליה עניין שיכול לסנוור את עיניו של האיש קר הרוח שדרעי פגש השבוע.

השתיקה של אורי

אירוע החטיפה שינה את סדר היום בדיוני הכנסת, אך לא השבית את פעילותה השוטפת של ועדת השרים לענייני חקיקה שהתכנסה ביום ראשון כהרגלה. וטוב שכך. החיים צריכים להמשיך, ושיבוש יוצא דופן שלהם הוא ניצחון נוסף לארגוני הטרור. מאחר שהדיונים סגורים לתקשורת, לא היה צורך בהעמדת פנים של אחדות בעת צרה. גם הטון הצבוע של הכנסת אינו רלוונטי במקום ללא מצלמות ושידורים חיים. אי לכך, הדיונים התנהלו באווירה הרגילה. חרב איש ברעהו. סדר יום שכמו תמיד תופס בו נושא אנטי חרדי.

הפעם הוא התמקד בנוסח הצעת החוק למתן פטור ממע"מ לדירות יד ראשונה לזכאים. עיקרי החוק כבר פורסמו: מיליון ו-600 אלף ללובשי מדים במשך שנה (קיצור משנה וחצי, שהיו מפלות את חיילי שח"ר החרדים), 950 אלף לשאינם כאלה. נוסח החוק משתרע על פני 17 עמודים עמוסי סעיפים ותתי סעיפים שנועדו למנוע טריקים והתחכמויות של הקבלנים. האם זה יצליח? לשרת המשפטים ציפי לבני, שנמנעה בהצבעה, יש יותר מספקות באשר לכך.

מי שהפתיע, ולטובה, היה שר הפנים גדעון סער, שהעלה הצעה שעשויה להפחית קמעא את האפליה נגד החרדים והערבים. הרעיון לא היה שלו אלא של ח"כ חרדי (שביקש לא לעשות לו פרסומי ניסא מטעמי צניעות) מדגל התורה, אבל הוא בהחלט מבריק - תקרת הפטור ממע"מ לאלה שאינם זכאים תישאר על 950 אלף, אך לא תוגבל לדירות במחיר הזה. כלומר, גם מי שירכוש דירה יקרה יותר ייהנה מהפטור אך רק עד גובה הסכום האמור. לדוגמה: זוג צעיר שירכוש דירה חדשה במיליון פלוס (תופעה נדירה במחננו, שקיימת רק בחוגי מנהלי המוסדות והארגונים. אבל גם להם צריך לעזור) יקבל פטור ממע"מ עד 950 אלף ועל היתרה ישלם מע"מ מלא. כל כך הגיוני, כל כך פשוט.

הראשונה שתמכה הייתה לבני. לא מהידידות הגדולות של הציבור החרדי. הסכימה איתה שרת הספורט ועוד משהו לימור לבנת. אפילו שר החקלאות יאיר שמיר מישראל ביתנו העז לתמוך. יאיר לפיד התנגד ואיים למשוך בחזרה את החוק אם ההצעה של סער תתקבל. מי שישב ושתק כמו דג הוא ידידנו ומיטיבנו שר השיכון אריאל.

השתיקה של אריאל אמורה להפתיע את מי שניזון מההצהרות הפרו חרדיות שלו, שתפסו תאוצה בשבועות האחרונים. אריאל זקף לזכותו את העלאת תקרת הפטור ממע"מ מ-650 אלף ל-950 אלף והצליח לקבל קרדיט גם מכאלה שלא נוהגים לפרגן לו במיוחד (כולל כותב השורות. ומודה ועוזב ירוחם). בסוף השבוע שעבר הוא אף הצהיר שהוא מעדיף את החרדים בקואליציה על פני לפיד ושיפעל כדי שזה מה שיקרה. ממש אורי וישעי. עכשיו אנחנו למדים שכל ההצהרות היפות הן כאלאם פאדי. ברגע האמת הוא תמיד עם לפיד, האיש שמחזיק את ברז ההקצבות הבלתי פוסקות לזמבישים של ההתנחלויות. אם בהצעה כל כך הגיונית וצודקת כמו זו של סער הוא לא פותח את הפה, ברור כשמש באיזה צד של המתרס הוא נמצא.

במבט מפוקח יותר לאחור מתברר שגם הקרדיט על העלאת התקרה לשאינם זכאים לא ממש שלו. ההצעה הראשונית יצאה ממנו, אבל הצעות טובות יש לו תמיד. הוא הציע לא לקצץ בתקציב הישיבות. הוא הציע לא להטיל סנקציות פליליות בחוק הגיוס. הוא מציע לצרף את החרדים לממשלה. הכול טוב ויפה עד השלב שבו צריך להצביע. בכל הדוגמאות האמורות הוא היה חייל נאמן של לפיד.
בהעלאת תקרת הפטור ממע"מ לחרדים נכנס לתמונה היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. הנ"ל זעם על נציגי האוצר על כך שבדיונים שלפני תזכיר החוק הראשוני הם הציגו בפניו נתונים שקריים בנוגע למאות דירות שהחרדים רוכשים בשנה ב-600 אלף שקלים בלבד. דהיינו, אין אפליה מהותית. כשהעיתונות הכלכלית חשפה את הבלוף, ויינשטיין הרגיש מושפל. התוצאה הייתה שיחה כעוסה בינו לשר האוצר והבהרה שהחוק לא יקודם בלי נתוני אמת על עלות ממוצעת של רכישת דירה לזוגות צעירים במגזר. פעם שנייה כבר לא מרמים, ובעקבות המספרים החדשים נאלץ האוצר להסכים להעלאה. אם זה היה תלוי רק באריאל, זה היה נגמר כמו תמיד. דיבורים יפים לחוד, הצבעות לחוד.

הקייס של גדעון

מי שמרוויח נקודות מהמהלך (שייתכן שעוד יעלה מחדש בדיוני הכנסת על חוק הפטור) הוא סער. לפני שבוע הוא גרף רספקט בסיעת הליכוד וחברי המרכז כשהצליח להביא את הקולות החרדיים שהכריעו את מערכת הנשיאות לטובת נציג התנועה. לא משנה שהחרדים היו מצביעים לריבלין בסיבוב שני בכל מקרה. בחיים הפוליטיים התדמית היא הקובעת, וסער קנה אותה ביושר.

העלאת ההצעה האמורה בוועדת השרים היא חלק אינטגרלי ממסע המיצוב מחדש שלו בדרך להתמודדות אפשרית על ראשות הליכוד והממשלה. סער איתר כבר מזמן את תחושת המיאוס ההולכת וגוברת בין מצביעי הליכוד ממהלכיו של ראש הממשלה בתחומים רבים. אוזלת היד בתחום הכלכלי, יוקר המחיה ההולך וגואה, המיתון שמורגש גם בנתונים הכלכליים, אובדן השליטה בנושאי פנים לטובת ציר ליברמן-לבני-לפיד. ההתנהלות הבזויה בפרשת הנשיאות היא אבן נוספת שהייתה אמורה לנחות על קדקודו של נתניהו, אלמלא החטיפה ששינתה את סדר היום הציבורי בחטף.

אז נכון שראש ממשלה לא נופל על דברים כאלה. במיוחד לא בליכוד, שחרף חוסר תרבות השלטון שלו לא ממהר להדיח מנהיגים (בחדר סיעת הליכוד בכנסת יש תמונות של ארבעה ראשי תנועה בלבד: מנחם בגין, יצחק שמיר, אריאל שרון ובנימין נתניהו. בחדר סיעת העבודה תופס מבחר התמונות קיר שלם), אלא אם כן הם מתפטרים בעקבות בעיות בריאות, מפסידים בבחירות או עוברים למפלגה אחרת וסופגים שטף דם במוח. נתניהו הפסיד פעם אחת בחירות ונאלץ להעביר את השרביט לשרון. אי אפשר לדעת איך הוא יגיע לבאות, אבל בהחלט קיימת אפשרות שסיכויי ההצלחה שלו יהיו גרועים כל כך עד שהליכוד ייאלץ להעמיד מנהיג אחר בראשו.

בקרב שייפתח על הירושה מחיים יש לסער, שועל מנגנון ופריימריז בפני עצמו, נקודת יתרון נוספת: האפשרות להקים קואליציה עתידית עם החרדים תאבי הנקם על ההשפלה שעברו בממשלת נתניהו הנוכחית. זה קלף רב ערך בשעה שכל הסקרים מורים שבמפה הפוליטית החדשה כבר אין גוש גדול אחד שיכול להרכיב ממשלה עם כמה מפלגות קטנות לצדו, אלא אוסף גושים בינוניים שאף אחד מהם לא עובר את 25 המנדטים, בהנחה הקרובה לוודאי שהחיבור בין הליכוד וישראל ביתנו עומד להתפרק. במצב כזה, החרדים הם נכס יקר ערך שיכול להכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה. מי שיכול להביא אותם? כדאי להיות ידיד שלו כבר היום.

סער הפיקח היה הראשון שהבחין בעליית שווי המניות הפוליטיות של המפלגות החרדיות בעקבות פרשת הנשיאות. האחדות שהופגנה על ידי שתי הסיעות וההחלטה התבונית והרציונלית להעדיף את ריבלין על פני שטרית לימדה בתוהו ובוהו השורר כעת במערכת הפוליטית, במיוחד במפלגת השלטון שהעומד בראשה יוצא נגד האינטרסים שלה, שהחרדים הם אי של יציבות וכוח. הם לא מפלגת אופנה כמו לפיד, והם לא צריכים לחפש את ציבור הבוחרים שלהם במחוזות אחרים כמו ליברמן. הם תמיד היו והם תמיד יהיו. מי שמחזיק בקשר איתם גם בימים שהם עם ראש מתחת לאדמה יקצור את הפירות ביום שלפיד וכנופייתו יתפוגגו.

המרד של השכונות

נגטיב האחדות וההתנהלות המושכלת של המפלגות החרדיות בפרשת הנשיאות הוא, ללא ספק, הפילוג והמחלוקת בירושלים. לפני כחודש נכתב כאן על שיטת ההפרד ומשול של ראש העיר ניר ברקת, המלהטט בין הסיעות החרדית ועושה ככל העולה על רוחו בכל הקשור להדרת חרדים וחילון העיר. על חוסר התוחלת שבביקורת עיתונאית יעיד המצב, שמאז הלך והחריף. אם בעבר ניצב מתאר הפילוג בין ש"ס ליהדות התורה ובין אגודת ישראל לדגל התורה שבתוך יהדות התורה, כעת מדובר בפילוג - לא רשמי - בתוככי דגל התורה הירושלמית.

שלושה נציגים, שלוש דעות. סגן ראש העיר ישראל קלרמן המוביל את הקו של "כן, אדוני ראש העיר", חבר המועצה אליעזר ראוכברגר המניע את הצד האקטיביסטי יותר וחבר המועצה יצחק פינדרוס המייצג את האו"ם. הוא לא עוסק במקרו של היחסים עם ראש העיר, ושקוע במיקרו. הסיוע לאזרח הקטן לא מחייב קשר ישיר עם החלונות הגבוהים בעירייה אלא רק עם הפקידים הנמוכים.
חילוקי הדעות הזעיקו את צמרת דגל התורה לעיר הקודש לדיון דחוף שנערך ביום חמישי שעבר. איתרע המזל, ובדיוק בבוקר אותו יום פרסם עיתון הבית של התנועה התקפה חריפה נגד ברקת על רקע פתיחת חוף הרחצה המתועב במתחם התחנה. הפרסום לא היה ממש מדויק, אבל גם לא שגוי לחלוטין: הפרויקט לא מומן על ידי העירייה אלא על ידי יזם פרטי, אך זכה לתשואות חן של ראש העיר ולאישור הליכים מהיר במסדרונות.

זה גרר בעקבותיו איום בתביעת לשון הרע מצד העירייה (ראשי העיתון לא צריכים להיות מודאגים, מכמה וכמה סיבות משפטיות שאין כאן המקום לפורטן) ובהתקפה בוטה של מקורבי ברקת נגד דגל התורה. מישהו אף ידע לספר על שיחת טלפון שיזם אחד משלושת המוסקטרים ללשכה עם מחאה על הדברים שנכתבו בעיתון הבית. או שכן או שלא.

ליו"ר התנועה משה גפני זה הספיק כדי להבין שהוא חייב לפעול בדחיפות לפני שהאש הירושלמית תלחך גם את שולי מעילה של ההנהלה הארצית. אי לכך, הוא התייצב בדיון של יום חמישי (נכחו בו גם עשרות פעילי שכונות מעורבות, שבאו טעונים על האפליה של העירייה מחד ועל הפילוג בסיעה מאידך) עם נאום חוצב להבות. תראו מה קורה אצלנו בסיעה בכנסת, הוא ביקש. למרות חילוקי הדעות בין החברים אנחנו יוצאים החוצה עם עמדה משותפת. למה אצלכם הכול זולג החוצה? שאל רטורית את הנציגים. אגב שאלות רטוריות, הוא גם נזף קשות בנציג שלימד סנגוריה על ראש העיר כמי שהפך לאיש אמונו. אתה מדבר כמו מזרוחניק, הלם באיש המופתע.

את עיקר הביקורת מתחו פעילי השכונות המעורבות (אפרופו מעורב, בשבוע שעבר שינה ברקת את הרכב הוועדה הקואליציונית לנושא השכונות המעורבות והכניס לתוכה את סגנו מש"ס צביקה כהן. כהן, שמתחרה באפשטיין על תואר חרדי המחמד של ראש העיר, הוא בחירה מוצלחת מאוד מבחינתו של ברקת), שהבהירו שכך זה לא יכול להימשך. בדיון הסתמן שעוד מספר חודשים של המשך אפליה חמורה נגד הרוב הגדול של הציבור הליטאי בעיר, והנציגות הדגלאית תיאלץ לפרוש מהקואליציה, מה שיפעיל לחץ כבד על יתר הסיעות החרדיות. כולי האי ואולי.

הרב אריה דרעי עם לפיד במליאה