ישראל גרין
׳מחכים לתשובת דגל התורה׳. זה היה המשפט שהסתובב במסדרונות הכנסת כתשובה לשאלת ההכרעה בענין פירוק הממשלה. מדוע חכ״י אגו״י וש״ס הכריעו (קיבלו את תשובת רבם) תוך שעות ספורות, ואילו בדגל התורה חל עיכוב של ימים?
כמובן שישנה התשובה הטכנית; למה למהר כשאפשר לסחוט את כותרות סופ״ש בעיתונות הארצית וליהנות מטקס הכתרה של בן כספית.
בין הפטיש לסדן – או ׳אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.
אך לא רק זה עמד בעין הפרשה, הפילוג הליטאי ובני תורה היוו את שני צידי הספק.
כשמחד דגל התורה רוצים הבטחה מפורשת מביבי על החלת חוק גיוס חדש וביטול החוק הקודם, ובכך להרוויח ריסוק של עץ – כלומר, כיון שנקודת הוויכוח השורשית כביכול בין שני הפלגים התמקדה בשאלת ההתייצבות כשהרב שטיינמן צידד בהתייצבות כי ׳אקדמינא פורענותא לא מקדמינן׳, אם החוק יבוטל, דגל התורה ניצחה את ההנהגה הקיצונית של עץ. כמובן שמבחינת ביבי זו בעיה, כזו שתגרום ללפיד שוב לעלות בסקרים. בדגל מחפשים נוסח לא מציאותי שיכלול בו הבטחה רשמית לשחר חדש לחרדים מבחינה חוקתית, ושלא תעלה את חמתם של שונאי חרדים למיניהם.
ומאידך, קיים השיקול להתעקש על תקניות חוק הגיוס ורק על סנקציות פליליות לא לוותר ולבטלם מסעיפי החוק.
כי לבקש את ביטול החוק זו הסכמה עם הטיעון הבסיסי של עץ, שההשתתפות בוועדת שקד, ומהלך ההידברות מול הגורמים במימשל כל אלו היו שגויים ולא נכונים ואף יכלו להוביל לאסון לאחר ריקון הבריכה מכלל המתגייסים החרדים הפוטנציאלים בתוך שנתיים מהחוק.
ההתקפה מצד ׳דגל׳ על חה״כ ליצמן בשבוע שעבר על הסכמתו ׳הפומבית׳ לבחירות חדשות כי הוא הורס, ולאחר כמה שעות ההתקפלות הלא צפויה מצידו (כטירון שננזף), מלמדת אותנו דבר ושניים על החשבונאות שקיימת בדגל דווקא בחלק הפומבי של ההסכמות וההבטחות מול ראש הממשלה.
הממשלה החלופית של דרעי
דרעי, הוא ככל הנראה הח״כ היחיד שהשכיל להישאר עם הראש מעל למים ולחשוב בצלילות. אותו דרעי שצפה לפני חצי שנה ׳בחירות עד ינואר׳, בחושיו המחודדים קלט את הנסיגה לאחור שהציג ביבי בנאומו בכנסת, כי בין חוק לאום שהוא הגיש לבין חוק הלאום של אלקין ישנו הבדל כבין שמים לארץ, כי על הלאום של אלקין סבה המהומה.
וכדי שלא להצדיק בפעם המאה את תדמית הלוזרים והנאיביים שדבק בחכי״ם החרדים, שנופלים פעם אחר פעם בתרגיליו הפוליטיים של ביבי, הגה דרעי את ספין הממשלה החלופית.
ביש עתיד הגו את רעיון הממשלה החלופית, כביכול ליצור קואליציה חלופית עם החרדים, כך לדברי חה״כ דרעי וליצמן [כך ניתן היה להבין גם מדבריו של חה״כ משה גפני בראיון בתכנית משעל על הבוקר בסופ״ש, כשהתבטא לראשונה בנוגע לישיבה יחד עם יש עתיד באותה ממשלה; ׳גם עם יש עתיד, אין לעולם לא׳.] דרעי הפך את רעיון הממשלה החלופית לאיום בר מימוש כביכול, ולאופציה מדוברת, וכך מצא דרך להתחייב לנתניהו מבלי להתחייב על כלום.
הכרעת דגל התורה היום מלמדת ששוב הפוליטיקה הפנימית קובעת סדר יום גם בהכרעות גורליות כמו פירוק הממשלה, וכשאין דרעי בסביבה השיקולים וההכרעות נסובים סביב פוליטיקה פנימית ומובילים למהלכים פוליטיים לא ענייניים.
ואם דיברו על מיזוג מפלגות בין ש״ס לדגל התורה, הצורך של דגל התורה בצירוף של ש״ס הוא הרבה מעבר לצורך של ש״ס בהצטרפות לדגל התורה. כי דרעי יודע ככל הנראה לנתב בנבכי הפוליטיקה בכנסת מבלי לערב ולהתבלבל מנפתולי הפוליטיקה הפנימית בש״ס, דבר שבדגל התורה לא החכימו לעשות.